פרשנות מצטטת על שמות א:יג

שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים, ומלאכת נשים לאנשים. בהכרמל שנה ראשונה משנת תר״כ גליון א׳ העיר חכם אחד שהסמך על מלת בפרך, שמפרשה מלשון חלוף והפוך. מאיש מדבר תהפוכות, תר׳ מגבר דממלל מְפַרְכְיָתָא וזהו את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך, ובהפך מהנהוג שבעולם וזה שהיו מחליפין כו׳. ועל זה העירותי בהכרמל שם בגליון מ״ו, צד שע״א. אם אמת הדבר כדעת החכם הזה שדרשו זאת ממלת בפרך יקשה מדוע סמכו חז״ל דרשתם על מלת בפרך אשר בפסוק הזה (שמות א׳ י״ד) ולא דרשו כן על בפרך בפסוק שלפניו (שם שם יג), גם ידוע במקרא שלפניו דרשו במובנים אחרים פה רך ובפריכה, גם נשנה המאמר במדרש שמ״ר פ״א בזה הלשון מהו את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך רשב״נ א״ר יונתן מלמד שהיו מחליפין וכו׳, ואם משענת דרשתו על מלת בפרך היה לו לאמר מהו ב פ ר ך,גם אין תרגוסתהפוכות מפרכיתא,כי בכל ספרי קדש תרגום שרש הפך דומה תמיד להעברי, וכן גם בס׳ משלי אשר לפנינו תראה בתרגום שתרגם לחשוב תהפוכות (ט״ז ל׳) וחשב הפכתא, וכן ולבך ימלל תהפוכתא, ואם באמת במקרא אשר הביא הכותב הגי׳ מפרכיתא עין כל נבון תחזה כי שגיאה היא אשר נהייתה בתרגום מידי המעתיקים, ובאמת צריך להיות גם פה במלל תהפוכתא, כאשר יגיד עליו רעו, לכן נראה לי כי דרשו דרשתם זאת על הכתוב האחרון שנאמר בו את כל עבודתם כנראה מלשון המדרש מהו את כל, כי באמת מלת כל יתירה היא לכן דרשו עליה שנתנו עול כל מיני עבודה על כל איש מזכרים לנקבות ומנקבות לזכרים.

[למה תפריעו העם בטל ממצות פרעה] לכו לסבלתיכם הטעם מפני מה זכו שבטיו של לוי להיות חפשי משעבוד מצרים, כששעבדו מצרים בישראל מתחלה היה פרעה משעבד עצמו עמהם כדי שיתאמצו במלאכה כדדרשינן בפרך בפה רך באותה שעה נזכר שבטו של לוי מה שצוה יעקב בשעת פטירתו שלא ישאהו לוי לפי שהיה עתיד לשאת את ארון קודש ולא רצה לשעבד את עצמו ולא הכריחם פרעה, מיום ההוא והלאה הוקבע להיות משועבד כל מי ששעבד עצמו. ועוד נמצא באגדה, אברהם מסר כל קבלת התורה ליצחק ויצחק ליעקב ויעקב ללוי ולוי וזרעו הושיבו ישיבות במצרים ולפי שלא היו יודעים שום מלאכה ולא נסו בה רק בתורה היה כל עסקיהם לא נשתעבדו במצרים.

וירעו אותנו המצרי' כמה שנ' הבה נתחכמה לו וכו' וכבר הרבו המפרשי' לתמוה על הפסוק שמביא הרעה זו הלא הרבה יותר המפורש בקרא וימררו את חייהם בעבודה קשה ובחומר ובלבנים וכו' ושמעתי פי' לזה כי יותר מכל דבר שנוגע בלב אדם הוא שנאת חנם שחושב על רעהו שמבקש לעשות לו רעה. ובאמת מעולם לא עלה כן בלב רעהו לעשות לו לחבירו שום דבר רע. ובאשר שחושב שיש רעה בלב חבירו אזי נעשה שונא לו ומבקש להמיתו וזהו שנאת חנם. וזה כוונת הפסקא וירעו אותנו המצרים ולא כתיב וירעו לנו אלא כלו' שעשו אותנו רעים כאלו אנחנו רעה בלבבינו ומפני מה נטרו שנאה בלבבם שנ' הבה נתחכמה לו פן ירבה והי' כי תקראנה מלחמה. ובאמת מעולם לא עלה זה ברעיונינו ובמחשבתינו. ויותר נר' לפרש דדריש דרש זה מדהוי לי' למכתב וירעו אותנו ויענונו המצרים למה מפסיק באמצע הרעה והעינוי. אלא דרצה להורו' באשר שפרעה הי' שונא ישראל. ונכנס הדאגה בלבו שמא עמו המצרי' לא יאבו לשמוע אליו לעשו' רעה לישראל. מפני אהב' יוסף ויעקב שהצילם בימי רעבון עדיין תקועה בלבבם והיאך ישלמו רעה תחת טובה. לכך בערמה וחכמה הוציע דבריו לפני אנשי מצרי' ואמר לפניהם שישראל תושבי' עליכ' רעה פן ירבה והי' כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ עם כל העושר אשר נתן להם יוסף שנתעשר מממון שלנו וזה גרם שאנשי מצרים הסכימו לענות נפש ישראל. ובאשר שנתנו עיניהם בממון של ישראל לכך נגזר עליהם שיצאו ברכוש גדול של עם מצרי'. או די"ל עפ"י מה שאית' בספר הישר דכשעשה פרעה מלחמה עם בני עשו. אז היו מוכרחים בני ישראל ג"כ לילך עמם למלחמה ובאמצע מלחמה בתוקפו אז אנשי מצרי' נזורו אחו' והניחו לבני ישראל ללחו' עם שונאיהם. וזה חררה מאוד לישראל. ויהרגו בשובם מן המלחמה הרבה ממצרים בערמה כי הרעו המצרי' לישראל בעזבם במלחמה לבדם וזהו וירעו אותנו המצרים. ואח"כ התקבצו זקני ויועצי פרעה אל המלך ואמרו הבה נתחכמה לו ע"ש במדרש הנ"ל ותראה פלאים: ועוד נר' לפרש ולהבין גם הפסקא ויענונו כמה שנא' וישימו כו' דלכאורה קשה בקרא דכתי' הבה נתחכמה לשון יחיד דהל"ל לשון רבי' הבו נתחכמה לו הלא שלשה היו באותו עצה יתרו איוב ובלעם הגם שיתרו ברח זכה להתגייר. ואיוב שתק נידון ביסורין. ובלעם יעץ נהרג. אפ"ה בתחילה אמר כן פרעה לשלשתן יחד. אבל הענין דכתי' וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלות'. כי בהשכל עשה פרעה מזימות לבו הרע. ואמר לישראל אין אני מניח אתכ' לדור בארצי. אם לא שיתן מס כדרך כל העמי' הנתונים תחת ממשל' המלך. אבל הברירה בידכם אם אתם רוצים להיות עבדים למלך ולעשות עבודתו אז פטורי' אתם ממס. וכדאי' במדרש שהלכו בני לוי אל לוי אביהם ושאלו ממנו עצה. ואמר להם שלא יכנסו בעבודת המלך. ובאמת לא נשתעבדו בני לוי במצרי' וזש"ה וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלות' כי זה הי' עיקר כוונתם. ולזה אמר פרעה הבה נתחכמה לו לכל אחד מישראל ר"ל הבה שיתנו מס. ואם הם לא ירצו ליתן מס רק להיות עבדים ממש אז נתחכמה לו לענותו בסבלותם. וזה כוונת המגיד וירעו אותנו המצרי' שאמרו לנו הבה ליתן מס ומכח זה גרם ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה. (דע דמדרשות חלוקות הן באיוב לפי מה דאי' בסוטה דמת איוב בשעת שליחו' את המרגלי' בשנה שנית לי"מ. וקרא כתיב דחי איוב לאחר יסורין ק"מ שני' א"כ בשעת יסורין הי' בן ע' שנה דהא כפל לו הכל. נמצא כל שנותיו רד"ו שנים והיאך הי' באותו עצה ויש ליישב בדוחק. וכן מוכח עוד בשמו' רבה פ' בא דבשע' קריעת ים סוף מסר איוב לשטן א"כ היאך הי' חי ק"מ שנה הא מת בשנה שני' לי"מ א"ו מדרשות חלקות הן. ועיין בסדר עולם רבה פ"ג):