וְאֵ֨לֶּה שְׁמ֤וֹת בְּנֵֽי־לֵוִי֙ לְתֹ֣לְדֹתָ֔ם גֵּרְשׁ֕וֹן וּקְהָ֖ת וּמְרָרִ֑י וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י לֵוִ֔י שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃
לבוש האורה
רש"י לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו כו' עכ"ל לשון הרא"ם ואעפ"י שאין כאן רק שנה אחת יתירה שהרי מנהג הכתוב הוא לכתוב שנים לאחדים לעשרות לחוד ולמאות לחוד מיהו מדחד מינייהו לדרש כולו נמי לדרשה עכ"ל ואני אומר דהכא שנה דמאות נמי מיותר הוא מדכתיב מאה דדווקא היכי דכתיב מאת דהוא דבוק צריך לכתוב אח"כ שנה משום הדבקות אבל מאה הוא מוכרת והוה ליה לכתוב מאה ועשרים ושבע שנים וגומר נ"ל ועוד שהיסוד שהניח הרב ז"ל שמנהג הכתוב בכל מקום לכתוב המאות לחוד והעשרות והאחדים לחוד אינו אמת שהרי בפרשת וארא גבי חיי לוי וקהת ועמרם כלל המאות והעשרות והאחדי' ביחד וגבי יעקב כלל המאות עם העשרות והאחדי' בפני עצמו:
אבן עזרא
בת לוי. בן ישראל, והיא אחות אביו, ולא דבר נכונה האומר כי תבואות השדה הנזרעת בשדה אחרת תצליח, רק באותו שדה עצמו לא תצליח כראוי, כי עיקר איסור ערוה להיות ישראל קדושים:
מתנות כהונה
ובני עמרם אהרן ומשה. ובאותה פרשה נמנו הכהנים ובפרשה שאחריה חזר והתחיל בני לוי גרשון קהת כו' ומנה הלוים ולא מנה עמהם אהרן ומשה הרי שהיה כהן: