פרשנות מצטטת על שמות ז:כא

עד שהמלך מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסבו ברקיע נתנו כו' אלה אלהיך ישראל. היא דעתיה דרבי מאיר למימר סיריי נתן ריחו. אלא כו' והקדים להם מעשה המשכן. אמר ליה רבי יהודה דייך מאיר כו' נעשה ונשמע. רבי אליעזר ורבי עקיבא. כן צריך לומר. ורצה לומר דרבי מאיר סבירא ליה דנרד הוא דבר סרחון וכדעת התרגום יונתן סריחו כנרדא ריחא ביש לחדא, וזהו שאמר רבי מאיר עד שהמלך כו' נתנו ישראל ריח רע ואמרו כו', וקאמר המדרש היא דעתיה דרבי מאיר שס"ל שנרד הוא דבר מסריח, וזהו שאמר סיריי פירוש סרחון (ויבאש (שמות ז, כא) תרגם אונקלוס וסרי) נתן ריחו. אך קשה לפי זה היה לו לכתוב הבאיש או הסריח ריחו, לכן מתרץ אלא מסכתא עלתה בידם (ובספרים ישנים איתא מסורת עלתה בידם) מן הגולה (פירוש מן חכמי הגולה) שקפץ להם מעשה העגל במעשה המשכן, שכמו שנתנו זהב לעגל כך נתנו זהב למשכן וכדאיתא בשמות רבה פרשה מ"ח ומ"ט, וזה שאמר הכתוב נרדי נתן ריחו שמהנרד יצא ריח טוב היינו המשכן. והנה רש"י בסדר כי תשא פסוק ויתן אל משה (לא, יח) כתב שאפילו צווי השם למשה על מלאכת המשכן היה אחר מעשה העגל, ועיין בקיצור מזרחי שם שכתב ואם תאמר א"כ למה לא נכתב כסדר, ויש לומר להורות שהקדוש ברוך הוא ברא הרפואה קודם למכה, שזהב המשכן בא לכפר על זהב העגל, עד כאן לשונו, וזהו כוונת המדרש והקדים להם מעשה המשכן, אבל בזוהר איתא שצווי ה' למשה היה קודם מעשה העגל, ועיין ברש"י בהג"ה, ואפשר שכן סבירא ליה המדרש כאן. אבל רבי יהודה חולק על רבי מאיר והתרגום יונתן וסבירא ליה שנרד הוא מין בושם טוב, והא ראיה שחז"ל לא אמרו רק על החלבנה שהוא מסריח ולא על נרד שבקטורת:

הכל סר סר מדרך הטובה. ויש מפרשים כמו סג כמו שאמר בספר השני (תהלים נג ד): כלו סג; והוא מן נסגו אחור (ישעיהו מבי ז), והענין אחד; והגימ"ל רי"ש בא"ת ב"ש ג"ר. ויש מפרשים ויבאש וסרי (שמות ז כא ומקומות אחרים). וכן אמר:

אבל הי' נסים שנעשו לאבותינו במצרים הוא הנצלם מן הי' מכות והיות כל מכה ומכה מיוחדת במצרים ולא בישראל ואלו הם נסים בלא ספק ולשון התורה בכל מכה ומכה מהם שהביא הקב"ה על המצריים מלבד מכת הכנים שלא באר זה אלא שהוא ידוע שלא ענש ישראל אבל היו נמצאים אצלם ולא היו מצערים אותם וכן בארו החכמים אבל בשאר המכות התבאר בהם הענין אמר בדם ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור ראיה שהנזק היה משיג אותם לבדם ואמר בצפרדעי' ובאו בביתך ובחדר משכבך וגו' ואומר בערוב והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן וגו'. ואמר בדבר וממקנה בני ישראל לא מת אחד ואמר בשחין כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים. ואמר בברד רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד. ואמר בארבה ויעל הארבה על כל ארץ מצרים ואמר בחושך ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. אבל היו"ד נסים שהיו על הים הם קבלה. הראשון הבקעת המים כפשוטו של פסוק ויבקעו המים. הב' שאחר שבקעו נעשה כקובה עד ששב כדמות גג ולא מקורה ולא משופע והיה הדרך כאילו היה נקב במים והמים מימין ומשמאל וממעל הוא מאמר חבקוק נקבת במטיו ראש פרזיו. הג' שארצו נתקשה ונקפל להם כאמרו הלכו ביבשה ולא נשאר בקרקעיתו שום חומר וטיט כבשאר נהרות. הד' שדרכי מצריים היו בחומר מדובק והוא אמרו חומר מים רבים. והה' שנבקעו לדרכים רבים כמספר השבטים כעין קשת עגול על זאת הצורה והוא אמרו לגוזר ים סוף לגזרים. והו' שנקפאו המים ונתקשו כאבנים ועל זה אמר שברת ראשי תנינים על המים ר"ל שנתקשו המים עד ששבו בענין שישבור הראשים עליהם. והז' שלא נקפאו כקפיאת שאר המים הנקפאים ר"ל חתיכה אחת אבל היו חתיכות רבות כאילו הם אבנים וסדרו קצתם על קצתם והוא אמרו אתה פוררת בעזך ים. והח' שנקפה כזכוכית או כשהם ר"ל בהיר עד שיראו קצתם אל קצתם בעברם בו והוא אמרו חשכת מים עבי שחקים ר"ל שקבוץ המים היה כעצם השמים לטוהר שהוא בהיר. והט' שהיו נוזלים ממנו מים מתוקים והיו שותים אותם. והיו"ד שהיו נקפים בעת שהיו נוזלים אחר שלקחו מהם מה ששתו עד שלא היו יורדין לארץ והוא אמרו נצבו כמו נד נוזלים ר"ל הדבר הנוזל היה נקפה בלב ים ומצאנו בקבלה ג"כ שהמצריים באו עליהם מכות על הים יותר ממכות מצרים אבל כלם היו מעשרה המינים ההם אשר ירדו במצרים ונחלקו למינים רבים על הים ואל זה רמז באמרו אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר ר"ל במדבר ים סוף. אבל העשרה נסיונות שנסו אבותינו את המקום כולם דברי הכתוב הם. הראשון על ים סוף באמרם המבלי אין קברים במצרים. והב' במרה הוא אמרו וילונו העם על משה לאמר מה נשתה. והג' במדבר סין כשבקשו המן והוא אמרם מי יתן מותנו ביד ה' וגו'. הד' מריתם בהניח המן עד הבקר והוא אמרו ויותירו אנשים ממנו עד בקר. והה' מריתם בבקשם אותו ביום השבת כמו שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט. והו' ברפידים על המים ג"כ. והז' בחורב במעשה העגל. והח' בתבערה בהיותם מסופקים במקום ההוא באמרו התאוננים והוא אמרו ויהי העם כמתאוננים. והט' בקברות התאוה בבקשם הבשר אמרו והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה. והיו"ד במדבר פארן בענין המרגלים ושם נאמר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:

למינה לשון רוב מינים כמו (שמות ז׳:י״ח) והדג' אשר ביאור (ישעיה נא) כל אנחתה השבתי: