וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵן֩ מֹשֶׁ֨ה וְאַהֲרֹ֜ן כַּאֲשֶׁ֣ר ׀ צִוָּ֣ה יְהוָ֗ה וַיָּ֤רֶם בַּמַּטֶּה֙ וַיַּ֤ךְ אֶת־הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁ֣ר בַּיְאֹ֔ר לְעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּלְעֵינֵ֖י עֲבָדָ֑יו וַיֵּהָֽפְכ֛וּ כָּל־הַמַּ֥יִם אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֖ר לְדָֽם׃
רש"י
שבעו וירם לבם. כמו וירם במטה (שמות ז׳:כ׳) לשון מרים דבר אחר וירם בכאן ויגבה הוא עצמו:
אבן עזרא
ותהי הכנם. שם המין והמ"ם נוסף, או הוא תחת ה"א ואיננו שרש, ולפעמים הוא סימן לשון נקבות כמו צפרדעים, כי האחת, ותעל הצפרדע (למעלה פ' ב), והעד כנים, ותהיה מלת "הכנם" זרה בעבור תוספות המ"ם, כמו ריקם, חנם, ויפת אמר, כי המ"ם סימן למצריים, כי האחת כן מן "כנים" כמו פת מפתים, וזהו המלה כדרך "בתוך האהלי" (יהושע ז כא) ואל תתמה בעבור שאמר כל עפר הארץ היה כנים, בעבור שהכה במטה במקום אחד, כי כן היה דבר המים, ודבר השחין, כי הטעם הוא כי אז תחל המכה:
גור אריה
דן אנכי בעשר מכות. פירוש דאינו מלשון (דן) [דין], דלא מצינו שהביא הקב"ה אותם בדין, אלא רוצה לומר "דן" שיעניש אותם (כ"ה ברא"ם). ומה שכתוב לשון "דן", שהוא רמז על י' מכות, שהראשונה דם (שמות ז, כ), והעשירית – "נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים כו'" (שם יא, א), ולכך פירש רש"י 'בעשר מכות', ולא פירש סתם – במכות: