פרשנות מצטטת על שמות ז:יד

ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. יש לפרש מ״ש הכתוב כבד לב פרעה וכן כופל כמה פעמים עוד בפרך בפה רך ענינו שם פרעה אותיות אמצעיות הוא ר״ע ולב הוא לשון תוך וירמוז שהיו תוכו רע ואותיות פה מורה על חיצוניות שלו שהיה בהן תערובות ניצוצות קדושות לכן אמר בפה רך וידוע מה שכתב בזוהר שהיה אז בחינת הדבור בגלות כמ״ש מרע״ה כי כבד כי כבד פה אנכי ולאחר שהוציאו ממנו אחז״ל הפה שאמר לא אשלח הוא הפה שאמר הוציא מתוך עמי וענין הפה הזה הוא הוא מה שמבואר בכוונ׳ שתוקף הגלות הזה הי׳ עי״ז שצוה להם יוסף שימולו את עצמם וכונתו הי׳ להכניסן כולם בתוך הקדושה אבל לא הועיל בזה אדרבה בזה היה להם כח לאחוז ישראל בגלות וידוע כי מלת מילה בגי׳ פ״ה וזה הפסח שהיה בגלות מצרים והענין כי אותיות מילה ארבע אותיות משם אלהים אלא שהש״י הוציאם בכח שם אלהים שהיא הא׳ שלא הי׳ להם אחוזה וירמוז ע״ז מי יתן טהור מטמא לא אחד ר״ל שע״י הא׳ מן אלהי״ם הוציאו ממנו הניצוצות הקדושים וכן מבואר בזוהר ובכוונות שאחוזת פרעה הי׳ בכח האותיות מ״י מאלהים כמ״ש מי ה׳ אשר אשמע בקולו וכן היא בשם אלהים דאותיות אל״ף הוא אותיות פלא רחמים בלי תערובות דין כלל ואמרו חז״ל ביבמות דף כ״א אל קשה ואלה קשה מאל ואותיות י״ם קשה יותר ויש לרמז עוד כמ״ש מי יתן טהור מטמא כו׳ כי טהור בגמטריא רך וטמא הוא בגי׳ נ׳ והיינו שע״י הא׳ של טמא מהפך את הטומאה לטהרה וז״ש לא אחד והנה אותיות ערלה נרמז באותיות רע וע״י המילה מתטהר מדת הרע ונעשה מן אותיות ער אותיות מי שהוא בגי׳ חמשים וכן טהור בגי׳ רך שהוא מתטהר ע״י המילה ור״ל בפה ר״ך שתיבת רך ניתוסף על תיבת מי ונעשה רע ויש לפרש מה שאמר הפסוק ותחסרהו מעט מאלהים שהוא ענין המילה שחסר א׳ מאלהים וז״ש וכבוד והדר תעטרהו רומז על גילוי העטרה שהיא סוד המילה ויש לפרש מ״ש הכתוב הא לכם זרע וגומר ונתתם חמשית לפרעה וארבע הידות יהיה לכם וכמו שכתוב בכוונות שרומז על שצוה יוסף שימולו את עצמם הענין הוא היא חמשה פעמים טוב שהם במספר מילה היינו שחמשה פעמים י״ז בגימטריא פה כמנין מילה וע״ז אמר שארבע הידות יהיה לכם דהיינו ארבע פעמים טוב שהוא כמנין חיים שעולים במספר ס״ח וז״ש הכתוב ויאמרו החייתנו שנתן להם כמניין חיים אבל פרעה הפכו לרע וזה שאמר כי כל טוב ארץ מצרים לכם הוא:

ושבט לגו חסר לב. אבל חסר לב אינו שומע עד שילקה כמו פרעה:

מנין אתה אומר כו׳ כמה לקו באצבע כו׳. ולכאו׳ הא דקאמר דיד הוי חמשה פעמים כאצבע אע״ג דבגודל אינו אלא ד׳ בטפח ובזרת הוי ששה בטפח וכולן נקראו אצבעות וצ״ל דמ״מ העיקר שם אצבע נקרא אותו אצבע שהוא סמוך לגודל והם חמשה בטפח ועיין במג״א דיש נוהגין לזרוק מיין בשעת אמירת המכות באצבע הסמוך לגודל אך קשה הא כתיב ונתתי את ידי במצרים וכתיב ביד חזקה הוציאך הרי דגם במצרים לקו ביד ועוד נראה דהא אצבע אלהים היא הוא מכת כנים ועיין פירש״י שם נמצא שאין הכתובים סותרים זא״ז די״ל שלקו בכל אצבע שתי מכות נמצא בגודל לקו שתי מכות דם צפרדע ובכנים לקו באצבע הסמוך לגודל ובו לקו ג״כ מכת ערוב וכך בכל אצבע שני מכות והיינו דכתיב ונתתי את ידי במצרים נמצא קשה על ריה״ג מנ״ל דעל הים לקו חמשה פעמים כמו במצרים ונראה לפרש ע״פ מה שאמרו חז״ל והביאו רש״י ז״ל בפסוק ורדפו מכם חמשה מאה כו׳ וכי כן הוא החשבון והנה לא היה צריך לומר אלא מאה שני אלפים ירדופו אלא אינו דומה חמשה שרודפים למאה רודפים דהיינו משום שהם מסייען זא״ז וכמ״ש בחידושי כתובות דף ה׳ אהא דקאמר שם גדול עשה לצדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאלו בשמים וארץ כתיב ידי יסדה ארץ וימני טפחה שמים ואלו במעשה צדיקים כתיב מקדש ה׳ כוננו ידיך והיינו שני ידים שמסייעין זא״ז וא״כ ה״נ דאף בידו יסדה ארץ היינו יד שמאל הרי דגם מעשה שמים וארץ היה בשתי ידים אלא אינו דומה שהיה כל אחת ביד אחת ולא הי׳ מסייעין זא״ז משא״כ במעשה צדיקים כוננו ידיך והיינו שתי ידים שמסייעין זא״ז וא״כ ה״נ כיון דביד לקו בכל היד יחד אינו דומה למכת מצרים שהיה בכל אצבע בפני עצמה ולא היה מסייעין אצבעות זה לזה וכיון דמצינו גבי ורדפו מכם חמשה מאה במרובין המסייעין זא״ז הוא כפול חמשה פעמים שהרי לא היה צריך לומר אלא שני אלפים וכתיב רבבה דהוא עשרת אלפים למד ריה״ג מזה דעל הים לקו חמשה פעמים כמו במצרים יש לפרש ולומר הטעם בזה משום שכתבו המפרשים דהא דביזת הים לא הו״ל ממון ומיתה דאפילו בני נח פטורים מממון כמ״ש התוספות ברפ״ב דע״ז דלהכי בגזל ב״נ נהרג ולא ניתן להשבון משום דה״ל ממון ומיתה ופטור מממון היינו משום דביזת הים היה שכר עבודתן במצרים ומיתה היה על רדיפה ולא באו שני החיובים כאחד ואכתי קשה על מה שלקו על הים ה״ל מיתה ומלקות דנמי לא עבדינן על ד״א וצ״ל דמיתה נתחייבו על רדיפת ישראל דהרודף חייב מיתה אבל המכות נתחייבו על רדיפת הערב רב וכיון דהוה מלרות לזה וממון לזה שפיר נתיייבו וכיון שאחז״ל וחמשים עלו בני ישראל דהערב רב היה חמשה פעמים יותר מישראל לכן לקו חמשה פעמים כמו במצרים ויש לפרש מ״ש חז״ל תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף תורי זהב היינו ביזת הים ונקודות הכסף היינו ביזת מצרים וצריך להבין הא ביזת מצרים כבר היה בידם משעה שיצאו ממצרים ומה ענין ז לזה בשעת טביעתם בים י״ל דביזת הים זכו בה מתורת הפקרכדקיי״ל המציל מזוטו של ים הרי הוא שלו מפני שהבעלים מתיאשין וכן ביזת מצרים אף שהיה בידם מתורת שאלה ושואל חייב באונסין מ״מ כיון דקיי״ל דדין ד׳ שומרין אינו אלא בישראל דכתיב רעהו כדאיתא סוף פרק הזהב נמצא דלא נתחייבו ישראל באונסין דאפילו בשיעה פטורים ואיתא במדרש הפעם שלא מתו המצרים בים אלא על שפת הים כדי שלא יאמרו המצרים שגם ישראל נטבעו לכן לא מתו אלא כד שראו שישראל עומדים על שפת הים נמצא דבשעה שהיו עומדים על הים היו סבורים שמה שישראל שאלו מהם יהיה נאבד בים ונתיאשו מהם וזכו בהם ישראל באותה שעה הרי שלא זכו בביזת מצרים עד שעת טביעתן בים: