פרשנות מצטטת על שמות ה:ב

והנה פרעה וכל מצרים כחשו ג' פנות מעקרי אמונתנו, (א) שהוא הסיבה הראשונה, (ב) ההשגחה, (ג) היכולת. וכאשר בא אליו מרע"ה בשליחותו ית' הזהירו על שלשתן, כי באמרו כה אמר ה' אלהי ישראל שלח עמי ויחוגו לי במדבר, הזכיר ג' פנות אלו. כי באמרו ה', הניח לו מציאת סבת הסבות ועילת העילות ב"ה. ובאמרו אלהי ישראל, קיים לו כי זה המחוייב המציאות הוא משגיח ומבחין בנמצאות העולם הזה וכחותם, עד שמזה הצד נקרא אלהי ישראל. ובאמרו שלח עמי, יורה כי זה הנמצא העליון המשגיח, לא יופסק יכולתו באומה ההיא אשר נקרא שמו עליה, אבל שכבר יהיה לו יכולת מוחלט לצוות ולרדות לכל מי שירצה ממלכי ארץ ומאציליה. ובאמרו ויחוגו לי במדבר, יאמר כי זה הנמצא המשגיח והיכול הוא רוצה עתה בעבודה הזאת ומצוה שתעשה עכ"פ. ותשובת פרעה היתה כפירה בארבעתן. באמרו מי ה' כפר בעיקר, ובאמרו אשר אשמע בקולו כפר בשתים, הא' שאינו מאמין שישראל הם שלו, הב' אעפ"י שהם שלו הוא אינו חייב לשמוע בקולו, כי אינו משועבד לאלהותו, לכן הביא הקב"ה עליו ט' מכות כסדר דצ"ך עד"ש בא"ח, להורות אמתת עקרים אלו, כי במכות הראשונות שהם דצ"ך אמר בזאת תדע כי אני ה', למען תדע כי אין כה', המורה על מציאותו, ובמכות עד"ש התחיל ואמר והפליתי ביום ההוא כו' למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ המורה על ההשגחה, ובמכות בא"ח התחיל ואמר כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך כו' אולם בעבור זאת העמדתיך למען הראותך את כחי מורה על יכולתו ית', שנראה שע"י המכות למדהו דעת עקרי אמונות האלה ודרך תבונות הודיעו, לכן אמר אח"כ ה' הצדיק, ולא לבד לפרעה יה הוכחה גמורה אלא אף לישראל שהיו משובשים בדעותיהם גם להם היו המכות האלה הוראה עצומה הכירו וידעו כל ישראל כי לה' המלוכה ההשגחה והיכולת. וזה ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את ב"י, וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו. היוצא מזה כי ע"י המשפטים אשר הבטיח ה' כי נורא הוא, ועל יסודות האלו נבנה אח"כ תל תלפיות והיא התורה והמצות אשר נתנו להם מורשה, וז"ש אלו עשה בהם שפטים אשר ע"י למדו למודים אלו והכירו כי יש שופט בארץ המשגיח והיכול על כל, ולא עשה באלהיהם דיינו, כי הלמודים האלו ראשיים להארים הבאים אחריהם אשר היו אמצעיים לשלימות האמתי:

אז ישיר משה וגומר עד ויסע משה את ישראל. ספר הכתוב שבשעה ההיא שנטבעו המצריים בים סוף וראו ישראל את היד הגדולה ההיא אז נתן משה רבינו שבח והלול גדול לאלהים ושר שירה חדשה לפניו. ואמר ישיר לפי שמלת אז שלפני היו"ד של ישיר משיבו לשעבר כמו אז ישיר ישראל אז ידבר (יהושע י' י"ב) ובמכילתא אמרו יש אז לשעבר ויש אז לעתיד לבוא. (בראשית ד' כ"ו) אז הוחל לקרוא בשם ה'. אז אמרה חתן דמים למולות. (שמות ד' כ"ו) אז ישיר ישראל אז ישיר משה אז ידבר יהושע אז אמר דוד (מלכים ח' ב') אז אמר שלמה הרי אלו לשעבר. ויש אז לעתיד לבוא אז חיראי ונהרת אז יבקע כשחר אורך אז ידלג כאיל פסח אז תפקחנה עיני עורים. אז תשמח בתולה אז ימלא שחוק פינו אז יאמרו בגוים הרי אלה לעתיד. הנה א"כ אז ישיר משה הוא לשעבר. ואין הכוונה באמרו אז ישיר משה ובני ישראל שכלם סדרו את השירה כי הנה משה לבדו סדר אותה אבל מפני שבני ישראל היו מסייעים בשיר והזמר ההוא לכן אמר אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' שכלם שוררו אותה אבל לא היה הוא והם משוררים בשוה כי הנה משה היה מדבר פסוק אחד הוא בלבד. והם היו משיבים עליו אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים וע"ז אמר ויאמרו לומר אשיר' וגו' ר"ל שאמרו והסכימו כלם שבהיו' משה לבדו משור' כל פסוק ופסו' מהשירה יענו כל העם אחריו אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים כי זה בלבד היה אומר העם בשירה לא זולת זה עד שגם מרים הנביאה עשתה כן לנשים שנאמר ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים כי זה בלבד היו משוררים בני ישר' אנשים ונשים לא זולת זה וכן דרש רבי עקיבא (סוטה ד' כ"ו) ויאמרו לאמר מה תלמוד לומר לאמר שהיו עונים אחרי משה שירה על כל דבור ודבור כקורא את ההלל והנה יורה היות דברי השירה ממשה אמרו עד יעבור עמך ה' וגו' וכוונת זה הפסוק הראשון אשירה לה' בדרך שיר וזמר ובדרך שיר המשליי לנו להודות לפניו. והנה אסדר תושבחות בדרך שיר והמשל לפי שגאה גאה כלומר מעלתו על כל השירות והתושבחות והוא מרומם על כל ברכה ותהלה. ולהיותו נורא תהילות לא אוכל לדבר בו כפי מדרגת מעלתו אלא בדרך שירה והמשל. והרמב"ן פירשו כפי' אונקלוס שהקב"ה גאה גאה על הסוס שמתגאה במלחמה ועל רוכבו והוא מלשון גאות ממש. ואמר סוס ורוכבו רמה בים להגיד שתי פלאות שנעשו בזה הא' אמר הלא ראיתם ענין פרעה וכל מצרים שנכנסו בים בסוס ורכב מי שמע כזאת ומי ראה כאלה לבוא להלחם בים עם סוסים ומרכבות כי הנה אניות וספינות וצי אדיר היה ראוי להביא להלחם בים לא סוס ורוכבו אין זה אלא שצורם מכרם וה' הסגירם וסוס ורוכבו רמה בים כאלו השליכם שמה בקלות גדול. והפליאה הב' הלא שמעתם שהסוס בטבעו הוא מסוגל לשוט ?ולישח על פני המים יותר מכל הב"ח ולכן אנשים רבים כי יעברו במים ירכבו על סוסים והמה יוציאום אל היבשה ואם כן איפה איך היה שכל סוס פרעה והרוכבים עליהם כלם נפלו ונטבעו בים אין זה אלא שהוא ית' רמה אותם בים ולכן לא יוכלו קום ובמכילתא אמרו כתוב אחד אומר רמה בים וכתוב אחד אומר ירה היאך יתקיימו שני הכתובים הללו אלא רמה אותם שהיו עולים למעלה וירה אותם שהיו יורדים למטה. ומפני זה עזי וזמרת יה ר"ל עזי במלחמו' וזמרתי בשירה הזאת היא ביה צור עולמים כי להיות פלא קריעת ים סוף מורה על הבריאה הראשונה הכוללת יחסה לשם יה צור עולמים ובורא אותם. ואמר שלא היתה זמרתו ושמחתו בבחינת טביעת המצריים כי לא יחפוץ במות המת אלא לפי שהיה לי לישועה ולכן אשבח וארומם שמו וראוי הוא מלבד החסד הזה שאזמר לו לפי שהוא אלי ומנהיג אותי ולוחם את מלחמותי במצרים ולכן אנוהו בשירות ותשבחות או אעשה לו נוה ובית המקדש להללו שמה וכן דרשוהו במכילתא וגם כן מצד שהוא אלהי אבי שהשיגו אבותי והוא הטיב עמהם כמה מהטובות ארוממנהו בקהל עם. וכבר נודע ממלאכת השיר שנכפלים בו העונים במלות שונות פעמים שלש. ואמנם אמרו ה' איש מלחמה ה' שמו תרגם בו אונקלוס ה' מארי נצחן קרבייא ולענין הזה נמשכו כל המפרשים ולהיות מאמר מגונה בעיני לתאר את הש"י בשם איש נראה לי לפרש הפסוק הזה באחד משני פנים אחרים. הא' שהוא נאמר בתמיה כאומר האם ה' איש מלחמה באמת הוא אינו איש שיעשה מלחמה עם איש אחר אבל בהפך כי ה' שמו טוב ומטיב ומלא רחמי' ואינו איש מלחמה אבל כל הרעה שבאה על המצריים בטביעתם בים הם סבבו ועשו אותה לעצמם והוא אמרו מרכבות פרעה וחילו ירה בים ומלת ירה אינו חוזר אל הקב"ה אלא לפרעה עצמו שהוא ירה מרכבותיו וחילו בים בהביאו אותם שמה וכן מבחר שלישיו הם בעצמם טובעו בים סוף וכאשר טובעו שמה תהומות יכסיומו וירדו במצולות כמו אבן כי הים עשה כפי טבעו כל מה שעשה והם היו אם כן סבת רעתם כי אין רעה יורד מלמעלה. זה הוא האופן הא' מהפירוש הזה. והב' הוא שבעבור שפרעה אמר במצרים (שמות ה׳:ב׳) מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' אמר משה כאן כמהתל ממנו ה' איש מלחמה ה' שמו ואיש מלחמה הוא תואר לפרעה אומר כנגדו אתה איש מלחמה וחפץ ברע שבאת לרדוף אחר בני ישראל להלחם בם זהו ה' אשר לא ידעת ה' שמו. עתה תדעהו מפאת פעולותיו ויהיה הפסוק מקושר עם מה שאחריו איש מלחמה פרעה ה' אותו השם אשר בזית הוא מרכבות פרעה וחילו ירה בקלות כחץ בים כאלו השליך ה' משמים אל תוך הים כל רכב מצרים עד שמבחר השלישים שרי הצבא שהיו ממונים על חיל פרעה כלם טובעו בים סוף בתוך הטיט שהיה בקרקע הים. ואז תהומות שהם גלי הים הרבים והעצומים יכסיומו ר"ל כסו אותם כאלו לא היה בהם איש יודע לשוט ולא סוס שישוט על פני המים וזה ה' זהו שמו ולכן כפל זכרון השם לגדל ענינו ע"ד נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו ורבים ככה בשיר. ובעבור שנתחברו בפליאה הזאת שתי פעולו' הצלת ישראל וטביעת המצריים אמר ימינך ה' נאדרי בכח ר"ל ימין זה השם הנכבד בערך ישראל שהצילם מהים היה בערכם ימין נאדרי בכח גדול הפועל משנה הטבע וממה שעשית למצריים ימינך ה' תרעץ אויב כי אתה ברוב גאונך ורוממתך השגחת בשפלותינו ולחץ המצריים אותנו ויען היה פרעה בזדונו קמך שקם על עבדיך אתה הרסת אותו תשלח חרונך בו עד שאכל חרונך אותו כקש ויאכלהו האש במהרה וקלות. וביאר איך נעשו שתי הפעולות האלה אם הא' מקריעת הים ועברת ישראל ביבשה אמר וברוח אפיך נערמו מים ורשם בזה ג' נסים הא' שהביא רוח קדים עזה בים ומפניו נפוצו המים מפה ומפה ונשארה פנימיות הים חרבה ונעשתה שם נתיבה והוא כמשל האדם הנופח ברוח פיו בחוזק במים אשר בסף שברחו המים מרוח פיו ויערמו והוא מלשון ערמות חטים שנקראי' ערמות לפי שהם מקובצים בחכמה ובבינה מלשון כל ערום יעשה בדעת. והנס הב' שאף אותם המים שנערמו מפאת חוזק הרוח היה ראוי לכבדותם שמיד ישובו ולא יעמדו כנד ולא היה כן כי הנה נצבו כמו נד אותם המים שהיו בטבעם נוזלים. והנס הג' שאף קרקע הים מפני המים שהיו עליו תמיד היה ראוי שישאר רך מאד כטיט הלח ויטבעו בו בני ישראל בעברם עליו ולא היה כן כי הנה קפאו תהומות בלב ים וקרקעיתו והיה נקפא אותו הטיט וקשה באופן שהלכו ישראל עליו כאלו הלכו ביבשה. ואמר בלב ים על אמצע הים שהיה בין הערמו' במשל לב האדם שהוא באמצע הגוף ולכן כל דבר שבאמצע יקרא לב כמו לב האלה. הנה בזה ביאר התשועה שיעשה ה' לישראל שכלל בימינך ה' נאדרי בכח. אחר זה ביאר הפעולה השנית והיא ימינך ה' תרעץ אויב וע"ז זכר אמר אויב כלומר אל תחשוב שעשה הקדוש ברוך הוא המכה העצומה הזאת בפרעה ובמצרי' מבלי סבה אחרי שכבר שלחו את בני ישראל מארצם במצות ה' כי הנה בצדק ומשפט ומישרים נעשתה לפי שאמר אויב שהוא פרעה ועבדיו כשרדפו אחרי בני ישראל ארדוף אשיג רוצה לומר שהוא לא היה רודף אחריהם להחזירם למצרים לעבדו אבל היתה כוונתו לרדוף ולהשיגם כדי לשלול שללם ועם היות לישראל דברים מושאלים מאנשי מצרים לא היתה כוונתו להשיבם לבעליהם אבל היה אומר כבר נתיאשו מהם הבעלים ולכן הוא כשישיג את ישראל יקח כל אשר להם ויחלקו עם עבדיו ההולכים אתו למלחמה וזהו אחלק שלל. ואמנם לישראל לא ישיבם למצרים אבל יהרגם בחרבו כלם כאחד וימלא נפשו מהם ומדמם להנקם מהם כרצונו ושבזה הדרך יורישם מהעולם בכבודו לא כמו שיצאו ממצרים על אפו ועל חמתו והוא אמרו תורישמו ידי רוצה לומר כחי ועוצם ידי. ובעבור שכיון האויב הזה לכלות את כל זרע יעקב לכן ימינך ה' תרעץ אויב שאתה אלהינו נשפת ברוחך כסמו ים והוא הרוח אשר נשף באשמורת הבקר שאז נשפת והסכמת עליהם באותו רוח באופן ששבו המים מאליהם וכסמו ים עד שצללו במים אדירים כעופרת כבד שיורד למטה ולא יציף ולא יעלה למעלה וע"ז ראוי לשבח ולומר מי כמוך באלים ה' מי כמוך נאדר בקדש רוצה לומר מי בכל החזקים והגבורים שידמה לך ויעשה כמעשיך וכגבורותיך לא גלגל ולא שכל נבדל כי כל שרי מעלה יקראו אלים שנאמר (תהלים כ"ט א') הבו לה' בני אלים וה' ית' נקרא אל עליון ואלהי האלהים וכאלו אמר לא ידמה אחד מהם אליך לא בקדושה ובפרישות וזהו שפירש מי כמוך נאדר בקדש רוצה לומר שקדושתך ופרישתך הוא תכלית ההידור והשלמות וגם לא ידמה אחד מהם אליך בהיותו נורא כמוך וזהו נורא תהלות רוצה לומר שאתה נורא בתהלותך והם אם כן שתי שלמיות קדושה ומורא וע"ז אמר המשורר (שם צ"ט ב') יודו שמך גדול ונורא קדוש הוא. עוד זכר שלמות אחר שלא ידמה לו בו נמצא אחר והוא אומרו עושה פלא ר"ל שאתה משנה הטבעים ברצונך מה שלא יעשה שום נמצא אחר שכל פעולתיהם מסודרות מוגבלו' ולא על צד הפלא. הנה אם כן אמרו מי כמוך באלים ה' הוא כלל ופרט אותו שאין כמוהו לא בקדושה ולא בהיות נורא כמאמר המשורר (תהלים פ"ט) אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו ולא בהיותו עושה פלא כי הוא עושה נפלאות גדולות לבדו והמפרשים פירשו נורא תהלות שירא האדם מלהגיד תהלותיו פן ימעטו כי מי ישמיע כל תהלתו וגם נכון הוא. ואחרי ששבח והגדיל נס הים ספר התועלות שנמשכו ממנו לישראל. הא' נטית ימינך תבלעמו ארץ ר"ל הראית גודלך ויכולתך החזקה כי במה שנטית ימינך בלעה הארץ את המצריים במכות שהכית אותם. ואפשר שאמר זה לפי שהים השליך הפגרים המתים אל היבשה ופתחה הארץ את פיה ובלעם ונתנו לקבורה ואמר נטית ימינך בדרך המשל כגבור הנלחם עם חגבים ויתושים שבנטות ימינו יאבדם מן העולם. והתועל' הב' הוא שיצאו בני ישראל מגלוחם וע"ז אמר נחית בחסדך עם זו גאלת. ונחית אינו עבר במקום עתיד אבל הוא עבר כפשוטו והוא מלשון לך נחה את העם כלומר הבאת ונחית בעמוד הענן יומם ובעמוד האש לילה העם הישראלי אשר גאלת. והתועלת הג' הוא שע"ז תקרבם להר סיני ותתן להם תורה ומצות וע"ז אמר נהלת בעזך אל נוה קדשך שהוא הר סיני כמו שפירש הראב"ע. והנה זכר משה בשירתו ענין תורה לפי שכבר ייעד עליו. עוד זכר תועלת ד' שנמשך מזה הפלא והוא ששמעו עמים מקריעת ים סוף וטביעת המצריים בו וירגזון מהלחם בישראל כי יאמרו גואלם חזק וזכר יושבי פלשת שאם יעברו בארצם יפחדו מהלחם בם ולא ימנעום מעבור בארצם אז נבהלו כששמעו זה אלופי אדום ואילי מואב והם שמות לשרים אשר ביניהם כי באדום היו אלופים ובמואב אילים שרוצה לומר חזקים ושרים והראב"ע כתב שקרא כאן לשרי אדום אלופי מלשון אלופינו מסובלי' וקרא לשרי מואב אילים שהוא לשון כבשים וכל זה להגיד גנותם שכ"כ פחדו ורגזו מזה שלא נשארה בהם גבורת אנשים וכן נמוגו לבבות כל יושבי כנען כדברי רחב הזונה וע"כ התפלל משה תפול עליהם אימתה ופחד כנגד העמים והפלשתים ואלופי אדום ואילי מואב שהיו ישראל עתידים לעבור בארצם ולכן אמר עד יעבור עמך ה' וכפל בדרך השיר עד יעבור עם זו קנית. וכנגד יושבי כנען אמר תביאמו ותטעמו בהר נחלתך שהוא ארץ ישראל שנתת אותם נחלה לאבותינו ומפני שאמר לשון תטעמו והנטיעה לעצים הטובים היא בהר קרא כל ארץ ישראל הר נחלתך. ואמר ששם יהיה מכון לשבתך רוצה לומר שתשרה שכינתך שמה על עמך שכבר פעלת אותו ויחדת אותו מקום וארץ נבחרת לעבודתך באמצעות בית מקדש ה' שכוננו ידיך כי הכינו בית המקדש של מטה כנגד בית המקדש של מעלה ובמקום ההוא ה' ימלוך לעולם ועד שתמיד תהיה מלכותו על עמו במקום הקדוש ההוא. ואמנם אמרו אחר כל זה כי בא סוס פרעה וגומר יראה שאין לו ענין כי כבר אמר זה עצמו בשירה פעמים הרבה ודעת המפרשי' הוא שבעבור שהאריך בדברי השירה חזר לסיים במה שהתחיל בו. ואחרים אמרו שאין זה מן השירה אבל שהם דברי התורה להודיע סבת השירה וכל זה בלתי נכון. אבל ענינו קשור עם ה' ימלוך לעולם ועד. והיא שדרכו של עולם שמי שיציל עם אחד מידי עושקו ראוי שימשול עליו ויכנעו לעובדו הלא תראה זה בדברי ישראל שאמרו לגדעון (שופטים ח' ל"ג) משול בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך כי הושעתנו מיד מדין. ויפתח אמר ג"כ (שם י"א ט') אם משיבים אתם אותי להלחם בבני עמון ונתן אותם ה' לפני אנכי אהיה לכם לראש. ויאמרו זקני גלעד אל יפתח ה' יהיה שומע בינותינו אם לא כדברך כן נעשה וע"ז הדרך נאמ' כאן ה' ימלוך לעולם ועד רוצה לומר ראוי שה' יהיה מולך עלינו לנצח מפני שבא סוס פרעה ורכבו ופרשיו בים וישב ה' עליהם את מי הים באותו זמן ובעת שבני ישראל היו עדיין הולכים ביבשה בתוך הים כי הנה בעבור התשועה הגדולה הזאת ראוי שימלוך ה' על העם שהגדיל לעשות עמהם ככה לעולם ועד ולנצח נצחים. ספרה תורה שמרים שהיתה אשה נביאה אחות אהרן רוצה לומר שבמדרגת הנבואה היתה כאהרן אחיה לא כמשה שגם היא כאשר שמעה דברי משה וישראל בשירתם אמרה גם היא שירה לנשים דוגמת מה שאמרו ישראל שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים ויראה שנאמ' כאן אחות אהרן לפי שבשירה הזאת נזכר משה ומרים והיה גנאי לאהרן שלא נזכר בה לכן הזכירו בערך מרים שהיתה אחותו:

כי תקנה. אומר לך כלל לפני שאחל לפרש, כי כל משפט או מצוה כל אחד עומד בפני עצמו ואם יכולנו למצוא טעם למה דבק זה המשפט אל זה, או זאת המצוה אל זאת, נדבק בכל יכולתנו ואם לא יכולנו נחשוב כי החסרון בא מחוסר דעתינו, ואין לאדם בעולם יותר קשה עליו מהיותו ברשות אדם כמוהו, על כן החל משפט העבד וקדמונינו אמרו כי עבד עברי הוא ישראל וככה וכי ימכור איש את בתו לאמה (פ' ז) רק וכי יכה איש את שן עבדו (למטה פ' כו) הוא כנעני וככה וכי יכה איש את עבדו (שם פ' כ), וככה אם עבד יגח השור (שם פ' לב), והנה אמרו, כי ונמכר בגנבתו (למטה כב ב) הוא ישראל, והחולקים עליהם אמרו כי עבד עברי אינו ישראל רק הוא ממשפחת אברהם וככה הבת, וכל העבדים הנזכרים אחר כן דרך אחד לכל, וראייתם דבר האשה וילדיה, כי אמרו כי המשפחה תלויה באב ועוד, ועבדו לעולם (פ' ו) כי הם אומרים כל ימיו, והיה עליהם קשה שיהיה ישראל נרצע ועתה נחפש המלות כמשמעם, אם עבד עברי אינו ישראל, למה אמר הכתוב, כי ימכר לך אחיך העברי (דבר' טו יב) והלא ידענו כי משמע לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא יט יז) ישראל וככה בין איש ובין אחיו ובין גרו (דבר' א טז), ורבים ככה, והנה אין ספק כי פי' אברם העברי שהוא מבני עבר עליו כתיב אבי כל בני עבר (ברא' י כא) הפך וחם הוא אבי כנען (שם ט יח) או נקרא עברי בעבור שבא מעבר הנהר אעפ"י שהיה ראוי להיות עברי נהרי, ונחשוב כי הכתוב תפש דרך קצרה, בעבור שמצאנו ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר (יהושע כד ג) והנה גם נקראו העברים שהם ישראל, כי ראינו שאמר משה לפרעה כה אמר ה' אלהי ישראל (למעלה ה, א) וכאשר שאל פרעה מי הוא זה השם אז השיבו ה' אלהי העברים (שם פ' ג), והנה אלהי העברים כמו אלהי ישראל והנה אם ישראל נקראו עברים בעבור שהם מיוחסים אל עבר ישתתפו עמנו בני ישמעאל ובני קטורה ובני עשו ואנחנו לא מצאנו קורא אחיך רק אדום לבדו שהיה בבטן אחד עם יעקב, גם לא תמצא בכתוב שיזכיר עשו שהוא אחינו במצות רק בדבר השליחות וכמוהו, לא תתעב אדומי כי אחיך הוא (דבר' כג ח) אחר שהזכיר אדומי, וככה על רדפו בחרב אחיו (עמוס א יא), הנה בכל המקרא לא מצאנו מלת עברי כי אם על בני יעקב, וכתוב, ושם אתנו נער עברי (ברא' מא יב), לאכול את העברים לחם (שם מג לב), מכה איש עברי (למעלה ב יא), שני אנשים עברים נצים (שם שם), ויונה אמר עברי אנכי (יונה א ט), כי הם שאלוהו, אי מזה עם אתה (שם שם ח) ואם המלה היתה כוללת עמים רבים, עוד לא השיב מאי זה עם הוא, וכתוב, פן תעבדון לעברים (ש"א ד ט) והעברים היו לפלשתים (שם יד כא), ובירמיה כתוב, לשלח איש את עבדו וגו' העברי והעבריה (ירמיה לד ט), ובסוף פירש, לבלתי עבוד בם ביהודי אחיהו איש (שם) וידוע כי אדומי לא יקרא יהודי, והחולקים אמרו, והנה כתוב, ורבים מעמי הארץ מתיהדים (אסתר ח יז) ואינם מישראל, וזה עורון, כי לפי דעתם אם פי' שהיו מתיחסים אל יהודה או ששבו לתורת יהודה, היה ראוי להיותו לבלתי עבד בם במתיהד אחיהו ועל דרך זה היה ראוי להיות עברי מתעבר, והאומר זה, מתעבר על ריב לא לו (משלי כו, יז) והנה התברר כי דברי קדמונינו נכונים, כי עליהם נסמוך בכל המצות כאשר קבלום מאבותיהם ועוד איך יעלה על לב אדם כי הישמעאלי והאדומי יעבוד שש שנים, והישראלי עד שנת היובל:

בפי אויל חוטר גאוה. מקל של גאוה כגון פרעה שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה׳:ב׳):