פרשנות מצטטת על שמות ז:כח

אצוותא ככרות לחם. ובמשארותיך (שמות ז, כח) תרגום אונקלס ובאצוותך:

אבל הי' נסים שנעשו לאבותינו במצרים הוא הנצלם מן הי' מכות והיות כל מכה ומכה מיוחדת במצרים ולא בישראל ואלו הם נסים בלא ספק ולשון התורה בכל מכה ומכה מהם שהביא הקב"ה על המצריים מלבד מכת הכנים שלא באר זה אלא שהוא ידוע שלא ענש ישראל אבל היו נמצאים אצלם ולא היו מצערים אותם וכן בארו החכמים אבל בשאר המכות התבאר בהם הענין אמר בדם ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור ראיה שהנזק היה משיג אותם לבדם ואמר בצפרדעי' ובאו בביתך ובחדר משכבך וגו' ואומר בערוב והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן וגו'. ואמר בדבר וממקנה בני ישראל לא מת אחד ואמר בשחין כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים. ואמר בברד רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד. ואמר בארבה ויעל הארבה על כל ארץ מצרים ואמר בחושך ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. אבל היו"ד נסים שהיו על הים הם קבלה. הראשון הבקעת המים כפשוטו של פסוק ויבקעו המים. הב' שאחר שבקעו נעשה כקובה עד ששב כדמות גג ולא מקורה ולא משופע והיה הדרך כאילו היה נקב במים והמים מימין ומשמאל וממעל הוא מאמר חבקוק נקבת במטיו ראש פרזיו. הג' שארצו נתקשה ונקפל להם כאמרו הלכו ביבשה ולא נשאר בקרקעיתו שום חומר וטיט כבשאר נהרות. הד' שדרכי מצריים היו בחומר מדובק והוא אמרו חומר מים רבים. והה' שנבקעו לדרכים רבים כמספר השבטים כעין קשת עגול על זאת הצורה והוא אמרו לגוזר ים סוף לגזרים. והו' שנקפאו המים ונתקשו כאבנים ועל זה אמר שברת ראשי תנינים על המים ר"ל שנתקשו המים עד ששבו בענין שישבור הראשים עליהם. והז' שלא נקפאו כקפיאת שאר המים הנקפאים ר"ל חתיכה אחת אבל היו חתיכות רבות כאילו הם אבנים וסדרו קצתם על קצתם והוא אמרו אתה פוררת בעזך ים. והח' שנקפה כזכוכית או כשהם ר"ל בהיר עד שיראו קצתם אל קצתם בעברם בו והוא אמרו חשכת מים עבי שחקים ר"ל שקבוץ המים היה כעצם השמים לטוהר שהוא בהיר. והט' שהיו נוזלים ממנו מים מתוקים והיו שותים אותם. והיו"ד שהיו נקפים בעת שהיו נוזלים אחר שלקחו מהם מה ששתו עד שלא היו יורדין לארץ והוא אמרו נצבו כמו נד נוזלים ר"ל הדבר הנוזל היה נקפה בלב ים ומצאנו בקבלה ג"כ שהמצריים באו עליהם מכות על הים יותר ממכות מצרים אבל כלם היו מעשרה המינים ההם אשר ירדו במצרים ונחלקו למינים רבים על הים ואל זה רמז באמרו אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר ר"ל במדבר ים סוף. אבל העשרה נסיונות שנסו אבותינו את המקום כולם דברי הכתוב הם. הראשון על ים סוף באמרם המבלי אין קברים במצרים. והב' במרה הוא אמרו וילונו העם על משה לאמר מה נשתה. והג' במדבר סין כשבקשו המן והוא אמרם מי יתן מותנו ביד ה' וגו'. הד' מריתם בהניח המן עד הבקר והוא אמרו ויותירו אנשים ממנו עד בקר. והה' מריתם בבקשם אותו ביום השבת כמו שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט. והו' ברפידים על המים ג"כ. והז' בחורב במעשה העגל. והח' בתבערה בהיותם מסופקים במקום ההוא באמרו התאוננים והוא אמרו ויהי העם כמתאוננים. והט' בקברות התאוה בבקשם הבשר אמרו והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה. והיו"ד במדבר פארן בענין המרגלים ושם נאמר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:

עם כבד עון. כבד שם התאר בסמיכות, והוא אחד עם כְבַד (שמות ד' י'), וכמהו מן עָרֵל עֲרַל שפתים (שם ו' י"ב) ועֶרֶל לב ועֶרֶל בשר (יחזקאל מ"ד ט') (ראב"ע). ודע כי משקל שוא ותנועה (פְעַל, פְעֵל, פְעֶל פְעֹל) ומשקל סגול בטעם למעלה (פֶעֶל, פֵעֶל, פֹעֶל), אחד הם, אלא שהראשון יותר קדמון, ונשאר בלשון ארמית (כגון גְבַר, קְשֹט), והשני מאוחר ממנו, והוא מיוחד ללשון הקדש (גֶבֶר, קֹשֶט), ועל המעט הוא שיבטאו בלשון הקדש במשקל הראשון, כגון עם גְבַר תמים (תהלים י"ח כ"ו). והנה המלות כִזְרַע גד (במדבר י"א ז'), חֲדַר משכבך (שמות ז' כ"ח), הֲבֵל הבלים (קהלת א' ב'), בִגְדֹל זרועך (שמות ט"ו ט"ז), ואל גְבֹהַּ קומתו (שמואל א ט"ו ז'), שהן נראות זרות, והיה משפטן זֶרַע חֶדֶר הֶבֶל גֹדֶל גֹבַהּ, אינן אלא על המשקל הקדמון. ודע כי בבוא שם התאר סמוך לשם דבר, הכוונה לומר כי נושא המאמר הוא בעל התאר ההוא מצד החלק ההוא שיש בו (הרמוז באותו שם דבר) שהוא בעל התכונה ההיא (הרמוזה באותו שם התאר). כגון יפה מראה . הכוונה יפה מצד מראהו שהוא יפה, נקי כפים ובר לבב. נקי בבחינת כפיו שהן נקיות ובר בבחינת לבו שהוא בר, ועל הדרך הזה תמימי דרך, ישרי לב, שפל רוח, קשה עורף, טמא שפתים, כבד פה וכבד לשון, וזולתם רבים. וכן כאן עם כבד עון. עם שהוא כבד מצד עונו שהוא כבד, ואין הכוונה על גודל עון אחד מיוחד, אלא על רבוי העונות, כטעם כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני (תהלים ל"ח ה'), וכן בישעיה (כ"ד כ') וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תוסיף קום, כאלו הפשע משא כבד המפיל את נושאיו. ומצאנו עון ופשע אמורים בלשון יחיד על דרך שם כולל, והכוונה עונות הרבה, כמו כי לא שלם עון האמורי (בראשית ט"ו ט"ז), פן תספה בעון העיר (שם י"ט ט"ו), העם היושב בה נשוא עון (ישעיהו ל"ג כ"ד), והגד לעמי פשעם (שם נ"ח א'), ולשבי פשע ביעקב (שם נ"ט כ'), ורבים כן. והנה אחר שאמר גוי חוטא, הוסיף שעונותיהם רבים מאד, עד שיכבדו עליהם כמשא כבד.