פרשנות מצטטת על שמות ה:ד

עַתָּה תִּרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה. מִלַּת ״עַתָּה״ תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה לְמֹשֶׁה עַל אֲשֶׁר אָמַר ״לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה״ (שמות ה:כב), כִּי לֹא נִתְרָעֵם מֹשֶׁה עַל מָה שֶׁלֹּא שִׁלַּח פַּרְעֹה אֶת יִשְׂרָאֵל תֵּכֶף וּמִיָּד בְּבוֹאוֹ אֵלָיו, שֶׁהֲרֵי כְּבָר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי פְּעָמִים שֶׁלֹּא יִתֵּן אוֹתָם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלוֹךְ, אַךְ שֶׁנִּתְרָעֵם עַל מָה שֶׁהֵרַע לָעָם הַזֶּה יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה, כִּי לְפָחוֹת אִם שְׁלִיחוּתוֹ לֹא תּוֹעִיל לָהֶם תֵּכֶף, לֹא תַּזִּיק, וַהֲרֵי עֵינֵינוּ הָרוֹאוֹת כִּי הִזִּיק לָהֶם בִּשְׁלִיחוּתוֹ. וְאָמַר מֹשֶׁה: ״אוּלַי אֲנִי הָיִיתִי סִבָּה לָזֶה לְפִי שֶׁשָּׁלַחְתָּ אֵלָיו אִישׁ כְּבַד פֶּה וּלְשׁוֹן כָּמוֹנִי, עַל כֵּן חָרָה אַפּוֹ שֶׁל פַּרְעֹה בְּיוֹתֵר, כִּי אָמַר: ׳רְאֵה, הַיְהוּדִים מְשַׂחֲקִים בִּי׳, וְאִם כֵּן לָמָּה זֶה שְׁלַחְתָּנִי?״ וְאוּלַי הֵבִין זֶה מִדִּבְרֵי פַּרְעֹה שֶׁאָמַר ״לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם״ (שמות ה:ד), כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, לָמָּה תַפְרִיעוּ?״ אֶלָּא כָּךְ אָמַר: ״אִלּוּ הָיָה עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּת זֶה לְהַפְרִיעַ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו אֵיזֶה אָדָם הָגוּן וְדַבְּרָן אַחֵר, הֶחֱרַשְׁתִּי. אֲבָל לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁלִיחוּת זֶה, וְהֵם יַפְרִיעוּ הָעָם מִמַּעֲשֵׂיהֶם?״ דָּבָר זֶה חָרָה לוֹ בְּיוֹתֵר, שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ זֶה שָׁלִיחַ נִקְלֶה מֵאִלּוּ הָיָה עוֹשֶׂה זֶה לוֹ הָרָאוּי לִשְׁלִיחוּת.

אמר לה לכי לבית אביך כו'. משום דמשה לא הקפיד אלא על אשתו שלא ישתעבדו בה מצרים, אבל לבניו לא הקפיד, דאף אם היו בניו שם לא היו משתעבדין בהן, שהרי לא הוטל השעבוד על שבט לוי, כדפירש"י בפרשת שמות (ה, ד) ויאמר אליהם מלך וגו':

אם כן למה זה אנכי. המקרא קשה ערש"י, וראב"ע פי' שהיא שאלה לנשים שילדו אם אירע להן ככה והן אומרות לא, ותאמר אם כן הדבר למה זה אנכי בהריון משונה, והרמב"ן טען עליו שלפי' זה הכתוב חסר ואינו שלם, ופירש הוא כי אמרה אם כן יהיה לי למה זה אנכי בעולם, הלואי אינני שאמות או שלא הייתי, כטעם אשר לא הייתי אהי', ע"כ. וכן ת"י והסורי. ושמעתי פי' נאה ומתקבל כי תיבת כן במקום זה איננה מלת הענין כברוב המקומות, אמנם הוא שם תאר ליחיד, מגזרת כֵנִים אנחנו, כן דברת, כן בנות צלפחד דוברות, וטעמו ישר ונכון, ומלת אנכי שב על אם כן, ושיעור הכתוב אם כן למה זה, כלומר אם זך וישר אני למה זה הענוי והצער, ואין תימה על מלת אנכי שבא מאוחר, כי נפש אשר עלו שאוני' לא תקפד על סדר המלות הנהוג בלשון שהוא מדברי הנפש המשכלת (רוו"ה), ולדעתי יותר מכוונים דברי הרמב"ן, ויש לתבל דבריו לפמ"ש (שמות ע"פ למה משה ואהרן) כי מלת למה בלה"ק הוא שם לדבר ריק והבל, כי בהרגישה במעי' שנוי גדול כזה מה שאינה בשאר מעוברות, יראה לנפשה פן יש במעי' שנוי בתולדת היצירה ואין זה הריון בן אדם, לכן אמרה אם כן, היותי בעולם איננו כ"א לריק והבל (בין איך פערגעבענס דא), כי אין אשה אלא לבנים וכל שאין לה הריון הראוי הנה היא ללא תועלת בזה העולם, ומלת זה כמו עלו זה בנגב, אין זה כ"א בית אלהים, שענינם כמו בזה בבי"ת (היער, דא):