וַתֵּ֤רֶד בַּת־פַּרְעֹה֙ לִרְחֹ֣ץ עַל־הַיְאֹ֔ר וְנַעֲרֹתֶ֥יהָ הֹלְכֹ֖ת עַל־יַ֣ד הַיְאֹ֑ר וַתֵּ֤רֶא אֶת־הַתֵּבָה֙ בְּת֣וֹךְ הַסּ֔וּף וַתִּשְׁלַ֥ח אֶת־אֲמָתָ֖הּ וַתִּקָּחֶֽהָ
מלבי"ם באור המילות
את ידו. את מקומו, כמו ויד תהיה לך (דברים כ״ג:י״ג), על יד היאור (שמות ב' ה') :
תורה תמימה
ורחצת וסכת. ורחצת מטנופת עבודת כוכבים שלך, וסכת – אלו מצות וצדקות באולי מדייק מדלא כתיב ורחצת את פניך ידיך ורגליך, ורחצת סתם משמע כעל טבילה מאיזו טומאה כמו אשה רוחצת (ש"ב י"א) וכן לרחוץ על היאור (שמות ב׳:ה׳ ), וגם שם דרשו להטהר מצרעתה, ולכן דריש דכוונה נעמי ארחיצה [כלומר טבילה] מלכלוכית עבודת כוכבים, וזה מוסב אענינא דפרשיות הקודמות, וכן סיכה. וגם י"ל דמדייק בפשיטות, האם באה נעמי ללמדה הלכות קישוט כנערה קטנה, ולמה היה לה להגיד לה כל זה. .
(מ"ר)
(מ"ר)
מחוקקי יהודה; קרני אור
[מו] ורוו"ה פי׳ אין הלום כמו פה, אלא עד פה, "אל תקרב הלום" (שמות ב ה) הבא עוד הלום איש (ש"א י כב) ״מי הביאך הלום" (שופ׳ יח ג), ופי׳ הגם עד פה יכולתי לראות אחרי רואי, והרי הוא כבר רחוק ממני, תמהה שיש כח בעיניה לראות עוד מרחק רק כזה, אחרי המלאך הרואה בצרתה: