פרשנות מצטטת על שמות ז:ט

(ב) במופת התנין שלפני פרעה (ז, ט) ברור שהיה שימוש במטה אהרן, הן בציווי, הן במעשה (יב).

ואעפ"כ בה' מכות הראשונות לא נאמר ויחזק יי' את לב פרעה אלא ויחזק לב פרעה. פי אע"פ שלפ"ז היה ראוי שיקשה השם את לבו גם בחמש מכות הראשונות עכ"ז רצה שיפרסם רשעותו להודיע שאף בלתי החזוק של הב"ה מתחזק מעצמו לפי' לא חזק השם את לבו אלא אחר החמש מכות הראשונות ואע"פ שגם במכת הברד שהיתה אחר הה' מכות הראשונות כתיב ויחזק לב פרעה כיון שכתוב אחר זה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו הודיענו בזה שהחזוק הנזכר לא היה רק מן השם ומצאתי בקצת נוסחאו' שכתוב פה בלכתך לשוב מצרימה דע שעל מנת כן תלך שתהי' גבור בשליחותך עד כבר שמתי בידיך והוא אות באות כפי מה שכתוב בנוסחאות האחרות בפרש' אלה שמות בפסוק ובלכתך לשוב מצרימה ולא ידעתי מה עניין זה לכאן ולמה לא נכתב זה בפרש' ואלה שמות אשר שם מקומו. ושמא י"ל שכונת הרב בזה להודיע שהפרשה הזאת של ואני אקשה את לב פרעה והרבתי את אותותי ואת מופתי כו' עם פרש' ויאמ' יי' אל משה ואל אהרן לאמר כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת כו' היא דבקה עם מאמר בלכתך לשוב מצרימה ראה כל המופתים אשר שמתי בידיך ועשיתם לפני פרעה הכתוב בפרשת ואלה שמות שאז היתה תחלת דבורו עמו ואם יבקש מופת לא יבקשנו רק בפעם ההיא לא בפעם הזאת ויהיה פירוש אשר שמתי אשר אשים אחר שתדברו עמו ויאמר תנו לכם מופת וכן נר' גם מדברי הרב שאמר בפרשת אלה שמות גבי ראה כל המופתים אשר שמתי בידך שאני עתיד לשים בידך במצרי כמו כי ידבר אליכם ופסוק כי ידבר אליכם הוא בפרשה וארא ופסוק ראה כל המופתים וגו' הוא בפרשה ואלה שמות וזאת ראיה גמורה על שפרשת כי ידב' דבקה עם פרש' בלכתך לשוב מצרי':

וַיֹּאמֶר ה׳ לְמֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ. הַזָּנָב מוֹרֶה עַל הַשִּׁפְלוּת בְּיוֹתֵר, וְרָמַז לוֹ שֶׁיּוֹסִיף עַל שִׁפְלוּתָם שֶׁהָיוּ כְּבָר שְׁפָלִים כְּזוֹחֲלֵי עָפָר, יִתּוֹסֵף לָהֶם שִׁפְלוּת יוֹתֵר כִּזְנַב הַנָּחָשׁ שֶׁהוּא שָׁפָל מִכָּל הַגּוּף, כָּךְ יִתּוֹסֵף שִׁפְלוּתָם, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לָהֶם בְּאָמְרוֹ ״תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים״ (שמות ה:ט) בְּמַה שֶּׁלֹּא נָתְנוּ לָהֶם תֶּבֶן. וּמִן אוֹתָהּ מַדְרֵגָה תַּחְתּוֹנָה בְּתַכְלִית הַשִּׁפְלוּת, מִשָּׁם יַעֲלוּ וְיַחְזְרוּ לְמַעֲלָתָם הָרִאשׁוֹנָה לִהְיוֹת כְּמַטֶּה זָקוּף זֶה. וְדָבָר זֶה נִרְמַז לְמֹשֶׁה בְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר לוֹ ״אֱחֹז בִּזְנָבוֹ״, ״וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ״ (שמות ד:ד), וְהוּא רֶמֶז נָכוֹן מְאֹד לְמַה שֶּׁקָּרָה לָהֶם בַּסּוֹף, כִּי ״מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית״ (ישעיהו מו:י), גִּלָּה אָזְנוֹ שֶׁיִּהְיוּ כִּזְנַב הַנָּחָשׁ, דְּהַיְנוּ תּוֹסֶפֶת שִׁפְלוּת עַל שִׁפְלוּתָם, וּמִשָּׁם יַעֲלוּ לִהְיוֹת מַטֶּה מוֹשְׁלִים הָרוֹדֶה בְּפַרְעֹה וּבְכָל עַמּוֹ. וּבָזֶה נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹת שֶׁבְּיָדוֹ יִתְבָּרַךְ לְהַשְׁפִּיל וּלְהָרִים ״מֵאַשְׁפֹּת אֶבְיוֹן״ (תהלים קיג:ז). וּבְסָמוּךְ פָּרָשַׁת וָאֵרָא (שמות ז:ט) יִתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ עִנְיַן הַנָּחָשׁ בְּעִנְיָן אַחֵר, עַיֵּן שָׁם.

אשר שמתי בידך. לֹא עַל שָׁלוֹשׁ אוֹתוֹת הָאֲמוּרוֹת לְמַעְלָה, שֶׁהֲרֵי לֹא לִפְנֵי פַרְעֹה צִוָּה לַעֲשׂוֹתָם אֶלָּא לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּאֲמִינוּ לוֹ, וְלֹא מָצִינוּ שֶׁעֲשָׂאָם לְפָנָיו, אֶלָּא מוֹפְתִים שֶׁאֲנִי עָתִיד לָשׂוּם בְּיָדְךָ בְּמִצְרַיִם, כְּמוֹ "כִּי יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה וְגוֹ'" (שמות ז'); וְאַל תִתְמַהּ עַל אֲשֶׁר כְּתִיב "אֲשֶׁר שַׂמְתִּי", שֶׁכֵּן מַשְׁמָעוֹ, כְּשֶׁתְּדַבֵּר עִמּוֹ כְּבָר שַׂמְתִּים בְּיָדְךָ: