פרשנות מצטטת על שמות ג:יב

ברוך המקום שנתן תורה לעמו ישראל וכו'. מפני שצריך לדרוש ארבעה פסוקים חלוקים בעניינם שנאמרו בתורה בעסק ארבעה בנים, לכך מתחיל לברך את השם שנתן לנו תורה שלימה, כי אחרי אשר גאלנו ממצרים קרבנו לפני הר סיני כמו שייעדנו בתחלה על ידי משה רבינו ע"ה כמו שאמר הכתוב (שמות ג׳:י״ב) בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. ונקרא הקב"ה מקום לפי שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, וכענין מעונה אלהי קדם (דברים ל״ג:כ״ז) כדאיתא במדרש רבה (ב"ר פרשה ס"ח), ויש אומרים כי אמר מקום בענין זה, לפי שעד שלא נתן הקב"ה תורה לישראל לא היה נודע לא הוא ולא חכמתו, אלא כדבר הגנוז במקום נסתר ואינו נראה, וכשנתן תורה לישראל אז הופיע אורו לכל העולם, ועל דרך האמת זה כמו הנה מקום אתי (שמות ל״ג:כ״א), שהוא מקום ההשגה לאספקלריא המאירה מקום תמונת ה', ועל פנים המאירים אמר ברוך הוא, והמבין ידום.

וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק חַיָּב אָדָם בִּכְבוֹד אָבִיו יוֹתֵר מִכְּבוֹד זְקֵנוֹ, לְפִיכָךְ תָּלָה בְּיִצְחָק וְלֹא בְּאַבְרָהָם, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"ו:א'). וְאֵינֶנּוּ מַסְפִּיק, שֶׁהָרָאוּי לוֹמַר לֵאלֹהֵי אֲבוֹתָיו בְּלִי שֶׁיְּיַחֵד אָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק" (בראשית מ"ח:ט"ו), וּבִתְפִלָּתוֹ אָמַר "אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק" (בראשית ל"ב:י'), אוֹ יֹאמַר וַיִּזְבַּח זְבָחִים לַה', כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר בְּאַבְרָהָם (בראשית י"ב:ז') "וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לַה'", וּמָה צֹרֶךְ לְפָרֵשׁ בּוֹ יוֹתֵר. אֲבָל הַפָּסוּק הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ סוֹד, יְגַלּוּ לָנוּ אוֹתוֹ שָׁם בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה צ"ד:ה'), כִּי כַּאֲשֶׁר בָּא יַעֲקֹב לָרֶדֶת מִצְרַיִם רָאָה כִּי הַגָּלוּת יַתְחִיל בּוֹ וּבְזַרְעוֹ, וּפָחַד מִמֶּנּוּ, וְזָבַח זְבָחִים רַבִּים לְפַחַד אָבִיו יִצְחָק, שֶׁלֹּא תְּהֵא מִדַּת הַדִּין מְתוּחָה כְּנֶגְדּוֹ. וְעָשָׂה זֶה בִּבְאֵר שֶׁבַע שֶׁהוּא בֵּית תְּפִלָּה לַאֲבוֹתָיו, וּמִשָּׁם נָטַל רְשׁוּת בְּלֶכְתּוֹ לְחָרָן. וְאָמַר הַכָּתוּב "זְבָחִים", לְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא הָיוּ עוֹלוֹת כַּאֲבוֹתָיו, כִּי אַבְרָהָם עוֹלוֹת הִקְרִיב, וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (זבחים קטז), לֹא הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ שְׁלָמִים, עוֹלוֹת הִקְרִיבוּ, וּבְנֹחַ כָּתוּב מְפֹרָשׁ (בראשית ח':כ') "וַיַּעַל עוֹלוֹת בַּמִּזְבֵּחַ", אֲבָל יַעֲקֹב מִפְּנֵי פַּחַד ה' הִקְרִיב שְׁלָמִים, לְהַשְׁלִים אֵלָיו כָּל הַמִּדּוֹת, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ (תורת כהנים ויקרא טז א) שְׁלָמִים – שֶׁמְּטִילִין שָׁלוֹם בָּעוֹלָם. וְהִנֵּה הָיְתָה תְּחִלַּת כַּוָּנָתוֹ בְּמִדַּת הַגְּבוּרָה, שֶׁהִיא הַקְּרוֹבָה אֵלָיו, וְזֶהוּ הַטַּעַם שֶׁהִזְכִּירוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה צ"ד:ה') שֶׁחַיָּב אָדָם בִּכְבוֹד אָבִיו יוֹתֵר מִכְּבוֹד זְקֵנוֹ, וְהוּא הַטַּעַם שֶׁאָמְרוּ שָׁם בְּלָשׁוֹן אַחֵר, בַּתְּחִלָּה שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם הַתַּלְמִיד וְאַחַר כָּךְ שׁוֹאֲלִין בִּכְבוֹד הָרַב. וְרָאִיתִי בְּמִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה (ספר הבהיר קלה) בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה, "וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק" (בראשית ל"א:נ"ג), וְכִי יֵשׁ אָדָם שֶׁנִּשְׁבַּע כָּךְ בֶּאֱמוּנַת פַּחַד אָבִיו, אֶלָּא עֲדַיִן לֹא נִתַּן לְיַעֲקֹב כֹּחַ וְנִשְׁבַּע בַּכֹּחַ שֶׁנִּתַּן לְאָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק", וּמַאי נִיהוּ, הוּא דִּכְתִיב בֵּהּ (מלכים א יח לח) "וַתִּפֹּל אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה", וּכְתִיב (דברים ד כד) "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא" וְגוֹ', עַד כָּאן בַּמִּדְרָשׁ. וּמִדִּבְרֵיהֶם נִלְמוֹד שֶׁמִּפְּנֵי כֵן לֹא אָמַר וַיִּזְבַּח זְבָחִים לַה', לְפִי שֶׁעַתָּה כְּבָר זָכָה יַעֲקֹב בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז כ) "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם", וְהֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ עַתָּה, וְהִנֵּה בִּזְכוּת הַקָּרְבָּנוֹת נִרְאָה אֵלָיו אֱלֹהֵי יִצְחָק אָבִיו בְּמַרְאוֹת הַלַּיְלָה בְּמִדַּת הַדִּין רָפָה, זֶהוּ שֶׁאָמַר "אֱלֹהִים בְּמַרְאוֹת הַלַּיְלָה", וְהוּא מָה שֶׁאָמַר "אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ", כִּי הוּא הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר אָמַר לוֹ בְּחָרָן "אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה" (בראשית ל"א:י"ג), וְהוּא אֱלֹהֵי אָבִיךָ, הוּא הַשֵּׁם וְהִיא הַמִּדָּה. וְהִבְטִיחוֹ שֶׁלֹּא יִירָא בְּמִצְרַיִם כִּי יִזְכֶּה בְּדִינוֹ וְיִגָּאֵל אַחַר הָעִנּוּי, וְזֶהוּ טַעַם "וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה". וְכָתַב הָרַב בְּפֶרֶק כז בַּחֵלֶק הָרִאשׁוֹן בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים, כִּי תַּרְגּוּם "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה" – "אֲנָא אֵיחוֹת עִמָּךְ וַאֲנָא אַסְּקִנָּךְ", וְנִפְלָא הָרַב בָּזֶה עַל דַּעַת אוּנְקְלוֹס, וְאָמַר כִּי אוּנְקְלוֹס שָׂם כָּל מְאֹדוֹ לְהַרְחִיק הַגַּשְׁמוּת בְּכָל סִפּוּר אֲשֶׁר בַּתּוֹרָה, וְכָל אֲשֶׁר יִמְצָא מֵאֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת הַמּוֹרִים עַל מִין מִמִּינֵי הַתְּנוּעָה יָשִׂים עִנְיַן הַתְּנוּעָה לְכָבוֹד נִבְרָא אוֹ לִשְׁמִירָה מֵהָאֵל, וּמְתַרְגֵּם "וַיֵּרֶד ה'" (שמות יט כ) "וְאִתְגְּלִי ה'", "אֵרְדָה נָא וְאֶרְאֶה" (בראשית י"ח:כ"א) "אֶתְגְּלֵי כְעַן וְאֶחְזֵי", וְאִם כֵּן לָמָּה תִּרְגֵּם כָּאן "אֲנָא אֵיחוֹת". וּפֵרֵשׁ הָרַב כִּי בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר בִּתְחִלַּת הָעִנְיָן "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה", לֹא הָיָה קָשֶׁה לְאוּנְקְלוֹס לְסַפֵּר הַמַּאֲמָר כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר בְּמַרְאוֹת הַלַּיְלָה, כִּי הוּא סִפּוּר אֲמִירָה לֹא סִפּוּר מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, כִּי יֵשׁ הֶפְרֵשׁ גָּדוֹל בֵּין מָה שֶׁיֵּאָמֵר בַּחֲלוֹם אוֹ בְּמַרְאֶה הַלַּיְלָה וּבֵין מָה שֶׁיֵּאָמֵר בַּמַּחֲזֶה וּבַמַּרְאָה, וּבֵין מָה שֶׁיֵּאָמֵר בְּדָבָר מֻחְלָט "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר" אוֹ "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי לֵאמֹר", אֵלּוּ דְּבָרָיו. וְכֵן אָמַר (הרמב"ם במו"נ א מז) שֶׁהִרְחִיק אוּנְקְלוֹס הַשְּׁמִיעָה בְּכָל מָקוֹם, וְיָשִׂים פֵּרוּשָׁהּ הַגָּעַת הַדָּבָר הַהוּא לַבּוֹרֵא אוֹ קִבּוּל תְּפִלָּה, וִיתַרְגֵּם "שְׁמִיעַ קֳדָם ה'" (תרגום אונקלוס על בראשית כ"ט:ל"ג), וְ"קַבָּלָא אֲקַבֵּל קְבִילְתֵהּ" (שמות כב כב), וְאִם כֵּן הַדָּבָר כְּדִבְרֵי הָרַב, לָמָּה יִבְרַח אוּנְקְלוֹס מִן הַתְּנוּעָה וְיַרְחִיק הַשְּׁמִיעָה גַּם כֵּן מִיִּרְאָתוֹ שֶׁתּוֹרֶה עַל גַּשְׁמוּת, וְלֹא יִבְרַח מִן הָאֲמִירָה וְהַדִּבּוּר וְלֹא מִן הַקְּרִיאָה בְּשׁוּם מָקוֹם, בֵּין בַּחֲלוֹם בֵּין בַּמַּרְאָה בֵּין בְּמַאֲמָר מֻחְלָט, כִּי בְּכֻלָּם יְתַרְגֵּם "וַאֲמַר ה'" "וּמַלֵּל ה'" "וּקְרָא ה' לְמֹשֶׁה", וְהִיא גַּם הִיא תּוֹרֶה עַל גַּשְׁמוּת, וְהָיָה לוֹ לְתַרְגֵּם "וְיִתְאֲמַר מִן קֳדָם ה'" אוֹ "וַאֲמַר יְקָרָא דַּה'" אוֹ "וְיִתְרְעֵי ה'" כְּפִי הָרָאוּי בָּעִנְיָן, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ הָרַב בַּדִּבּוּר וּבָאֲמִירָה (מו"נ א סד), וְלָמָּה יַרְחִיק בַּשְּׁמִיעָה וְלֹא יַרְחִיק הָרְאִיָּה, שֶׁתִּרְגֵּם אוֹתָהּ "וַחֲזָא ה'". וַאֲשֶׁר אָמַר הָרַב (שם מז) כִּי יוֹרֶה עַל עִנְיַן הַשָּׂגַת שֵׂכֶל כַּאֲשֶׁר יוֹרֶה עַל הַשָּׂגַת הָעַיִן, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא זֶה בַּשְּׁמִיעָה, כִּי הִיא תֵּאָמֵר עַל הַהַשָּׂגָה בַּשֵּׂכֶל וּבָרָצוֹן בְּרוֹב מְקוֹמוֹת, כְּגוֹן "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי" (בראשית ט"ז:ב'), "שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי" (תהלים כח ב), "גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ" (ישעיהו א טו), "הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב" (שמואל א טו כב), "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כח א), וְכֵן "לֵב שׁוֹמֵעַ" (מלכים א ג ט), וְכֵן רֻבָּם. וְהִנֵּה אוּנְקְלוֹס לֹא הָיָה לוֹ לִירֹא מִן הַשְּׁמִיעָה, שֶׁלֹּא תּוֹרֶה רַק עַל קַבָּלַת הַדָּבָר וְהָרָצוֹן בּוֹ, וְלֹא בָּרַח מִן הָרְאִיָּה בְּשׁוּם מָקוֹם, אֲבָל תִּרְגֵּם אוֹתָהּ כִּפְשׁוּטָהּ בְּכָל מָקוֹם, שֶׁהַדָּבָר מֻשָּׂג בִּרְאִיָּה בִּלְבַד, אֲבָל כַּאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מֻשָּׂג בִּרְאִיָּה בִּלְבַד וְהוּא צָרִיךְ הַשְׁגָּחָה וְהִתְבּוֹנְנוּת, יְתַרְגֵּם כְּפִי הָרָאוּי בּוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַר "כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי" (בראשית כ"ט:ל"ב), "רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי" (שמות ג ז) "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם ב כה), שֶׁאֵין הָרְאִיָּה בָּהֶם שֶׁיִּרְאֶה אֶת גּוּפָם אֲבָל שֶׁיַּשְׁגִּיחַ בְּעִנְיָנָם וְיֵדַע אוֹתוֹ. וְזֶה דַּרְכּוֹ בְּכָל הַתּוֹרָה, לֹא כַּטַּעַם שֶׁעָלָה בְּדַעַת הָרַב וְנִשְׁתַּבֵּשׁ בְּיָדוֹ, וְהַשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת הָאֲחֵרִים שֶׁתִּרְגֵּם אוֹתָם (לעיל ו יב כט לא) "וַחֲזָא אֵלָיו" וְלֹא הִשְׁלִים אוֹתוֹ. וּבִלְשׁוֹן הַעֲבָרָה כִּנָּה אוּנְקְלוֹס וְתִרְגֵּם "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו" (שמות לד ו) "וְאַעְבַּר ה' שְׁכִינְתֵּהּ עַל אַפּוֹהִי", שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר הָעוֹבֵר נִבְרָא לְדַעְתּוֹ, וְלֹא יַזְכִּיר לְשׁוֹן תְּנוּעָה בַּבּוֹרֵא כְּפִי מַה שֶׁהִזְכִּיר הָרַב, וְאִם כֵּן אֵיךְ תִּרְגֵּם "ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ" (דברים לא ג) "ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא עָבַר קֳדָמָךְ", וְהִנֵּה זֶה מִין תְּנוּעָה בְּסִפּוּר מַעֲשֶׂה, וְלֹא יָרֵא מִמֶּנּוּ אוּנְקְלוֹס. וְכֵן בַּפָּסוּק "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה" (שמות יד לא), תִּרְגֵּם בּוֹ "וַחֲזָא יִשְׂרָאֵל יָת גְּבוּרַת יְדָא רַבְּתָא", נוֹפֵל בּוֹ הַגְּבוּרָה מִפְּנֵי לָשׁוֹן "אֲשֶׁר עָשָׂה", וְהִשְׁאִיר בּוֹ "יְדָא רַבְּתָא" וְלֹא הָיָה יָרֵא וּמִתְפַּחֵד מִן הַיָּד וְלֹא יְכַנֶּה אוֹתָהּ כְּלָל. וְכֵן נָהַג בְּתַרְגּוּם "כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" (שם לא יח) "בְּאֶצְבְּעָא דַּה'". וּמָה שֶׁתֵּרֵץ בּוֹ הָרַב (במו"נ א סה), כִּי יָשִׂים אוּנְקְלוֹס הָאֶצְבַּע כְּלִי נִבְרָא אֲשֶׁר פִּתַּח הַלּוּחוֹת בְּחֵפֶץ הַבּוֹרֵא, אֵינֶנּוּ אֱמֶת, כִּי הִנֵּה "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ" (דברים לג ב) "כְּתָב יַמִּינֵהּ" וְלֹא פָּחַד מִן הַיָּמִין הַכּוֹתֶבֶת שֶׁתּוֹרֶה עַל גַּשְׁמוּת, וְכֵן מִן הָאֶצְבַּע, וְעוֹד תִּרְגֵּם (שמות טו יב) "אֲרֵימְתְּ יַמִּינָךְ", וְאָמַר (שם פסוק ו) "יַמִּינָךְ ה' תְּבַרַת שָׂנְאָה", וְתִרְגֵּם "יָדְךָ הַחֲזָקָה" (דברים ג כד) "יָת יְדָךְ תַּקִּיפָא", וְאָמַר (שם ד לד) "בִּידָא תַּקִּיפָא וּבְאֶדְרָעָא מְרָמְמָא", וְכֵן "וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי" (שם לב מא), "וְתִתַּקַּף בְּדִינָא יְדִי" וְכֵן תִּרְגֵּם (שם יא יב) "תְּדִירָא עֵינֵי ה' אֱלָהָךְ בַּהּ מֵרֵישָׁא דְּשַׁתָּא". וְהִנֵּה בְּיַעֲקֹב כָּתוּב בִּתְחִלַּת הָעִנְיָן "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה" וְגוֹ' (בראשית כ"ח:י"ב), וּפָחַד אוּנְקְלוֹס מִמֶּנּוּ וְתִרְגֵּם "וְהָא יְקָרָא דַּה' מְעַתַּד עִלָּוֹהִי", וְלֹא תִּרְגֵּם וְהָא ה' בַּעֲבוּר שֶׁהוּא בַּחֲלוֹם, וְתִרְגֵּם "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ" (שם טו) "וְהָא מֵימְרִי בְּסַעֲדָךְ", וְלֹא אָמַר וְהָא אֲנָא עִמָּךְ, כְּמוֹ שֶׁתִּרְגֵּם "אֲנָא אֵחוֹת עִמָּךְ" וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא סִפּוּר דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בַּחֲלוֹם כָּמוֹהוּ בְּשָׁוֶה. וְתִרְגֵּם "וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ" (שמות ד יב) "וַאֲנָא אֱהֵי עִם פֻּמָּךְ", וְאָמַר בְּ"וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת" (שם ג יב) "אֲרֵי יְהֵא מֵימְרִי עִמָּךְ". וְעוֹד נִזְהַר אוּנְקְלוֹס בַּחֲלוֹמוֹת וְתִרְגֵּם "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה" (בראשית כ':ג') "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן בַּחֲלוֹם" (בראשית ל"א:כ"ד) "וַאֲתָא מֵימַר מִן קֳדָם ה'", וְאִם תֹּאמַר שֶׁחָשַׁשׁ שֶׁלֹּא תְּהֵא הַבִּיאָה קוֹדֶמֶת לַחֲלוֹם, וְיַחְשֹׁב בָּהּ שֶׁהִיא מַמָּשׁ, הִנֵּה בִּשְׁלֹמֹה כָּתוּב (מלכים א ג ה) "בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה" וְתִרְגֵּם אוֹתוֹ יוֹנָתָן "אִתְגְּלִי ה' לִשְׁלֹמֹה", וְאִם הַדָּבָר נֶאֱמַר בַּחֲלוֹם יְסַפְּרוּ אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר בַּחֲלוֹם הַהוּא, וְאַל יִקְשֶׁה עֲלֵיהֶם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַאֲמָר יוֹרֶה עַל הַגַּשְׁמוּת, כִּי הֱיוֹתוֹ בַּחֲלוֹם יְתָרֵץ לָהֶם שֶׁאֵינוֹ מַמָּשׁ, גַּם כֵּן הַדָּבָר שֶׁיֹּאמַר כִּי הוּא נִרְאָה בַּחֲלוֹם רָאוּי שֶׁיְּסַפְּרוּ אוֹתוֹ בַּאֲשֶׁר הוּא, כִּי מָה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ שֶׁהוּא בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה יְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ מַמָּשׁ, אֲבָל הוּא חֲלוֹם שֶׁנִּדְמֶה לוֹ מִמֶּנּוּ כֵּן. וְאַל תַּחְשֹׁב שֶׁהָיָה זֶה לְיוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יֵאָמֵר בַּאֲרָמִית לְשׁוֹן רְאִיָּה בַּחֲלוֹמוֹת, כִּי "וָאֵרֶא בַּחֲלוֹמִי" (בראשית מ"א:כ"ב) מְתֻרְגָּם "וַחֲזֵית", וּבִנְבוּכַדְנֶצַּר "חָזֵה הֲוֵית" (דניאל ב לא) וְכֵן תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס "לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל ה'" (שמות טז ח) "אֱלָהֵין עַל מֵימְרָא דַּה'", וְאֵין כָּאן יִרְאָה וָפַחַד מִן הַגַּשְׁמוּת, וְכֵן "וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה" (במדבר כא ה) "וְאִתְרָעַם עַמָּא עַל מֵימְרָא דַּה'", וְכֵן "בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" (בראשית ט':י"ב), "בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה" (שם טז) "בֵּין מֵימְרִי" וּ"מֵימְרָא דַּה'" וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הַרְבֵּה, וְכֵן תִּרְגֵּם "יִצֶף ה'" (שם לא מט) "יִסַךְ מֵימְרָא דַּה'", "אֱלֹהִים עֵד" (שם לא נ) "מֵימְרָא דַּה' סָהֵד", וְאֵין לוֹ בָּהֶן יִרְאַת הַגַּשְׁמוּת, וְגַם אֵין לְ"מֵימְרָא" עִנְיָן בְּכָאן, שֶׁיֹּאמַר בּוֹ שֶׁיִּצְפֶּה וְיָעִיד, וְכֵן "הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים" (שם כא כג), "קַיֵּם לִי בְּמֵימְרָא דַּה'", וְאֵין הַנִּשְׁבָּעִים מַזְכִּירִין אֲנִי נִשְׁבָּע בְּמַאֲמַר אֱלֹהִים, וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ רַבִּים לְאוּנְקְלוֹס, וְסוֹדָם יָדוּעַ לַמַּשְׂכִּילִים. וְכֵן בִּלְשׁוֹן עֲמִידָה אָמַר הָרַב (במו"נ א כז) שֶׁשָּׂם יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל כַּוָּנָתוֹ לְפָרֵשׁ בּוֹ קִיּוּם, וּלְכָךְ תִּרְגֵּם "וְעָמְדוּ רַגְלָיו" (זכריה יד ד) "וְיִתְגְּלֵי בִּגְבוּרְתֵיהּ", וְכֵן תִּרְגֵּם כָּל דְּבַר עֵסֶק וּתְנוּעָה "גְּבוּרְתָא". וְהִנֵּה אוּנְקְלוֹס לֹא יִתְיָרֵא מִלְּשׁוֹן עֲמִידָה, וְתִרְגֵּם "הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר" (שמות יז ו) "הָא אֲנָא קָאֵם קֳדָמָךְ תַּמָּן עַל טִנָּרָא". וּמָה שֶׁאָמַר הָרַב (שם) כִּי אוּנְקְלוֹס יָשִׂים עִנְיַן הַתְּנוּעָה גִּלּוּי הַשְּׁכִינָה וְהֵרָאוֹת כָּבוֹד נִבְרָא, הִנֵּה אוּנְקְלוֹס מִן הַכָּבוֹד יִבְרַח מִלָּתֵת בּוֹ כַּלְּשׁוֹנוֹת הָאֵלֶּה, וִיתַרְגֵּם "וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעֵדָה" (במדבר טז יט) "וְאִתְגְּלֵי יְקָרָא דַּה'" כְּמוֹ שֶׁיֹּאמַר "וְאִתְגְּלֵי ה'" (שמות יט כ), וְלֹא יְתַרְגֵּם וְאִתְחֲזִי יְקָרָא דַּה', וְכֵן יְתַרְגֵּם בַּמַּלְאָכִים (שם ג ב) "וְאִתְגְּלִי", וְאִם יְדַבֵּר אוּנְקְלוֹס בַּמַּלְאָכִים וּבְכָבוֹד נִבְרָא בְּעִנְיְנֵי הַגַּשְׁמוּת כְּמוֹ שֶׁאָמַר הָרַב (במו"נ א כו), הָיָה רָאוּי שֶׁלֹּא יִתְיָרֵא מִן הָרְאִיָּה שֶׁיִּרְאֶה הָאָדָם, וִיתַרְגֵּם בָּהֶם וְאִתְחֲזִי, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה "כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים" (בראשית ל"ב:ל"א), "אֲרֵי חֲזֵיתִי מַלְאֲכָא דַּה'", וְחָס וְשָׁלוֹם שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר הַנִּקְרָא שְׁכִינָה אוֹ כָּבוֹד נִבְרָא חוּץ מֵהַשֵּׁם הַנִּכְבָּד יִתְבָּרַךְ כַּאֲשֶׁר חָשַׁב הָרַב כָּאן וּבִפְרָקִים רַבִּים מִסִּפְרוֹ, וְהוּא תִּרְגֵּם "אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים" (שמות לג טו) "אִם לֵית שְׁכִינָתְךָ מְהַלְּכָא בֵּינַנָא", וּמֹשֶׁה לֹא יַחְפֹּץ בְּלֶכֶת עִמּוֹ כָּבוֹד נִבְרָא חוּץ מֵהַשֵּׁם הַנִּכְבָּד יִתְבָּרַךְ, שֶׁכְּבָר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ" (שם לב לד), וְלֹא הָיָה מִתְרַצֶּה בְּכָךְ, אֲבָל הָיָה מְבַקֵּשׁ שֶׁיֵּלֵךְ עִמּוֹ הָאֵל בְּעַצְמוֹ וּבִכְבוֹדוֹ (שם לג יד), וְכֵן אַחַר שֶׁשָּׁמַע הַשֵּׁם בְּקוֹלוֹ וְאָמַר לוֹ "גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה" (שם יז), אָמַר מֹשֶׁה "יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ" (שם לד ט) "תְּהָךְ כְּעַן שְׁכִינְתָּא דַּה' בֵּינַנָא", וְכֵן תִּרְגֵּם "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי" (שם לג כ) "לָא תִכּוֹל לְמִחְזֵי אַפֵּי שְׁכִינְתִי אֲרֵי לָא יִחְזֵינַנִי אִינָשָׁא". וְאָמַר יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל (יחזקאל ג יב) "בְּרִיךְ יְקָרָא דַּה' מֵאֲתַר בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ", וְאִם הַכָּבוֹד הַזֶּה יִרְצֶה בּוֹ הַכָּתוּב עֶצֶם הַבּוֹרֵא וַאֲמִתּוֹ, וְיִהְיֶה כְּמוֹ "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ" (שמות לג יח) שֶׁפֵּרֵשׁ בּוֹ הָרַב כֵּן (מו"נ א נג סג), הִנֵּה הִזְכִּיר בּוֹ "אֲתַר" וּ"בֵית שְׁכִינְתֵּהּ", וְאִם יֹאמַר שֶׁהוּא כָּבוֹד נִבְרָא כְּדַעְתּוֹ שֶׁל הָרַב בַּפָּסוּק "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ לה) וְזוּלָתוֹ, אֵיךְ יִקְבְּעוּ בּוֹ "בָּרוּךְ", וְהַמְּבָרֵךְ וְהַמִּתְפַּלֵּל לְכָבוֹד נִבְרָא כְּעוֹבֵד אֱלִילִים. וּבְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ דְּבָרִים רַבִּים יוֹרוּ עַל שֵׁם הַשְּׁכִינָה שֶׁהוּא הָאֵל יִתְבָּרַךְ. אֲבָל הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה לְאוּנְקְלוֹס וְיוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל דְּבָרִים יְדוּעִים בַּקַּבָּלָה, וְסוֹדָם לַיֹּדְעִים חֵן, וּבְמַעֲמַד הַר סִינַי יְתַרְגֵּם אוּנְקְלוֹס כָּל מִלַּת אֱלֹהִים הַנִּזְכָּר בַּפָּרָשָׁה "יְקָרָא" אוֹ "מֵימְרָא דַּה'", וְכַאֲשֶׁר תַּזְכִּיר הַפָּרָשָׁה הַשֵּׁם הַמְּיֻחָד לֹא יֹאמַר כֵּן, וְהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה וּבְחָכְמָה מִמֶּנּוּ. וְעוֹד אַזְכִּיר זֶה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ (שמות כ יט). וּמָה שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (שם כ א) "וּמַלֵּיל ה'", טַעְמוֹ בָּזֶה מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר "פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם" (דברים ה ד יט), וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. אֲבָל מָה שֶׁאָמַר כָּאן "אֲנָא אֵחוֹת עִמָּךְ" רָצָה לִרְמֹז בּוֹ מָה שֶׁאָמְרוּ (מכילתא שירה ג), גָּלוּ לְמִצְרַיִם שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה", גָּלוּ לְעֵילָם שְׁכִינָה עִמָּהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו מט לח) "וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם". וְהִנֵּה הָאֲמִירָה וְהַיְּרִידָה שָׁוִים כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה, וְלֹא הָיָה יָכוֹל לְתַרְגֵּם אֶלָּא כֵּן בְּשׁוּם פָּנִים כַּאֲשֶׁר רָמַזְתִּי (ריש פסקא זו). אֲבָל שָׁם בְּיַעֲקֹב לֹא יִתָּכֵן לְתַרְגֵּם וְהָא אֲנָא עִמָּךְ, בַּעֲבוּר כִּי שָׁם כָּתוּב "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו" (בראשית כ"ח:י"ג), וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. וּמִפְּנֵי שֶׁמָּצָא אוּנְקְלוֹס שֶׁאֵינוֹ כִּפְשׁוּטוֹ מַמָּשׁ, בָּרַח מִמֶּנּוּ וַעֲשָׂאוֹ עִנְיַן עֵזֶר בִּלְבַד, וְאָמַר "מֵימְרִי בְּסַעֲדָךְ" וְלֹא אָמַר מֵימְרִי עִמָּךְ כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּמֹשֶׁה (שמות ג יב). וְהָאֵל יַרְאֵנוּ מִתּוֹרָתוֹ נִפְלָאוֹת:

כבר נחלקו רבותינו (מכילתא כאן, זבחים קטז) בפרשה הזאת. יש מהם אומרים כי קודם מתן תורה בא יתרו כסדר הפרשיות, ויש מהן שאמרו שאחר מתן תורה בא. וזה ודאי יסתייע מן הכתוב (שמות י״ח:ה׳) שאמר ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים הנה אמר שבא אליו בחנותו לפני הר סיני שחנו שם שנה אחת, וזה טעם אשר הוא חונה שם ועוד, שאמר והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו (שמות י״ח:ט״ז), שהם הנתונים לו בהר סיני ועוד, כי כאן (שמות י״ח:כ״ז) אמר וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו, והיה זה בשנה השניה בנסעם מהר סיני, כמו שאמר בפרשת בהעלותך (במדבר י כט) ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה נוסעים אנחנו, ושם כתוב (שמות י״ח:ל׳) ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך, והיא ההליכה הכתובה בכאן וילך לו אל ארצו (שמות י״ח:כ״ז):
ועוד הביאו ראיה ממה שאמר הכתוב (דברים א ו ז) ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם, ושם (שמות י״ח:ט׳) נאמר ואומר אליכם בעת ההיא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם, ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וגו' (שם טו), וזו עצת יתרו, ושם (שמות י״ח:י״ט) כתוב ונסע מחורב, כי נסעו מיד ואם כן נצטרך טעם למה מקדים הפרשה הזאת לכותבה בכאן: ואמר ר"א (אבן עזרא על שמות י״ח:א׳) כי היה זה בעבור דבר עמלק, כי כאשר הזכיר הרעה שעשה עמנו עמלק וצוה שנגמלהו כרעתו, הזכיר שעשה לנו יתרו טובה, להורותינו שנשלם לו גמול טוב, וכשנבא להכרית את עמלק כמצוה עלינו שנזהר בבני הקיני העומדים עמהם ולא נוסיפם עמם הוא דבר שאול שאמר להם כן (שמואל א ט״ו:ו׳):
ועם כל זה אני שואל, על הדעת הזו כשאמר הכתוב וישמע יתרו כל אשר עשה ה' למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, ולמה לא אמר ששמע מה שעשה למשה ולישראל במתן התורה שהוא מהנפלאות הגדולות שנעשו להם, כמו שאמר (דברים ד לב) כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו, השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי: וכשאמר ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך (שמות י״ח:ח׳), ואמר יתרו מזה עתה ידעתי כי גדול ה' (שמות י״ח:י״א), למה לא ספר לו מעמד הר סיני, וממנו יודע כי השם אמת ותורתו אמת ואין עוד מלבדו, כמו שאמר (דברים ד לה לו) אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו, מן השמים השמיעך את קולו וגו' ואולי נאמר ששמע יתרו בארצו מיד כי הוציא ה' את ישראל ממצרים ונסע מארצו והגיע אל משה אחרי היותו חונה בהר סיני אחר מתן תורה. ולא סיפר שהזכיר לו ענין המעמד ההוא, כי הדבר עודנו קרוב ועודם שם, ובידוע כי סופר לו:
והקרוב אלי לתפוש סדר התורה שבא קודם מתן תורה בהיותם ברפידים, כמו שאמרו במכילתא (כאן) רבי יהושע אומר מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו, ונסע עמהם מרפידים אל הר סיני והכתוב (שמות י״ח:ה׳) שאמר אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים, ענינו כי היה הר סיני בדרך מדין קרוב משם, שהרי משה הלך שם לרעות צאן מדין (שמות ג׳:א׳), ובאהרן אמר ויפגשהו בהר האלהים (שם ד כז). והנה יתרו יצא עם בתו והבנים ממדין ובאו אל הר סיני, ומשה היה ברפידים שהוא מקום אחד במדבר סין, שהכתוב אמר (שמות ט״ז:א׳) ויסעו מאלים ויבואו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אלים ובין סיני, לומר כי מדבר סין מגיע עד הר סיני, ויכלול דפקה אלוש ורפידים. ואף על פי שאמר (שמות י״ז:א׳) ויסעו ממדבר סין ויחנו ברפידים, כך אמר ויסעו ממדבר סין ויחנו בדפקה ואלוש (במדבר לג יב יג), והם ממדבר סין עצמו, כי המדבר כלו יקרא מדבר סין, והמקום שלפני הר סיני יקרא מדבר סין, וכמוהו וישובו אל ארץ פלשתים (בראשית כא לב): והנה יהיה פירוש הכתוב ויבא יתרו חותן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חונה שם ויבא אל הר האלהים, כי אל ההר בא ושם עמד, והוא כמו שאמר ויבא אל הר האלהים חורבה, וכן ויפגשהו בהר האלהים (שמות ד׳:כ״ז), וכן רב לכם שבת בהר הזה (דברים א ו) ומן ההר שלח אליו אני חותנך יתרו בא אליך, ויצא אליו משה ולא נצטרך לומר כי "ויאמר" יהיה מוקדם. ואפילו אם לא יהיה רפידים במדבר סין, על כל פנים במדבר הוא, כי לא באו ישראל בארץ נושבת כל ארבעים שנה, וקרוב מהר סיני היה, שבאו משם אל ההר ביום אחד מחנה קהל גדול כמוהו, וכמו שנתבאר (שמות י״ז:ו׳) בענין הצור ששתו ממנו ברפידים כאשר פירשתי (שם). והנה יהיה הפירוש שאמרתי נכון:
וראיתי נמי במכילתא (כאן) אל המדבר אשר הוא חונה שם, הרי הכתוב מתמיה עליו שהוא שרוי בתוך כבודו של עולם ובקש לצאת אל המדבר תוהו שאין בו כלום דעתם לפרש אל המדבר אשר הוא חונה שם, הוא מדבר הר האלהים, כי מאלים ועד הר סיני היה מדבר סין, וספר הכתוב שבא אל קצה המדבר אשר הוא חונה שם, הוא מדבר הר האלהים חורבה והזכיר זה לשבח יתרו, שעזב ארצו ובא אל המדבר אשר הוא שם בעבור שידע שהוא הר האלהים, כי בו נגלו אליו האלהים, שכבר שמע כל הענין כי ישראל יצאו ממצרים לעבוד את האלהים על ההר הזה (שמות ג׳:י״ב), ובא לשם ה' אלהי ישראל. וגם זה נכון הוא: וכן נראה לי שאמר כאן (שמות י״ח:כ״ז) וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו, שהיה זה בשנה הראשונה, והלך לו אל ארצו וחזר אליו ויתכן שהלך שם לגייר את משפחתו וחזר למשה ועודנו בהר סיני כי קרוב הוא למדין, כמו שהזכרתי, שהרי בנסוע המחנה באייר בשנה שנייה כשאמר לו משה נוסעים אנחנו לכה אתנו (במדבר י כט), וענה אותו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך (שם ל), התחנן לו משה מאד ואמר לו אל נא תעזוב אותנו וגו' והיית לנו לעינים, והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך (שם לא לב), ולא השיב אותו דבר, ונראה שקבל דבריו ועשה כרצונו ולא עזבם: אבל בימי שאול היו בניו עם עמלק ובאו והתחברו עוד אל ישראל, והיו בירושלם בני יונדב בן רכב, אולי במות משה חזר לארצו הוא או בניו ואפשר שהיה הקני היושב עם עמלק ממשפחת יתרו לא בניו, ועשה חסד עם כל המשפחה בעבורו כאשר עשה יהושע עם משפחת רחב (יהושע ו כג):
ודעת רבותינו כך היא שהלך עמהם, אמרו בספרי (בהעלותך לד א) שנתנו לו דשנה של יריחו והיו אוכלין אותה עד שנבנה בית המקדש ת"מ שנה, ורש"י עצמו כתב זה בסדר בהעלותך (במדבר י לב) אם כן חזר אליו. ובמכילתא (כאן) אמר לו הריני הולך ומגייר את בני מדינתי שאביאם תחת כנפי שמים, יכול שהלך ולא חזר, ת"ל ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים וכו':