וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה כֵּ֖ן אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה׃ (פ)
פירוש מהרז״ו
שנאה תעורר מדנים. ועל כל פשעים תכסה אהבה. ולפי הפשט שאדם השונא לרעהו מעורר עליו קטטות ומריבות ישנים ואם אוהב אותו מכסה עליו גם על פשעים חדשים. ועל פי מדה י"ז על השנאה שבין ישראל להקב"ה שעורר עליהם חטאים ישנים שחטאו במצרים זכר להם בגלות בבל על שעמדו שם בחטאם ומ"ש קרוב לט' מאות שנה. והחשבון מ' שנה שהיו במדבר וארבעים וארבע מאות שנה שהיו בארץ עד בנין הבית כמ"ש מפורש מ"א ריש ו' ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים ויבן הבית לה'. והבית עמד ת"י שנה הרי תת"ץ שנה ונבואה זו של השנאה ביחזקאל כ"ו נאמרה בשנת ז' לגלותם כמפורש שם בריש הפרשה הרי תתצ"ז אלא שצריך לגרוע מזה הי"א שנה שקדם גלות יחזקאל עם יכניה לפני גלות צדקיה וחורבן הבית הרי תתפ"ו שנה ועוד שנה אחת שקדמה נבואה זו לפני צאתם ממצרים שנה אחת וכמ"ש בפרשה שם פסוק ה' ביום בחרי בישראל. ואודע להם בארץ מצרים ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים וגו' עד איש שקוצי עיניו ובברייתא דל"ב מדות מדה ד' איתא והיתה נבואה כבושה יותר מתתפ"ו שנה עי' מה שכתבתי בביאורי שם וזהו קרוב לט' מאות שנה. ובשמ"ר סוף פרשה ו' מבואר שם שנבואה זו נאמרה על מה שכתוב בריש וארא ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה שלא רצו לפרוש מעבודת כוכבים של מצרים וזהו איש שקוצי עיניו לא השליכו עי' בכל המקומות הנ"ל ויתבאר לך וכל הט' מאות שנה התנבאו הרבה נביאים ולא גלו להם מה שחטאו במצרים ובמדבר עד יחזקאל בפרשה כ' שחושב שם הרבה חטאים ומריבות כי כסה עליהם באהבתו אותם ולא גלה חטאם וזהו ועל כל פשעים תכסה אהבה:
מגלה עמוקות
במדרש פ' תצוה יבא קדוש ויכפר על קדוש לכן אמר ועשו לי מקדש מאחר שהקב"ה קדוש צוה לישראל לעשות לו מקדש שהם קדושים אבל יש לדרוש שבענין המשכן נשתלמו ד' יסודין קדמאין למן היום שברא אלקים את האדם בד' יסודות עפר ממזבח העליון ממקום כפרתו (במדבר ה) מן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן ויסוד האש מהמלאכים ורוח מן האויר העליון מים מן מים העליונים משבא נחש והטיל בה זוהמא (ירמיה ב) באות נפשה שאפה רוח וטמאה רוחו וכשלקחה מן הפרי טמאה גופו ונטמאו כל ד' יסודותיו בזה גרמה מיתה לכל ד' יסודות ואות מ' סימן מות משחית מלקות איהי סימנא ד' מיתות ב"ד ומתמן סליק ונחית סליק במ' ונחית בד' אינין ד' רוחין דמתפרשין מגו דכר ונוקבא ממסאבותא ובגינייהו ד' מיתות ב"ד ומתמן סליק למ' מלקות והיינו מ' סימנא דמות ומסאבא דמלאך המות כי ד' פעמים מ' נתחברה עם ו"ת הרי ד' רוחות לכן הוצרך להתגלגל אד"הר באברהם נתקן עפר כמ"ש (בראשית ית) ואנכי עפר ואפר (ישעיה מא) יתן כעפר חרבו גם מים יקח נא מעט מי"ם והשענו תחת העץ של אד"הר ויצחק לתקן יסוד האש העלהו שם לעולה. ולפי שמים העכורים כשירדו מעכירתם נעשו צלולים יורד העכירות למטה ונעשה עפר ונשארו מים צלולים כן (קהלת יב) ישוב העפר אל הארץ כשהיה ויצא מאברהם ישמעאל ולפי שעפר אינו קשה כ"כ רק במעט מים מגבל לכן עשה ישמעאל תשובה סוף ימיו ז"ש (בראשית יח) ויתן אל הנער לעשותו שהוא ישמעאל כי במעט מים נטהרה העיסה ונגבלה חלתו של עולם רק שפירסה, שרה נידה ולא היה עת לטהר לעיסה לגמרי ולפי שיצחק הוא אש יצא ממנו סיג של עשו בקליפה קשה כברזל אש מפעפעו וכן העולם בכללו נטמאו ד' יסודות בד' דורות יסוד הרוח באנוש (איוב לב) אכן רוח הוא באנוש יסוד המים במבול יסוד האש בסדום יסוד העפר בדור הפלגה הבה נלבנה ד' דורות אלו גלגלם הקב"ה למצרים פרעה יסוד העפר שיעבוד אותם בחומר ובלבנים כמ"ש (שמות א) ויצו פרעה לכל עמו שאף על עמו גזר ותלה לבינה בצווארו של פרעה כי הוא יסוד כבד שבכלן (שם ח) והכבד לב פרעה כמ"ש במ"ר משלי כז) כובד אבן ונטל החול וכעס אויל זה פרעה כבד משניהם. כנגד יסוד המים גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו גם היה לוקח בניהם ושורפן לאלקיהם כמ"ש ע"פ ירמיה יא) ויוציאם מארץ מצרים מכור הברזל הרי יסוד האש. גם שיעבדן (שמות ו) ולא שמעו אל משה מקוצר רוח הרי יסוד הרוח. הוציאם משם וקרבן לפני הר סיני (תהלים סח) ההר חמד אלקים לשבתו לטהר יסוד העפר אדמת קודש היא לטהר יסוד המים אמר וכבסו שמלותם לטהר יסוד האש (שמות יט) והר סיני עשן כולו לטהר יסוד הרוח נפשם יצאה בדברם. ישראל במדבר חזרו וטמאו ד' יסודות בעגל יסוד האש במרגלים יסוד הארץ שהוציאו דיבה עליה במסה ובקברות התאוה ובתבערה במים ברוח יתירה דהוי בהון למיכל בישרא. במשכן צוה הקב"ה לכפר על ד' יסודות לטהר יסוד העפר (שם כ) מזבח האדמה תעשה לי לטהר מים כיור לרחצה לטהר אש (ויקרא ו) אש תמיד תוקד ע"ג המזבח לטהר יסוד הרוח (במדבר כח) ריח ניחוח לי"י ז"ש ככל אשר אני מראה או"תך ר"ל ד' יסודות שלך כך הוא תבנית המשכן לכל כליו וכן תעשו המצות בד' יסודות. ועשו לי מקדש שיהיה כלול מארבעתן ר"ל יעשו לי בעצמן מקדש באבריהם ובד' יסודותם ושכנתי בתוכם דייקא כי ד' יסודות הן הן ד' אתוון קדישין מים י' אש ה' רוח ו' עפר ה' וכשהם עושים תורה ומצות ביראה ובאהבה הרי נשלם שמא קדישא והקב"ה שוכן בתוכם ממש. רז"ל דרשו (במגילה) תוך תוך שאין קדושה פחות מעשרה ז"ש ועשו לי מקדש ולעולם לא ירדה שכינה בפחות מעשרה ז"ש ושכנתי בתוכם כל מקום שיש עשרה שם (תהלים פב) אלקים נצב בעדת אל. ואין עדה פחותה מעשרה (במדבר טז) הבדלו מתוך העדה תוך בני ישראל ז"ש ושכנתי בתוכם:
ברכת אשר
וראה להלן (ו, ט) שהחשש אכן התממש! (פ' שמות תשס"ו) וכך כתב מרן החפץ חיים (שמירת הלשון ח"ב, יג): לכאורה מה זה שהקפיד עליו הקב"ה, הלא היה צריך לשאול דבר זה? ושמעתי מפי הגאון ר' אליהו שיק ז"ל, שההקפדה היתה על שאמר: "הן לא יאמינו לי", שהוא דבר מוחלט, והיה לו לומר: פן לא יאמינו לי - כדבר ספק.