פרשנות מצטטת על שמות ב:יג

מה שאמר המגיד מעלות טובות למקום עלינו. והיה נר' שיותר יתכן לו' מעלות טובות עלינו למקום. אל יקשה. כי הוא מעין מה ששנינו אלו מצו' האב על הבן שפירושו אלו הן המצות המוטלות על הבן לעשות אל האב. אף כאן כמה מעלות טובות מוטלות עלינו לשבח למקום בשביל'. והנה התחיל בהוציאנו ממצרי' לפי שהוא הדבר אשר היינו מבקשי'. אך עוד אפשר לומר שבא לתרץ קושיא אח' ששאל ר' אלעזר לרשב"י אביו. והיא אם אדם יש לו עבד והבטיחו להוציאו לחירות ולתת לו ממון הרבה וקיים את דברו היתכן שהאדון הזה יתפאר ממה שעשה והלא אם הדיוט עשה טובה לחברו ומזכירה לו הוא גנאי אצלו. וכמאמר שלמה בפי אויל חוטר גאוה ושפתי חכמי' ישמרם. שפירשו בו כי האויל אם אין לו אלא חוטר א' או ענף א' מדבר טוב הוא מתגאה בו אבל החכמי' אף אם יהיו להם כמה וכמה ענפים. הם משמרי' אות' ואינ' מוציאי' אות' מפיה' ק"ו להקב"ה וא"כ למה מזכיר כ"כ פעמי' בתור' י"מ. והשיב לו שאדרבא בזה ניכרת ענותנותו ית' והוא שנזכרת בתורה נ' פעמי' להודיע שמסטרא דבינה נפקו. והרמז וחמושי' עלו בני ישראל סוד חמשי' שערי בינה והוא ית' בא בכח ההוא והוציאם ממצרי' כי שם היא הגאולה ומשם אנו עתידי' ליגאל שנ' מ"י ירפא לך.
אמנם לפי הפשט אפשר לומר כי הוא יתברך עשה עמנו כאשר יעשה אדם עם חברו שהטיב לו כמה הטבות גדולות זו למעלה מזו. ולמען לא יהיה כפוי טובה וימנע ממנו. מלהטיב לו עוד. הוא מזכיר לו תמיד ההטבה קטנה מכלן שעשה לו. ובזה אין מי שיוכל לומ' שכדי להתפאר הוא מזכירה דא"כ היה מזכיר את כלן או לפחות הגדולה ולא הקטנה. וגם אין ראוי לגנותו אלא לשבחו. כי בזה ממעיט חוב חברו אצלו. כך הקב"ה עושה עמנו. להיות מה שהוציאנו ממצרי' הקטנה מהטובות שעשה עמנו. הוא מזכירה תמיד למען לא נהיה כפויי טובה לרוב החסדי' שעשה לנו. וימצא מקו' להוסיף ידו שנית לעשות כהנה וכהנה.
ולהוכיח שהיא הקטנה בה התחיל המגיד ואמר אילו הוציאנו ממצרי' וכו' כלו' הגם שהוא החסד קטן שגמלנו דיינו. כי אותה היינו מבקשי' ולא היינו חוששי' שינקום נקמתנו אלא שיגאלנו בלבד. אבל הוא יתב' עשה יותר מזה ועשה בהם שפטי'. להראות לכל העמי' שאנו בניו שנ' בני בכורי ישראל. וכל המצר לבן מצר לאב. ובשביל מה שעשו לבנו עשה בהם שפטי'.

פטור. אע"ג דמת מחולי זה, משום הכי לא קתני רוצח שהכה כברישא, אלא המכה וכו', דהכא אף כי מת איכא מאן דאמר דלא מקרי רוצח דהא פטר ליה, והוא ר"נ. ועוד דבקרא דאבן וברזל (במדבר לה, טז-יז) נזכר רוצח בתרויהו, משא"כ בקרא (שמות כא, יח) דאבן ואגרוף דכתיב ביה ולא ימות. האי ועוד השיב לי אחד מתלמידי. ומהאי טעמא דאמרן דמשום דפטר ליה ר"נ לא קתני רוצח, מתישב שפיר נמי למה קתני חבירו ולא תני רעהו כברישא, דהתם לישנא דקרא קתני דכתיב (שמות ב, יג) למה תכה רעך. דפירושו רשע כמותך, דמדמת תחת ידו ש"מ דאף הוא רשע כמותו, משא"כ הכא דלא מת תחת ידו, דהא אפילו מת אח"כ הא פטיר ליה ר"נ, ולא נקרא מת על ידו אלא מת בחליו כשאר כל אדם, ולכן לא מקרי רעהו לשון רע ברשע אלא חבירו. ועוד השיב בני אברהם שמואל יצ"ו דהכא קתני חבירו לשון חברותא, משום דכתיב (שמות כא, יח) כי יריבון אנשים. דיחדיו היו עומדים ומריבים זה עם זה כשהכה אותו, משא"כ ברוצח הנזכר במסעי (במדבר לה) דלא כתיב ביה כי יריבון, דמשמע נמי שבא עליו בפתע פתאום על שנאה הנטורה בלבו, והרגו:

כי תקנה. אומר לך כלל לפני שאחל לפרש, כי כל משפט או מצוה כל אחד עומד בפני עצמו ואם יכולנו למצוא טעם למה דבק זה המשפט אל זה, או זאת המצוה אל זאת, נדבק בכל יכולתנו ואם לא יכולנו נחשוב כי החסרון בא מחוסר דעתינו, ואין לאדם בעולם יותר קשה עליו מהיותו ברשות אדם כמוהו, על כן החל משפט העבד וקדמונינו אמרו כי עבד עברי הוא ישראל וככה וכי ימכור איש את בתו לאמה (פ' ז) רק וכי יכה איש את שן עבדו (למטה פ' כו) הוא כנעני וככה וכי יכה איש את עבדו (שם פ' כ), וככה אם עבד יגח השור (שם פ' לב), והנה אמרו, כי ונמכר בגנבתו (למטה כב ב) הוא ישראל, והחולקים עליהם אמרו כי עבד עברי אינו ישראל רק הוא ממשפחת אברהם וככה הבת, וכל העבדים הנזכרים אחר כן דרך אחד לכל, וראייתם דבר האשה וילדיה, כי אמרו כי המשפחה תלויה באב ועוד, ועבדו לעולם (פ' ו) כי הם אומרים כל ימיו, והיה עליהם קשה שיהיה ישראל נרצע ועתה נחפש המלות כמשמעם, אם עבד עברי אינו ישראל, למה אמר הכתוב, כי ימכר לך אחיך העברי (דבר' טו יב) והלא ידענו כי משמע לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא יט יז) ישראל וככה בין איש ובין אחיו ובין גרו (דבר' א טז), ורבים ככה, והנה אין ספק כי פי' אברם העברי שהוא מבני עבר עליו כתיב אבי כל בני עבר (ברא' י כא) הפך וחם הוא אבי כנען (שם ט יח) או נקרא עברי בעבור שבא מעבר הנהר אעפ"י שהיה ראוי להיות עברי נהרי, ונחשוב כי הכתוב תפש דרך קצרה, בעבור שמצאנו ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר (יהושע כד ג) והנה גם נקראו העברים שהם ישראל, כי ראינו שאמר משה לפרעה כה אמר ה' אלהי ישראל (למעלה ה, א) וכאשר שאל פרעה מי הוא זה השם אז השיבו ה' אלהי העברים (שם פ' ג), והנה אלהי העברים כמו אלהי ישראל והנה אם ישראל נקראו עברים בעבור שהם מיוחסים אל עבר ישתתפו עמנו בני ישמעאל ובני קטורה ובני עשו ואנחנו לא מצאנו קורא אחיך רק אדום לבדו שהיה בבטן אחד עם יעקב, גם לא תמצא בכתוב שיזכיר עשו שהוא אחינו במצות רק בדבר השליחות וכמוהו, לא תתעב אדומי כי אחיך הוא (דבר' כג ח) אחר שהזכיר אדומי, וככה על רדפו בחרב אחיו (עמוס א יא), הנה בכל המקרא לא מצאנו מלת עברי כי אם על בני יעקב, וכתוב, ושם אתנו נער עברי (ברא' מא יב), לאכול את העברים לחם (שם מג לב), מכה איש עברי (למעלה ב יא), שני אנשים עברים נצים (שם שם), ויונה אמר עברי אנכי (יונה א ט), כי הם שאלוהו, אי מזה עם אתה (שם שם ח) ואם המלה היתה כוללת עמים רבים, עוד לא השיב מאי זה עם הוא, וכתוב, פן תעבדון לעברים (ש"א ד ט) והעברים היו לפלשתים (שם יד כא), ובירמיה כתוב, לשלח איש את עבדו וגו' העברי והעבריה (ירמיה לד ט), ובסוף פירש, לבלתי עבוד בם ביהודי אחיהו איש (שם) וידוע כי אדומי לא יקרא יהודי, והחולקים אמרו, והנה כתוב, ורבים מעמי הארץ מתיהדים (אסתר ח יז) ואינם מישראל, וזה עורון, כי לפי דעתם אם פי' שהיו מתיחסים אל יהודה או ששבו לתורת יהודה, היה ראוי להיותו לבלתי עבד בם במתיהד אחיהו ועל דרך זה היה ראוי להיות עברי מתעבר, והאומר זה, מתעבר על ריב לא לו (משלי כו, יז) והנה התברר כי דברי קדמונינו נכונים, כי עליהם נסמוך בכל המצות כאשר קבלום מאבותיהם ועוד איך יעלה על לב אדם כי הישמעאלי והאדומי יעבוד שש שנים, והישראלי עד שנת היובל: