פרשנות מצטטת על שמות ז:כט

מַכַּת צְפַרְדֵּעַ הָיוּ בּוֹ שְׁנֵי דְבָרִים: הָאֶחָד – הַרְעָשַׁת הַקּוֹל, וְהַשֵּׁנִי – שֶׁהָיוּ נִכְנָסִים בִּמְעֵיהֶם, דִּכְתִיב (שמות ז:כט) ״וּבְכָה וּבְעַמְּךָ יַעֲלוּ הַצְפַרְדְּעִים״, וּמַכָּה זוֹ מְבַהֶלֶת הַנֶּפֶשׁ וְאֵין אָדָם בָּטוּחַ בְּחַיָּיו. לָזֶה אָמַר פַּרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וְגוֹ׳ וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי פֵּרוּשׁ, מִתּוֹךְ בְּנֵי מֵעָיו וְגוֹ׳;

75-77. ר' לעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומ', ויטש אל המחנה כדרך יום כה, ודיי. המלה "ודיי" חסרה בד, כי"ע וקג"נ. ולפנינו פירושו: ממש, כפשוטו, עיין בכר ערכי מדרש, תנאים, ערך ודאי, ואמוראים, ערך ודאי.
ונראה שר"א בנו של ר"י הגלילי דרש "כה" לעיכובא, כן, ולא אחרת. ובמכילתא יתרו בחדש רפ"ב, עמ' 207: כה. שלא תפחות ולא תוסיף, ועיין תוספות ל"ח א', ד"ה ור"י. ובוי"ר פ"א ה', הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' י"ז (כגי' כי"י, עיי"ש בשנו"ס): לכה ואשלחך אל פרעה (שמות ג', י'): א"ר אלעזר לכה ודאי, הי"א בסוף תיבותא, לומר שאם אי אתה גואלם אין אחר גואלם. ועיין במקבילות שצויינו ע"י מרגליות שם. ונ"ל שאף שם דרשו "כה" לעיכובא, אתה דווקא ולא אחר. וכן בשמו"ר פ"י, ג': ובכה ובעמך וכו' (שמות ז', כ"ט), ובכה ראיה, שהיה שותה מים וטפה אחת יורדת על לבו ונעשית צפרדע וכו'. ואין ספק שצ"ל שם: ובכה ודאי (במקום: "ראיה"), כהגהת הרד"ל, כלומר בך ממש, על גופך תעלה הצפרדע. ובבעלי התוספות בהדר זקנים שם, כ"ז סע"ב: "ובכה וכו' כלומר ובכה, כמו כה, ובעבדיך" וכו', והוא כמו שפירשנו לעיל. ועיין בהשמטות ותיקונים לתו"ש וארא, עמ' 146, מה שהביא המחבר שם בשמי. ועדיין צ"ע. ועיין ב"ר פנ"ו, ב', ריש עמ' 597.

לא תחמד. הראשון והשני אין בהם מאריך בתיו. לא תחמוד אשת. בספרים מדוייקים יש כאן פרשה סתומה וכ"כ המאירי. וכן נמצא בספר הרמ"ה ז"ל ובמצריים וירושלמיים ובכל ארץ הצבי ובארץ המזרח ותוגרמה. ובדפוס מדויק מפורטוגאל כלם עושים שבע פרשיות סתומות בעשרת הדברות. מכבד את אביך והלאה. ושנים מהן לא תחמד בית. לא תחמד אשת. ובפרשת וארא אין שום הפסק בין יעלו הצפרדעים לויאמר ה' אל משה. וא"ת כתב שכן מצא ברמב"ם כ"י שהיה מהר"ז הלוי ז"ל וברמב"ם של דפוס שהוגה במצרים עכ"ל. אולי זהו שנתן מקום לטעות ולומר שלא תחמד בית רעך דבור תשיעי והדבור העשירי לא תחמד אשת רעך כמ"ש אבן עזרא ון' שועיב בשם אחרים והם אומרים שאנכי אינו מעשרת הדברים או שאנכי ולא יהיה לך דבור א' וסמכו דעתם ג"כ לראותם כי בפסוק אנכי במקצת ספרים יש טעמים כפולים כמו שיש בדבורים אחרים שהם יותר מפסוק א'. וכתבו עליהם הראב"ע ון' שועיב שנשחת טעמם ואת כלם ישא רוח והאמת כקבלת רז"ל שהם חושבים שני דבורים אנכי ולא יהיה לך כמו שאמרו רז"ל מפי הגבורה שמענום:

לחלכה. עליך יעזוב חלכה, שניהם במסור' מן מלין המשמשין כה במקום ך' כגון (שמות ז׳:כ״ט) ובכה ובעמך (משלי ב׳:י״א) תבונה תנצרכה (שמות כ״ט:ל״ה) כל אשר צויתי אתכם (שמואל א א׳:כ״ו) הנצבת עמכה למדנו ממסורת שחלכה כמו חילך חיל שלך, ומנחם פתר אותה לחלכה יצפונו וכן יעזוב חלכה כמו ונפל בעצמיו חלכאים ענין נמוכים ומורדים וכה יסוד המלה: