פרשנות מצטטת על שמות ג:ג

שנים שהן ד'. מראות לשון זכר להכי תנן להו בלשון זכר כדכתיב (שמות ג׳:ג׳) המראה הגדול הזה שנים כתובים בקרא (ויקרא יג) שאת ובהרת. וספחת אינו שם נגע אלא לשון טפלה לאחרים כדדרשינן בפ"ק דשבועות (דף ו:) אין ספחת אלא טפלה וכן הוא אומר (שמואל א ב׳:ל״ו) ספחני נא אל אחת הכהונות וכתיב (ויקרא י״ד:נ״ו) לשאת ולספחת ולבהרת הטיל הכתוב ספחת בין שאת לבהרת לומר לך כשם שיש טפילה לשאת כלומר שיש לה תולדה דפשטיה דקרא ספחת אשאת קאי כך טפלה לבהרת והיינו דקתני שהן ארבעה שיש לך לרבות להן שני תולדות מריבויא דספחת:

מראות נגעים שנים. שנים גרסינן ולא שתים דמראה לשון זכר הוא. כדכתיב (שמות ג׳:ג׳) את המראה הגדול הזה. ותנן נמי במס' נגעים [פרק קמא משנה ד'] מראות נגעים ר' דוסא בן הרכינס אומר שלשים וששה עקביא בן מהללאל אומר שבעים ושנים. תוס'. ויתכן לפי זה לגרוס שהם ולא שהן. אבל מראות לא קשיא דלגרוס מראים ואע"פ שכן נמצא בפירוש הרמב"ם במשנה ג' וד' פרק קמא דנגעים דמראה שם לזכר בסימן הנקבה:

בלבת אש. י"א שהוא חסר ה"א וזה לא יתכן כי אין הה"א מאותיות המשך, כי לא ימצא נעלם כי אם בסוף, והנכון בעיני שהוא כמו לב, כי כן מצאנו "מה אמולה לבתך", ורובי המפרשים אמרו כי הסנה קוץ כאטד, וטעם הסנה בתוס' הה"א, מתוך הסנה שהיה שם, ויפרשו שוכני סנה ששכן בסנה, ומה טעם להזכיר זה בברכת יוסף, ועוד כי פירוש שוכני שהוא שוכן שם תמיד, על כן אמר הגאון, כי סנה יתחלק לשני חלקים, האחד קוץ והשני שמים ואחרים אמרו כי הסנה שמים, ואמרו כי טעם בוער באש כמו "וההר בוער באש" (דבר' ה כ), והנה שכחו איננו אֻכָּל, גם מדוע לא יבער הסנה (פ' ג) כי פירושו ישמר ויסור, מטעם כאשר יבער הגלל (מ"א יד י) על כן אין במלה זכר אש ואלו היה שם, היה הכתוב הופך את דברו ואני אומר לך הסוד ברמז בפרשה הזאת: