וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֱלֹהֵ֥י הָעִבְרִ֖ים נִקְרָ֣א עָלֵ֑ינוּ נֵ֣לֲכָה נָּ֡א דֶּרֶךְ֩ שְׁלֹ֨שֶׁת יָמִ֜ים בַּמִּדְבָּ֗ר וְנִזְבְּחָה֙ לַֽיהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ פֶּ֨ן־יִפְגָּעֵ֔נוּ בַּדֶּ֖בֶר א֥וֹ בֶחָֽרֶב׃
אבן עזרא
ויקרא. מצאנו ברית יחיד בעבור שני דברים גם יתכן להיות מצוה אחת בעבור דברים רבים כמצות העולה והקרבן כי בתת כל חלק בעתו ימלט החלק שיש לו חלק לעולם הבא על כן פירוש לכפר לתת כופר והעד מתחלת כי תשא על כן כתיב פן יפגענו בדבר גם יש בעולות סודות לעתידות גם יתבונן מכל קרבן סוד התולדות והחטאות והמצות להחיות מורי התורה. וטעם ויקרא אל משה אחר ולא יכול משה שהכבוד קראו מאהל מועד שיבוא שם ושם ידבר עמו והכבוד לפנים מהפרכת ושם היה משה נכנס כי כן כתוב וזה טעם ותמונת ה׳ יביט. וטעם להזכיר הקרבנות קודם המצות כי השכינה תשוב אל מקומה אם לא ישמרו תורת העולה וכן היה וחלילה חלילה להצטרך לעולה וכן כתוב אם ארעב לא אומר לך רק יש לו סוד:
אבן עזרא
הר האלהים חרבה. ככה כתב משה, וטעם חרבה, מרוב החום שלא ירד שם גשם, כי הוא קרוב ממצרים דרך שלשת ימים כאשר דבר משה, ובעבור שהיאור רחוק על כן אין שם ליחה, ותגבר בו היבשות:
גור אריה
כלה גמירא וכו'. פירוש "כלה" הוא גמירא כתרגומו. והביא ראיה שלשון גמירא הוא, שהרי 'כלה' ו'כליל' לשון אחד הוא, וכמו שלשון 'כליל' הוא לשון גמירא, כדכתיב (ויקרא ו, טו) "כליל תקטר", כן "כלה" הוא לשון גמירא. ומפני שכתב "כלה גרש יגרש" דמשמע גמר גרושין, שלא יחזרו עוד אל פרעה, וזה אינו, שכוונת פרעה שיחזרו אחר שלשת ימים (לעיל ה, ג), ולפיכך פירש 'כולכם ישלח', שהגמר הכתוב כאן נאמר שישלח אותם הכל, ולא ישאר אחד אצלו, וזהו "כלה יגרש":