פרשנות מצטטת על שמות ז:י

"ויבא משה ואהרן". שאלני אחד התאומים (אתי ועדו) שי' על לשון־היחיד התמוה, והוא השיב - ללמד ששקולים היו ויחד כאיש אחד עשו. (פ' בא תשנ"ב, אצל שלום ורינה שי' יחד עם התאומים) וכך לשון הכתוב גם למעלה (ז, י) וראה מש"כ למעלה (ו, כו). ודומה שלשון־הרבים "ויאמרו" אף הוא קשה, שהרי בוודאי לא שניהם דברו בעת ובעונה אחת. (פ' בא תשס"ו) ועיין בדברי רש"י בספר בראשית (ט, כג) שם משמע שלשון היחיד ביחס לשני אנשים באה להצביע על עדיפותו של הראשון על פני השני ולא להשוות בין השניים. (הערת ר' גרשון באס שי')

לכו לסבלותיכם על דרך הפשט עבודת המלך, שהיו מכלל העם, כי בפעם הזאת באו לפניו עם כל העם, ולא שמע אליהם וצוה אותם שובו כלכם אל העבודה. ושבו משה ואהרן לפניו (שמות ז׳:י׳), ואמר להם פרעה תנו לכם מופת, ועשו כן, אז היו בעיניו כחרטומים ומכשפים וחכמים, ונהג בהם כבוד, ומעת החלו המכות עליו נהג בהם מורא גדול. וכן נראה עוד שלא היו כל עם בני ישראל עובדים כל הימים לפרעה בחמר ובלבנים, כי היו ממלאים ארץ מצרים ערים, אבל במס היו עושין, רק כי הכביד עליהם עולו לקחת מהם רבים:

וְאָמְרוֹ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתוֹת, אוּלַי שֶׁרָמַז לְמַטֵּה שֵׁנִי שֶׁל אַהֲרֹן שֶׁבּוֹ עָשָׂה הָאוֹתוֹת שֶׁנֶּהְפַּךְ לְנָחָשׁ (שמות ז:י), וּכְאָמְרָם שָׁם בַּזֹּהַר שֶׁזֶּה יִקָּרֵא מַטֵּה אַהֲרֹן, שֶׁצִּוָּה גַּם עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן בְּיַד אַהֲרֹן. עוֹד יִרְמֹז עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תרגום יונתן שמות ב:כא) שֶׁהַמַּטֶּה הָיָה סַנְפִּרִינוֹן, וְלֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לַהֲסִיטוֹ אֶלָּא מֹשֶׁה, וּכְפִי זֶה לְקִיחָתוֹ יַגִּיד כִּי הוּא בּוֹ יַעֲשֶׂה אֶת הָאוֹתוֹת, וְזֶה לְךָ הָאוֹת כִּי לֹא יִקְרַב אֶל הַמַּטֶּה אִישׁ זָר זוּלַת מֹשֶׁה.