פרשנות מצטטת על שמות ז:כג

שאשית אני. אין להקשות דהא בפ' ויצא (בראשית ל, מ) כתיב וישת לו עדרים, ובפ' וארא (לעיל ז, כג) כתיב נמי ולא שת, ולא פי' שם כלום. די"ל מדכתיב שתי בחיר"ק חסר יו"ד, הוה אמינא שאין פירושו שימי, אלא מלה אחריתי היא, כמו (תהלים יא, ג) כי השתות יהרסון צדיק מה פעל, שפירושו ל' יסוד או ל' מלחמה, כמו (ישעיה כב, ז) שות שתו השערה, לכך צריך לפרש שימי. אבל לעולם פשיטא לי' שהוא ל' שימה. ומה שמפרש אח"כ שאשית אני, ר"ל אע"פ שפי' שימי, מ"מ יש לפרשו בשתי פנים, כמו תתי, דמצינו שמשמש בשתי פנים, כמו תתי דכתיב גבי לבן בפר' ויצא יעקב (בראשית כט, יט) טוב תתי אותה לך, שפירושו תת אני, או כמו בפ' בלק (במדבר כב, יג) דכתיב כי מאן ה' לתתי להלוך עמכם, שפירושו תת אותי. לכך פי' דשתי דהכא פירושו שאשית אני. [רא"ם]: או י"ל, לכך מפרש רש"י שאשית אני, דיכול לפרש שתי ל' עבר, שכבר שם אותם. לכך פי' שאשית אני, שהוא להבא:

אילו מחשבות של שבנא הרשע אין נהרסות - והכי משמע קרא כי השתות יהרסון מחשבותיו של אותו רשע הכתוב למעלה כי הנה הרשעים ידרכון קשת ולשון שתות מחשבות שהוא משית בקירות לבו יהרסון ראויות הן ליהרס שאם לא כן צדיק מה פעל מה פעלו של חזקיהו והיכא שכרו כי השתות לשון ולא שת לבו גם לזאת (שמות ז׳:כ״ג):

וַיֶּרֶב. נָקוּד יוּ"ד פַּתָּ"ח קָטָן שֶׁהוּא לְשׁוֹן הִרְבָּה אֶת אֲחֵרִים. "וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד" נָקוּד חִירִ"ק שֶׁהוּא לְשׁוֹן רָבָה הוּא אֶת עַצְמוֹ. וְכֵן כָּל תֵּיבָה שֶׁפָּעַל שֶׁלָּהּ בְּהֵ"א, כְּגוֹן, פָּנָה, זָנָה, בָּכָה, כֵּן דַּרְכָּהּ לְשַׁמֵּשׁ כְּשֶׁהוּא מְחַסֵּר מִמֶּנָּה הֵ"א, כְּשֶׁהוּא מְדַבֵּר עַל עַצְמוֹ נָקוּד חִירִ"ק, כְּגוֹן, "וַיִּפֶן פַּרְעֹה". וּכְשֶׁהוּא מְדַבֵּר עַל אֲחֵרִים, נָקוּד פַּתָּ"ח קָטָן, כְּגוֹן, "וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב", "וַיִּגֶל יְהוּדָה מֵעַל אַדְמָתוֹ", "וַיֶּגֶל מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשׁוּרָה":