פרשנות מצטטת על שמות ג:יח

"...כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה". ודומה שכאן מסתיים עניין החופשה בת ג' הימים. (פ' בא תשנ"ו) וראה מש"כ למעלה (ג, יח).

"...ויחגו לי במדבר". כאן ישנה בקשה לחופשה לזמן מה. בפסוק ג מדובר במפורש בחופשה בת ג' ימים, ולהלן (ז, טו) בא לשון "ויעבדוני", המשתמע שוב כבקשה לחופשה לזמן קצוב, וכן לאורך כל הפרשה כמובא למעלה (ג, יח). ראה מה שכתבתי שם. ושאל הרב מנחם בורשטין שי' בשבת שהוקדשה לרפואה והלכה, הנה ה' מצוה למשה (ב, יז) לבשר לזקנים כי יצאו ממצרים יציאה מוחלטת בעוד שהם נתבקשו לבקש מפרעה חופשה קצרה לג' ימים. מה פשר השינוי, כלום לא היה מקום לחשוש שהאמת תודלף ופרעה ידע שמדובר בתכנית ליציאה מוחלטת, כלומר שמשה רבנו ע"ה בא לרמותו? ואין לומר שלשון הדיפלומטיה היתה קיימת כבר אז - העיקר הוא למצוא הגדרה מסוימת שכל צד יפרש כרצונו. (פ' שמות תשס"ה) על פשר השינוי כבר שאלו בשמות רבה (ג, ח): למה אמרו שלשה ימים ולא אמרו נלכה נא לעולם? למה אמרו כן, כדי שיטעו המצריים וירדפו אחריהם בשעה שיצאו, ויאמרו לא גאלם אלא על מנת שילכו שלשת ימים ויזבחו לו והם עכבו עצמן כל כך, וירדפו אחריהם בסוף שלשת ימים ויטביעם בים למדד להם במדה שמדדו וכו'. על כך הוסיף "אור החיים" הק' (ג, יח) שכשם שהמצריים התחכמו על ישראל לשעבדם תחילה בפה רך, ואחר כך בפרך, כך התחכם עמם ה', ובתחילה ציוה לומר בפה רך: "נלכה שלושה ימים", ואחר כך בפרך - שילוח מלא. וראה עוד שם. וראה גם ר"י אברבנאל (שם בשאלה השש עשרה) שההטעיה באה כדי להראות לבני אדם את חוזק לבו של פרעה וקושי ערפו, שאפילו להליכה של שלושה ימים לזבוח לאלהיהם, לא הסכים. וראה גם דברי "העמק דבר" שם ולהלן (ה, ג). ולמעלה (ג, יח) בליקוטים שבחומש "רב פנינים" כתוב: וכתב הרב בעל ד"ר שראה בספר אחד שלא קשה כלל, כי במלחמה מותר לעשות כל הערמות ותחבולות נגד האויב, אף לרמותו בדברים כזבים, כמו שמצינו ביהושע - בהלחמו עם עי ציוהו הקב"ה: שים אורב לעיר מאחריה להטעות האויב! ואין זה שום נדנוד איסור כלל כי זה בכלל כל הבא להורגך השכם להורגו, ומותר לעשות כל הצטדקות להורגו. וכן היתה כאן תועלת גדולה להטעות את פרעה שיסבור שרוצים ללכת רק דרך שלשת ימים כדי שעל ידי כך ירדוף אחר כך אחריהם על הים ויטבעו בים כאשר הטביעו את בני ישראל בים. ולכן היה היתר גמור להטעותו וכו' (ראה דרשות הר"ן סוף דרוש יא). וראה מאמרו של הרב אלחנן סמט שי' "ההונאה במשא ומתן עם פרעה" בספרו "עיונים בפרשות השבוע - סדרה ראשונה" עמ' 178 (הראני הרב איתן שנדורפי שי'). ובאשר לחשש ההדלפה, ראה ראב"ע הקצר להלן (יא, ד) המבאר שבני ישראל ידעו שמדובר בשילוח מוחלט, מכל מקום שמרו הסוד.

ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי אותה שעה דבר משה שלא כהוגן, הקב"ה אמר לו ושמעו לקולך (שמות ג׳:י״ח), והוא אמר והן לא יאמינו לי, מיד השיבו הקב"ה בשיטתו ונתן לו אותות לפי דבריו לשון ואלה (שמות רבה ג׳:י״ב). ור"א אמר (אבן עזרא על שמות ד׳:א׳) על דרך הפשט כי ה' אמר שיאמינו בו הזקנים רק לא הזכיר שיאמינו העם, או שישמעו לקולו ואולי לא יאמינו בלב שלם. ואיננו נכון. אבל יתכן שנאמר כי ושמעו לקולך איננה הבטחה רק צואה, ושמעו לקולך כי ראוי להם שישמעו, ותבא אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים וכן ושמעו מצרים כי העלית בכחך ואמרו אל יושב הארץ (במדבר יד יג יד), ראוי שיהיה ככה, וכן בזאת תדע כי אני ה' (שמות ז׳:י״ז), ראוי, לא מתקיים. וכן והאמינו לקול האות האחרון בפרשה הזאת (שמות ד׳:ח׳), ורבים כן: והנכון בעיני, כי ושמעו לקולך לבא עמך אל המלך ולאמר לו אלהי העברים נקרא עלינו, כי מה יפסידו והנה השם הודיעו כי לא יתן אותם מלך מצרים להלוך, ולכן אמר משה והן לא יאמינו לי אחרי ראותם שלא יתן אותם פרעה להלוך ולא ישמעו עוד לקולי כלל, כי יאמרו לא נראה אליך ה', שאלו היית שליח השם לא ימרה פרעה את דברו או שיאמרו לא נראה אליך השם הגדול במדת רחמים לעשות לנו אותות ומופתים כאשר אמרת כי אינך גדול מהאבות, ולכן לא שמע פרעה, שאלו פרעה היה מאמין בדבריך היינו יוצאים על כל פנים, ואין עונותינו מבדילים בינינו ובין הרחמים: