פרשנות מצטטת על שמות ז:יב

אָמְנָם לָאוֹמְרִים שֶׁתַּנִּין הַיְינוּ דָּג, נוּכַל לוֹמַר כִּי בִּפְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶהְפַּךְ הַמַּטֶּה לְנָחָשׁ, לְהוֹרוֹת שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ יִשְׂרָאֵל כְּמַקֵּל זָקוּף בְּקוֹמָה זְקוּפָה, וְאַחַר כָּךְ הוּשְׁפְּלָה מְלֹא קוֹמָתָם אַרְצָה לִהְיוֹת עִם זוֹחֲלֵי עָפָר. וְכַאֲשֶׁר יֹאחֲזוּ בִּזְנָבוֹ שֶׁיִּהְיוּ בְּתַכְלִית הַשִּׁפְלוּת, יַחְזְרוּ לְקַדְמוּתָם לִהְיוֹת כְּמַטֶּה זֶה. וְכֵן הָיָה שֶׁהוֹסִיף לָהֶם פַּרְעֹה שִׁעְבּוּד בַּסּוֹף, וַיְזַנֵּב בָּהֶם לַעֲשׂוֹתָם כְּזַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים, מִשָּׁם עָלוּ אֶל מַעֲלָתָם. וְזֶה לֹא יִתָּכֵן לַעֲשׂוֹת לִפְנֵי פַרְעֹה, עַל כֵּן נַעֲשָׂה הַמַּטֶּה בְּפָנָיו לְתַנִּין דְּהַיְינוּ דָּג, לְהוֹרוֹת שֶׁכְּשֵׁם שֶׁסִּכֵּל ה׳ עֲצָתוֹ בָּרִאשׁוֹנָה, כִּי הוּא רָצָה לַעֲשׂוֹתָם כְּמַטֶּה יָבֵשׁ זֶה שֶׁאֵינוֹ פָּרֶה וְרָבֶה, וְכָךְ אָמַר ״פֶּן יִרְבֶּה״ (שמות א י), וְנֶהְפַּךְ הַדָּבָר שֶׁמַּטֶּה הַיָּבֵשׁ נַעֲשָׂה דָּג, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מח טז) ״וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ״, כָּךְ גַּם עַתָּה יְסַכֵּל ה׳ עֲצָתוֹ. וְעַל כֵּן לֹא חָזַר הַתַּנִּין לִהְיוֹת מַטֶּה, לְרַמֵּז שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ יִשְׂרָאֵל בְּרִבּוּיָם לְעוֹלָם. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן״ (שמות ז יב), הַיְינוּ הַתַּנִּין שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה מַטֶּה. וְהֻכָּה הַיְאֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּגִים עַל יְדֵי מַטֵּה מֹשֶׁה דַּוְקָא, שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה נָחָשׁ, אֲבָל מַטֵּה אַהֲרֹן שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה דָּג וְנַעֲשָׂה עַכְשָׁו לְמַטֶּה שֶׁלֹּא בִּפְנֵי פַרְעֹה, אֵין נָכוֹן שֶׁיָּמִית אֶת דְּגָתָם אַחַר שֶׁהוּא הָיָה דָּג. וְאַחַר כָּךְ צִוָּה לִקַּח מַטֵּה אַהֲרֹן לְהַכּוֹת בְּכָל נְהָרוֹת וַאֲגַמִּים, וּלְפִיכָךְ נֶאֱמַר ״וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה״ (שמות ז כא), וְלֹא אֲשֶׁר בָּאֲגַמִּים וּנְהָרוֹת שֶׁהֻכּוּ עַל יְדֵי מַטֵּה אַהֲרֹן. וְהֶחְמִיר בַּיְאֹר לְפִי שֶׁהָיָה אֱלֹהֵיהֶם, עַל כֵּן עָשָׂה שְׁפָטִים בֵּאלֹהֵיהֶם, וְהֶרְאוּ לָהֶם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַצִּיל הַדָּגִים. אֲבָל הָאֲגַמִּים וּנְהָרוֹת לֹא הֶחֱזִיקוּ בֶּאֱלֹהוּת, עַל כֵּן לֹא הֵמִית אֶת דְּגָתָם.

ויך את האתון במקל. בזוהר בדינא תקיפא (קהלת ז) כי העוש"ק יהול"ל חכ"ם ס"ת מק"ל (בראשית לב) כי במקלי עברתי את הירדן או שרצה לקלל את יעקב שהיה מתפאר את עצמו במקלי עברתי את היר"דן משם יורד דין על ישראל ויעקב נטל מקלו שהיא התורה ע"ד מ"ש במדרש רבה פ' קדושים ע"פ (משלי ג) עץ חיים היא למחזיקים בה משל למלך שאמר לבנו צא לפרקמטי' אמר לי' אבא מתיירא אני בדרך מהליסטים ובים מפני אפורטון מה עשה אביו נטל מקל וחקקו ונתן בו קמיע ונתנה לבנו ואמר לו יהיה המקל הזה בידך ואי אתה מתיירא משום בריה כך אמר הקב"ה לישראל עסקו בהורה ואין אתם מתיראים משום אומה (הושעד) עמי בעצו ישאל על התורה (שם) ומקלו יגיד לו ענין הנמשל (תהלים קמז) מגיד דבריו ליעקב כי באותו מקל עבר הירדן ועתה ויך בלעם את האתון ספ"ר ב"פ מק"ל כי סייף וספר ירדו כרוכין מן השמים לו יש חרב בידי במקל התעורר עליהם אחוריים של שם מ"ה יו"ד יו"ד ה"א יו"ד ה"א וא"ו יו"ד ה"א וא"ו ה"א בגי' ק"ל ושם של מ"ב לכן הקריב מ"ב קרבנות (או ה' גבורות הם ה' הויות בניקוד אלקים) ז"ש (מיכה ו) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב על שם של מ"ה שהוא בזעיר נגד יעקב ז"ש לכה ארה לי יעקב מ"ה אקוב ר"ל שם מ"ה לא קבה א"ל כי הארת אריך נתפשט בזעיר שהוא ג' יודין משם של ס"ג וא' בגי' א"ל הם משפיעין ביעקב שהיא זעיר ומה אזעום לא זעם י"י כי שם של י"י הוא רחמים גמורים לא מניח דין להתעורר באחוריים ונותן טעם לזה א' ה"ן ע"ם כלבי"א יקום כשעונים אמ"ן אז הארת א"ל בעולם ועל מי שעושה עצמו אלם אתמר (תהלים פג) מל"א פניה"ם קלו"ן כי בלעם יניקתו מן נופל וגלוי עינים שהם סוד עז"א עזא"ל בני' קלו"ן כי כמו ששם של י"י בהכאה עולה קו"ף כדא' ר' עקיבא קוף זה הקב"ה כן בלעם זה קוף בפני אדם אות של סטרא אחרא דאחז בהו בלק עם ב"ל של הב"ל ק' של ק"ין ז"ש ויקר אלקים אל בלעם שקירב אותיו' ק"ר ושקר אין לו רגלי' לכן ותלחץ רגל בלעם אל הקי"ר (שם קיב) שיניו יחרוק על יסודא דקשוט ז"ש (שם סח) נ"ורא א"לקי' מ"קדשיך ר"ת א"מן כשעונין ישראל אמן אזי (שם) אל ישראל הוא נותן עוז ותעצומות לעם כי אל במילוי הפני"ם וסי' א'"ל מלא רחמים. מאן י"י לתתי להלוך עמכם לא אמר לא אבה י"י לתתי רמז שרצה בלק לסלק הארת פנים של אל שבא בעניית אמן יחוד ב' שמהן. וז"ש וירא בלק אשר עשה לאמורי שמיחוד שני שמהן זכו זה (במדבר כא) כי אש יצא מחשבו"ן בגי' ש"ם הוי"ה (שם) להבה מקרית סיחו"ן בגי' קל"ד שם של אדנ"י ולפי שבלעם כבר אסף אותו מ' שעיקר שמו בלע בן בעור לכן אמר בלק ועתה לכה נ"א לסלק תרין אתוון אילין ג"כ שהם נ"א מן אמ"ן מא"ן י"י לרמוז שאין הקב"ה רוצה שאמלא אות אמן ז"שבברכות (דף י) ובע"ז (דף ד) מ"ט לא רכבת אסוסיא א"ל ברטיבא שדאי ליה וכו' הענין כי תרין סטרין (יחזקאל כג) אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם ופנחס נקרא ע"ש שפנה חמורים סוסים תרווייהו כחד וז"ס מכס שנתנו מהם מכס לי"י לכן שאלו מדין מ"ט לקחת לך קליפת חמור ולא לקחת קליפת סוס והשיב ברטיבא שדאי ליה ר"ל סו"ס הוא סוד עו"ן בחשבון שהוא סוד סמאל שנקרא סוס ז"ש ברטיבא שדאי ליה שהם רוחותיו של סמאל רטיב"א בגי' מלא"ך סמא"ל כמ"ש (שיר א) לסוסתי ברכבי פרעה דאוזיף סמאל (שמות יד) שש מאות רכב בחור שהיו מן אדום ואח"כ כל רכב מצרים רכ"ב הכי הוי ואח"כ הוצרך הוא לרכוב על החמור עד שבא לקיבליה פנחס מתנגדו של בלעם שהיה לו חן של יוסף ויקח רומח בידו ונהפך החמו"ר (תהלים עח) והוא רחו"ם יכפר עון שעומד ג"כ לקבל עון בנו בעור בלעם הוליד אביו בעור והיה בנו ונחלק לשנים יוחני וממרא ב' פלגי דגופא לקיבליה הלביש פנחס מתנגדו של בלעם תרין נשמתן של נדב ואביהוא שהיו ג"כ תרין פלגי דגופא וידקור אה שניהם אינון נופל שהוא עזא וגלוי עינים שהוא עזאל על תרין אילין א' נ"אם ש"ומע א"מרי א"ל נרמז בראשי אתוון נ"שר ש"ור א"ריה א"דם וכבר חבש אברהם חמורו (בראשית כב) ויקח א"ת ש"ני נ"עריו א"תו נ"אם ש"ומע א"מרי א"ל הוא עזאל שנחתם בשם אל ויודע דעת עליון שהוא עזא הנקשר בשלשלת ויודע דעת מי שהוא עליון ממנו ומן חטא עגל ויקח מידם נעשו תרין פלגי דגופא נדב ואביהו ושם מתו (שמות לב) כשלשת אלפי איש הם תרין רוחין אילין שהלך בלעם לאתר דהוו תמן ואתלבש בהו ז"ס ושני נעריו עמו והם ג"כ סוד א"ת וה"ב תרין מצורעין דהוי מהלכין בסוף מחנה ישראל שהם סוד שנים אנשים מרגלים בלק ידע שכל ענינו של בלעם שהיו שני נעריו עמו כדאיתא בזוהר שלקח רוחות של שני בניו שהם יו"חני ממ"רא שנפלו בעגל עלייהו אתמר כשלשת אלפי איש (שם ז) וישלכו א"יש מט"הו בגי' יוח"ני וממ"רא שאחזו ברגל גאוה ועשו רגל עגל והם בקליפה תהו"מא בתיקונים חומי"אל תאו"מיאל ז"ס ותלחץ רגל בלעם אל הקיר ולפי שכל הכשפים עומד לקבליהון יוס"ף הצדי"ק בגי' שס"ה לכן אמרו עבדי פרעה שהם יונס וימברוס (שם י) עד מתי יהיה זה לנו למוקש ז"ה דייקא שהוא יוסף הצדיק לנו דייקא כי יוסף ביטל כל השס"ה ז"ש כלחוך השור על יוסף הצדיק לקבל י"וחני ו"ממרא ג"כ בגי' שס"ה ז"ס ארה לי את העם הז"ה דייקא אולי אוכל נכה בו חדא ידא תקיפא כי עיקר חטא העגל היה על שלקח אהרן מידם (משלי יא) י"ד לי"ד לא ינקה רע לפי שהם בנוי דקי"ן אחיו מן ב"ל של ה"בל שהיא רע שלו ומשה מן ה' של הבל ז"ש ועתה לכה נא ארה לי בה' לך מבע"ל אבל רמז על נשמתו שהוא מן ה' של הבל ובמד"ר (שמות ג) ועתה לכה ואשלחך אל פרעה בה' יתירה אם אין אתה גואלם וכו':

והנה לא שמעת עד כה בעבור שזאת מכה, ומעתה יחל להכותו, אמר לו כי רשעו גורם לו להביא עליו עונש שלא שמע למצות בוראו. והנה פרעה לא היה אומר להם בפירוש שלא ישמע ולא ישלח, רק בפעם הראשון שאמר לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח (שמות ה׳:ב׳), ולא היה גוער בהם רק שומע דבריהם ושותק, כי יפחד מהמכות מעת שעשו לפניו מופת התנין ובלע מטותם אך במכות הראשונות מנסה את החרטומים לעשות כהם, כלומר שהם מעשה כשפים. והנה הוא ירא ומתחזק, וזה טעם ויחזק לב פרעה: