וַיֵּ֤ט אַהֲרֹן֙ אֶת־יָד֔וֹ עַ֖ל מֵימֵ֣י מִצְרָ֑יִם וַתַּ֙עַל֙ הַצְּפַרְדֵּ֔עַ וַתְּכַ֖ס אֶת־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
בכור שור
שור וחמור. מהרבה יאמר שור כמו (שמות ח׳:ב׳) ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים:
אבן עזרא הקצר
כמה נבונים תעו, שאמרו שלשה מטות הם, ואינימו כ"א מטה אחר, ונקרא מטה האלהים, בעבור האותות שהראה בו השם, ולא שהשם חקוק עליו הלא תראה אעפ"י שנטה משה את ידו על השמים בארבה (למטה י יג) לא בא הארבה עד שנהג השם יום ולילה רוה קדים (שם) וכן כאשר נטה ידו על הים במטה הוליך השם את הים ברוה קדים עזה (למטה יד כא), והנה מכת הערוב (למטה ה כ) והדבר (ט, ו) והשחין (שם פ' י) ומכת בכורים (יב כט) אין זכר למטה, ולא במן ששם עשרה ניסים, גם יקרא מטה משה בעבור שנעשו על יד משה בו אותות, והם עליונים ותחתיים, והעליונים, "ויט משה את מטהו על השמים, וד' נתן קולות וברד" (למטה ט כג) ואעפ"י שאין כתוב המטה כ"א נטיית יד במכת חשך יתכן להיותו כמו הראשונים, והתחתיים כמכת הארבה (למטה י יג) ובקיעת הים (יד טז) ולשוב המים (שם שם כו) ומכת בצור (יז ה), ונקרא מטה אהרן בעבור האותות שנעשו על ידו בצווי השם למשה, ומשה לאהרן, הלא תראה הכתוב אומר ומטך אשר הכית בו את היאור (שם) ואהרן היה המכה ואותות אהרן כלם תחתיים, והם התנין (פ' י) ומכת היאור (פ' כ) והצפרדעים (ח ב) והכנים (שם שם יג), גם יתכן שתהיה נטיית היד להראות הרואים שהנוטה ידו הוא העושה האות, ותחלת אותות המטה בעצמו שנהפך לנחש בהר סיני (למעלה ד ג) ואחרית אותותיו שהוציא פרח (במד' יז כג):