פרשנות מצטטת על שמות א:יד

שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים, ומלאכת נשים לאנשים. בהכרמל שנה ראשונה משנת תר״כ גליון א׳ העיר חכם אחד שהסמך על מלת בפרך, שמפרשה מלשון חלוף והפוך. מאיש מדבר תהפוכות, תר׳ מגבר דממלל מְפַרְכְיָתָא וזהו את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך, ובהפך מהנהוג שבעולם וזה שהיו מחליפין כו׳. ועל זה העירותי בהכרמל שם בגליון מ״ו, צד שע״א. אם אמת הדבר כדעת החכם הזה שדרשו זאת ממלת בפרך יקשה מדוע סמכו חז״ל דרשתם על מלת בפרך אשר בפסוק הזה (שמות א׳ י״ד) ולא דרשו כן על בפרך בפסוק שלפניו (שם שם יג), גם ידוע במקרא שלפניו דרשו במובנים אחרים פה רך ובפריכה, גם נשנה המאמר במדרש שמ״ר פ״א בזה הלשון מהו את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך רשב״נ א״ר יונתן מלמד שהיו מחליפין וכו׳, ואם משענת דרשתו על מלת בפרך היה לו לאמר מהו ב פ ר ך,גם אין תרגוסתהפוכות מפרכיתא,כי בכל ספרי קדש תרגום שרש הפך דומה תמיד להעברי, וכן גם בס׳ משלי אשר לפנינו תראה בתרגום שתרגם לחשוב תהפוכות (ט״ז ל׳) וחשב הפכתא, וכן ולבך ימלל תהפוכתא, ואם באמת במקרא אשר הביא הכותב הגי׳ מפרכיתא עין כל נבון תחזה כי שגיאה היא אשר נהייתה בתרגום מידי המעתיקים, ובאמת צריך להיות גם פה במלל תהפוכתא, כאשר יגיד עליו רעו, לכן נראה לי כי דרשו דרשתם זאת על הכתוב האחרון שנאמר בו את כל עבודתם כנראה מלשון המדרש מהו את כל, כי באמת מלת כל יתירה היא לכן דרשו עליה שנתנו עול כל מיני עבודה על כל איש מזכרים לנקבות ומנקבות לזכרים.

קידוש אחד מד' כוסות וטעם ד' כוסות נגד ד' גזירות שגזר פרעה. ונגד ד' לשוני גאולה דכתיב בקרא ואיתא במדרש רבה פ' כ"ו הדהו"ד לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז, לא שלותי מגזירה ראשונה שגזר פרעה שנאמר וימררו את חייהם. והעמיד להם הקב"ה גואל זו מרים ונקראת כך ע"ש המירור, ולא שקטתי מגזירה שניה, אם בן הוא והמתן אותו. והעמיד הקב"ה גואל זה אהרן ע"ש ההריון, ולא נחתי מגזירה שלישית שגזר ואמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו והעמיד להם הקב"ה גואל זה משה ע"ש שנאמר כי מן המים משיתיהו, ויבא רוגז, זה עמלק שנאמר ויבא עמלק וגו' ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו וגו':

ואמנם אומרו ואלו לא הוציא הקב״ה את אבותינו ממצרים וכו׳ כונו בו שתי כונות. האחת שאם יאמ׳ אומ׳ הנה הפעל הזה יאות לאותם שיצאו מעבדות לחירות כי להם יאות שיאכלו וישתו בהסבה אבל אנחנו העומדים בגלות מה לנו כמעשה הזה הנה להשיב לזה אמר שאלו אבותינו לא היו יוצאים גם אנחנו היינו שם עתה עבדים ולכן הוי כאלו אנחנו יצאנו משם ומפני כן נעשה כמעשיהם. והכונה השנית שרצה להודיע מעלת היציאה ממצרים באמרו שאם לא היתה נעשית ע״י הקב״ה הנה לא היה איפשר בשום צד שיצאו ממצרים לפי שהיציאה משם לא היה איפשר שתהיה כי אם בא׳ מג׳ דרכים אם בכחם וזרועם של ישראל שיתגברו על המצריים וכמו שהם עצמם חששו לזה באומ׳ הבה נתחכמה לו תן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בני ועלה מן הארץ: או שיצאו ברצון פרעה ורשותו שהוא יתן עליהם רשות להלוך כמו שעשה כורש ליהודים אשר בבבל. או בכח הקב״ה היכול על המערכות כלם ועל מלכי האדמה באדמה. ואמר המגיד כי אלו לא הוציא הקב״ה את אבותינו ממצרים שהיא היתה הסבה האמתית לא היה איפש׳ שיצאו בא׳ משתי הסבות האחרות מגבורת העם או מרצון פרעה כי העם אעפ״י שיהיו כמות מופלג עד אין חקר לא היה להם לב כי נולדו בתוך השעבוד והענוי ועל זה אמר עדין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו ר״ל לא די שש מאות אלף רגלי העם אשר יצאו אבל גם בניהם ובני בניהם עד עולם לא היה יכולים לצאת בגבורתם ותמיד היינו עבדי׳ נרצעים האם יתגברו אלף אלפי אלפים עדרי צאן בבא אריה עליהם. ואמנם כפי הסבה השנית שהיא רצון פרעה והכנת הארץ כפי המערכה השמימיית אין ספק שלא יהיו יוצאים. ועל זה אמר עדיין אנו ובנינו וכו׳. משועבדים היינו לפרעה במצרים לא נשאר א״כ צד ואופן אחר ליציאתם ממצרים. כי אם היכולת האלהי ורצונו הנה התבאר שלא בא המאמר הזה להגיד שחייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים כי אין זה מקומו כי אם בסוף ההגדה אבל בא להודיע גבורת הש״י וחסדו ביציאה ובזה האופן היה המאמר הזה מענין התשובה: ויצדק אומרו עדין אנו ובנינו ובני בנינו. והותרו בזה הספקות אשר בשערים שמיני ותשיעי וי״א. והנה לקח המגיד הטענה הנכבדת הזאת ממה שאמר הקב״ה למשה בתחלת שליחותו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה ושלחתי את ידי והכתי את מצרים בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו ואחרי כן ישלח אתכם וכבר נתקשה הפסוק הזה על המפרשים לפי שישראל יצאו ממצרים באמצעות מכת בכורות שנקראת יד חזקה ואיך יאמר הכתוב אם כן ולא ביד חזקה וכתב רש״י כל עוד שאין אני מודיעם ידי החזקה לא יתן אתכם להלוך. ד״א ולא בשביל שידו של פרעה חזקה אבל אמתת הכתוב נראה לי שבא לומר אני ידעתי שלא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ברצונו וחפצו ורצונו ורשותו ולא גם כן תהיה היציאה משם ביד חזקה וגבורה שלכם שתגברו על המצריים ותעלו מן הארץ אבל תהיה היציאה בידי העליונה שאשלח את ידי והכתי את מצרים ר״ל את הארץ ואת אלהיה לא בדרך טבע כי אם בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו ואחרי כן ישלח אתכם. ואמנם מה הרוחנו ביציאת מצרים ובגאולה משם הנה בלא ספק קנינו בזה שלשה מעלות עליונות שאנחנו גם היום זוכים בהם. האחת שנודעה לכל באי עולם מעלה האומה לפני השם שהשחית ובטל הסדר הטבעי והכחות השמימיות והשרים העליונים בעבורה לא עשה כן לכל גוי והשנית הכבוד המדומה שקנו אבותינו ביציאתם משם ביד רמה ובירושת הארץ והמעלה והכבוד אשר קנו בה ימים רבים ומעלת האבות וכבודם היא ירושה רבה לבאים אחריהם והג׳ שאם לא יצאנו ממצרים להבאנו לפני הר סיני לא קבלנו תורה ומצות לא שרתה שכינה בינינו לא היינו עם סגולה לאלהים. והשגחתו דבקה עמנו שהוא התכלית האחרון והשלמות העליון אשר לנו וההשארות הנפשיי והשלמות הרוחני הנמשך אחריו הלא אלה הדברים כלם על פי שאנחנו בגלות אנו זוכים בהם וכנגדם אמר ואפילו כלנון חכמים כלנו נבונים כלנו יודעים את התורה כי רמז בחכמים היודעים דרכי הטבע והמערכות העליונות. ורמז בנבונים המבינים בעניני המעלה והכבוד המדומה. וכנגד השלמות התורני הנפשיי אמר כלנו יודעים את התורה כי על כל פנים על אלו ואולי מצוה רבה לספר ביציאת מצרים שהיתה אלינו מקור הטובות והתחלה וסבה לכל המעלות והשלמיות ולהיות הספור הזה מצוה רבה הזהירה הכתוב עליו הרבה פעמים כמו שיבא בשאלת הבנים והגדתם והנוסחה האמתית היא. וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. כי הסיפור הוא מצוה והמרבה בו הרי הוא משובח והותרו עם מה שאמרתי בזה הספקות אשר נזכרו בשער העשירי והי״ב.

ומצות על מררים. כָּל עֵשֶׂב מַר נִקְרָא מָרוֹר; וְצִוָּם לֶאֱכֹל מַר זֵכֶר לְ"וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם" (שמות א'):