פרשנות מצטטת על שמות ב:י

תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן ואתכם יהיו איש איש וגו' ראש לבית אבותיו הוא. בהאי קרא איתרמיז סוד הדגלים כעין דוגמא דרתיכא עילאה בסוד (שמות יז) כי יד על כס י"ה איתא במדרש הנעלם רות בעובדא דהאי רביא דדליג מאיגרא לארעא למשמע איש"ר מברך באינון י' דברים של סעודה רביעאה להגביה ידיו בגין דאצבען אינון דיוקנא דלעילא אצבען אינון חמש ד' אצבען מחוברין כחדא אית בהון ג' פרקין ברזא דרתיכא עילאה דהיא רתיכא קדישא אצבעין אינון ד' ואינון תריסר פרקין ועל דא שם דארבע אתוון תריסר אתוון איהו ודא שם המפורש באותיותיו אינון י"ב פרקין כל פרק ופרק אית איקרי אצבע יתירה אית איקרי גודל איהו חד מינייהו ואית בה ב' פרקין אינון תרין פרקין תרין אתוון טמירין תרין דרגין עילאין טמירין שבחא דכולהו אינון ומפתחא דכולהו לעילא לגבי האי טמירא דלא אתגלייא לאלין פרקין כלהו זקיפין לגבי האי טמירא לבתר דאתקדשו בגין דכולהו מתברכין מיניה והשתא כיון דאתקדיש צריך לזקפא לון לעילא לאתערא אינון פרקין עילאין קדישין דאטמירו עכ"ל. לכן יש בשם של אדנ"י ד' אותיות אלו ארבע אצבעות ובכל אות שם מפורש באותיותיו ר"ל לפרש כל אות א"לף ד"לת נ"ון יו"ד הרי י"ב אותיות וכן היו משה ואהרן דמות י' אתוון טמירין דמיון אגודל שביד ב' פרקין וי"ב נשיאים על ד' דגלים בכל דגל ג' שבטים הרי ארבע אצבעות אחרות כמ"ש תפקדו אותם לצבאותם ר"ל כמו שהם צבא אות למעלה דהיינו אתה ואהרן הם דמיון גודל ואתכם יהיו איש איש ראש לבית אבותיו ואלה וגו' דהיינו י"ב נשיאים דמיון מרכבה של מעלה ז"ש במספר שמות דלעילא ז"ש במדרש רבה פ' עקב משל לאוהבו של מלך שהפקיד פקדון ובא בנו ואמר לו המלך שאין אני נותן לו פקדונו עד שיבא שני אסטרטיגנין ושנים עשר אלבוטין וישראל הם פקדון (שמות ג) פקד פקדתי אתכם. ז"ש איש על דגלו באותות לבית אבותם ר"ל בסוד אותיות של מעלה כן הם למטה לבית אבותם כי גם ישראל נחלקו על ד' חלקים וכל דגל ג' (במדבר כג) הן ע"ם לבדד ישכון ר"ל סימן שלהם בפרקי אצבען הוא בדד כשזוקפין ב' ידים יחד הרי ב' גודלין ואח"כ ארבע אצבען דימין וד' בשמאל וכן ישראל י"ב שבטים הם ג' בכל דגל וב' אבות עליהם שהם יעקב יוסף כי על שמם יקראו ישראל (תהלים עז) גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה ר"ל שיש בזרוע ה' אצבעות ובהם י"ד פרקין כי נקראת יד ע"ש י"ד פרקין והנה הקב"ה מנהיג עמו בזרוע והקשה לו אח"כ הלא י"ב שבטים הם ובזרוע י"ד פרקין לז"א בני יעקב יוסף סלה שהם לקבל תרין אתוון טמירין על י"ב אתוון דשמא מפורש. והנה אפשר שרמז כאן שיהיו משה ואהרן במקום יעקב ויוסף ז"ש תפקדו אותם כדמיון צבאות שלמעלה אתה ואהרן שהם במקום ב' אבות שלנו ז"ש ואתם תהיו איש איש ב' זימנין שהם ראש לבית אבותיו וא"כ חושב י"ב נשיאים ואלה וגו' ואח"כ כל ס' רבוא (שמות יג) בחוזק י"ד הוציא י"י ממצרים (יחזקאל ה) וישלח תבנית יד גם שם בן ד' אותיות יש לו י"ב צירופים לכל אות ואות ג' צירופים וכן בשנה ארבע תקופות בכל תקופה ג' חדשים כי בכל תקופה אות א' של אדני אלף נגד תקופת ניסן ג' חדשים ניסן אייר סיון לכן בחודש השלישי קבלו ישראל ההורה לתשלום ג' אותיות אלף (איוב לג) ואאלפ"ך חכמה ונתקעו ג' אותיות אלו בתוך אלף שצריך האדם להיות שלם באחדות ל"ב פ"ה ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב כי צורת א' היא יו"י הוא כ"ו חשבון שם בן ד' שיהיה האדם כדמיון שהוא תוכו כברו יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה שהוא כפול מבית ומחוץ שוה לכן נקרא שם בן ארבע אותיות ר"ל שמילואו עולה ב"ן כנסתרו כך נגלו ז"ש (דברים כט) הנסתרות לי"י והנגלות לנו ולבנינ"ו וגו' לעשות לרמוז על שם ב"ן שהיא שוה בנסתר ובנגלה גם הורה שבכתב היא סוד ל"ב התחלתה בב' וסיומה בל' ל"ב נתיבות חכמה ותורה שבע"פ נקראת על פה ממש וכן גושפנקא דיליה מתחלת בברכות פ' מאימתי באות מ' מסיימת בשלום במ' הרי ב"פ מ' (שיר ו) ששים המה מלכות הם ס' מסכתות ס' אותיות של ברכת כהנים (שם) ושמונים פלגשים הוא חותם הורה שבעל פ"ה מ"ם והסוד (שמות ב) כי מן המ"ם משיתיהו כי משה שהוא סוד תורה שבכתב היה בן פ' שנה בעמדו לפני פרעה לכלול תורה שבע"פ לתורה שבכתב ותיקן אות ברית בסוד ברא שית י' דפרח מיניה בגלגול' תניינ' ש"ת (ישעיה כ) חשופי ש"ת כדאיתא בזוהר השתא בא בי' אמין דיליה ובמטה שהיה י' אמות ושוור י' אמין וקבל י' דברות לתקן ההוא י' טפה קדמאה דחב בי' אדם לכן (שם סג) בוקע מים דאוריית' לפניהם:

ובמדרש אדם כי יהיה בעור בשרו, למה אינו אומר בפרשה זו דבר אל בני ישראל כמו שכתוב בשאר הפרשיות, לפי שנאמר (תהילים ה׳:ה׳) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, ללמדך שאין הקב"ה חפץ לחייב שום בריה, שנאמר (יחזקאל ל״ג:י״א) חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע, ובמה חפץ, להצדיק בריותיו, שנאמר (ישעיהו מ״ב:כ״א-כ״ב) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, חפץ הוא להצדיק בריותיו ולא לחייבן, ולפיכך לא אמר בפרשת נגעים דבר אל בני ישראל. דבר אחר לא יגורך רע, אין שמו של הקב"ה נזכר על הרעה אלא על הטובה, תדע שהוא כן, שבשעה שברא הקב"ה האור והחושך וקרא להם שמות הזכיר שמו על האור ולא הזכיר שמו על החושך, שנאמר (בראשית א׳:ה׳) ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה, וכן אתה מוצא שכשברך לאדם וחוה הזכיר שמו עליהם שנאמר (שם) ויברך אותם אלהים, וכשקללן לא הזכיר שמו עליהם אלא (שם ג) אל האשה אמר, ולאדם אמר. ואם תאמר על הנחש הזכיר שמו בקללתו, שנאמר (שם) ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת, כך שנו רז"ל על שלשה דברים הזכיר שמו אע"פ שהם לרעה, על המסית, זה נחש שהסית את האשה ואמר לה כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים, תהיו כמוהו, מה הוא בורא עולמות אף אתם תבראו עולמות, שכל אומן שונא בני אומנתו, ולפי שהסית וספר לשון הרע הזכיר שמו עליו. ועל העובר על דברי חכמים שחייב מיתה, שנאמר (ירמיהו י״א:ג׳) כה אמר ה' אלהי ישראל ארור האיש אשר לא ישמע את דברי הברית הזאת, ועל השם בטחונו בבשר ודם, שנאמר (שם טז) כה אמר ה' ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו, אימתי הוא ארור בשעה שמן ה' יסור לבו, וכן אתה מוצא בנח כשברך לשם הזכיר את ה' ואמר (בראשית ט׳:כ״ו) ברוך ה' אלהי שם וכשקלל כנען לא הזכירו שנאמר ארור כנען, וכן באלישע הנביא שהזכיר את ה' בתפלתו בענין הצלה שנאמר (מלכים ב ו׳:י״ז) ה' פקח נא את עיניו ויראה וכשקלל את הארמיים אמר (שם) הך נא את הגוי הזה בסנורים ולא הזכיר ה' בפורענות וכשחזר והתפלל עליהם בהצלה הזכיר את ה' ואמר (שם) פקח את עיני אלה ויראו, הוי אומר שאין שמו של הקב"ה נזכר על הרעה, ואפילו ישראל חלק להם כבוד ולא הזכירם על הרעה כיצד כשבא להזהיר על הקרבנות מהו אומר דבר אל בני ישראל וגו' אדם כי יקריב מכם קרבן לה', אבל כשבא להזהיר על הנגעים לא הזכיר אלא אדם כי יהיה בעור בשרו על מה הנגעים באים על הזנות, וכן אתה מוצא בירושלים ע"י שהיו שטופין בזמה לכך לקו בצרעת מה כתיב שם (ישעיהו ג׳:ט״ז) ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון מה עשה להן הקב"ה הלקן בצרעת שנאמר (שם) ושפח ה' קדקד בנות ציון ואין שפח אלא צרעת שנאמר ולשאת ולספחת ולבהרת, אדם כי יהיה בעור בשרו שאת זהו שאמר הכתוב (חבקוק א׳:ז׳) איום ונורא הוא ממנו משפטו ושאתו יצא, הכתוב הזה מדבר באדם הראשון שבראו הקב"ה בדמותו שנאמר (בראשית א׳:כ״ז) ויברא אלהים את האדם בצלמו וכשבראו בראו מסוף העולם ועד סופו שנאמר (דברים ד׳:ל״ב) כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך והיה שולט בכל העולם כלו שנאמר (בראשית א׳:כ״ח) ורדו בדגת הים ובעוף השמים, ממנו משפטו ושאתו יצא זו חוה שיצאה ממנו שגרמה לו מיתה שנאמר (שם ג) ותתן גם לאישה עמה ויאכל, ד"א איום ונורא הוא זה פרעה הרשע שהיה שליט בכל העולם שנאמר (תהילים ק״ה:כ׳) מושל עמים ויפתחהו, ממנו משפטו ושאתו יצא זה משה שהיה מתגדל בביתו והיה סבור שהוא בן ביתו שנאמר (שמות ב׳:י׳) ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה ועמד והביא עליו עשר מכות שנאמר (שם ג) ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, אמר ר' יהודה בר אמי המטה משאוי ארבעים סאה ושל סנפירינון היה ועשר מכות חקוקות עליו בכתב נוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב ומשה היה מביט במטה ורואה איזו מכה ראויה לבא אל פרעה ומביאה עליו הוי אומר איום ונורא הוא, ד"א איום ונורא הוא זה אדום שנאמר (דניאל ז׳:ז׳) וארו חויא רביעאה דחילא ואמתני ותקיפא יתירה ושנין די פרזל לה, ממנו משפטו ושאתו יצא זה עובדיה הנביא שהיה גר אדומי והתנבא עליו אבדן, אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת, דרז"ל שאת זו בבל שנאמר (ישעיהו י״ד:ד׳) ונשאת המשל הזה על מלך בבל, ספחת זו מלכות מדי שהיה המן מסתפח עם אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד, בהרת זה יון שהיתה מבהרת על ישראל ואומרת כל מי שיש לו שור יחקה על קרן השור אין לי חלק בה' אלהי ישראל ואם לאו גוזרין עליו להריגה, והיה בעור בשרו לנגע צרעת זו מלכות ארם שהקב"ה מלקה אותה בצרעת ואת השר שלה שכן התנבא ירמיה ע"ה (ירמיהו מ״ו:ט״ו) מדוע נסחף אביריך לא עמד כי ה' הדפו, ומלת נסחף כמו נספח מלשון ספחת ואמר אביריך ביו"ד לפי שהשר שלה הוא כולל כל האבירים שתחת ידו יבא אביר יעקב ויפרע מאותו אביר, וצריך שתתעורר כי לא מצינו מלת אביר בהקב"ה בדגש כי אם ברפה, והכוונה מדת רחמים וזהו (בראשית מ״ט:כ״ד) מידי אביר יעקב, (תהילים קל״ב:ב׳) נדר לאביר יעקב ובתפלת עננו אביר יעקב והוא כחו של יעקב, אבל בכחו של מלכות ארם הזכיר אביריך בדגש גם בדואג האדומי תמצא אביר בדגש הוא שכתוב (שמואל א כא ח) ושמו דואג האדומי אביר הרועים אשר לשאול, ואע"פ שהיה ישראל מכלל הסנהדרין כבר דרשו רז"ל שנקרא כן על שם עירו שהיא אדום ומסיים המדרש ואומר ומה נעמן על ידי ששבה נערה קטנה נצטרע מלכות ארם ששעבדו בישראל עאכ"ו, ומנין שפורע הקב"ה ממנה ומן השר שלה בצרעת שכן התנבא זכריה (זכריה י״ד:י״ב) וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלים המק בשרו והוא עומד על רגליו וגו' ע"כ במדרש.

קידוש אחד מד' כוסות וטעם ד' כוסות נגד ד' גזירות שגזר פרעה. ונגד ד' לשוני גאולה דכתיב בקרא ואיתא במדרש רבה פ' כ"ו הדהו"ד לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז, לא שלותי מגזירה ראשונה שגזר פרעה שנאמר וימררו את חייהם. והעמיד להם הקב"ה גואל זו מרים ונקראת כך ע"ש המירור, ולא שקטתי מגזירה שניה, אם בן הוא והמתן אותו. והעמיד הקב"ה גואל זה אהרן ע"ש ההריון, ולא נחתי מגזירה שלישית שגזר ואמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו והעמיד להם הקב"ה גואל זה משה ע"ש שנאמר כי מן המים משיתיהו, ויבא רוגז, זה עמלק שנאמר ויבא עמלק וגו' ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו וגו':