וַיֵּצֵ֥א מֹשֶׁ֛ה וְאַהֲרֹ֖ן מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיִּצְעַ֤ק מֹשֶׁה֙ אֶל־יְהוָ֔ה עַל־דְּבַ֥ר הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים אֲשֶׁר־שָׂ֥ם לְפַרְעֹֽה׃
רד"ק
אשר שר ליהוה על דברי כוש בן ימיני: רבותינו, זכרם לברכה, אמרו (תרגום במקומו ובבלי מועד קטן טז ב בקצת שנוי): כי המזמור הזה נאמר על שאול. וקראו כוש לפי שהיה יפה, כמו האשה הכשית (במדבר יב א), דמתרגם: אתתא שפירתא; וכן דעת כל המפרשים. ואמרו: כי קראו כושי, מה כושי זה אינו משתנה בעורו, כך שאול לא היה משתנה בשנאתו אל דוד. ועל הדרך הזה נאמר (ירמיהו יג כג): היהפך כושי עורו ונמר חברברתיו גם אתם תוכלו להיטיב למדי הרע. והחכם ר' אברהם בן עזרא, זכרו לברכה, הרחיק זה הפרוש. כי אמר: היאך יאמר זה על משיח יי' הנה יחבל און (פסוק טו)? ואמר: כי אחד מבני בנימין היה שהיה שונאו ושמו כוש. ואין טענתו טענה שיאמר על שאול הנה יחבל און; ולמה לא יאמר כן? והנה אמר לו דוד בפניו: מרשעים יצא רשע (שמואל א כד יד)? ואמר לו: ונקמני יי' ממך (שם שם יג)? ובדרש (שוחר טוב במקומו): לפיכך כנה שמו כוש לפי שכתוב (קהלת י כ): גם במדעך מלך אל תקלל; ונכון הוא הדרש. תראה אתה שהכל שוים, כי על שאול נאמר זה המזמור, לבד המפרש הנזכר. ומה שאמר על דברי, לפי שדברים וענינים רבים היו לו עמו. ופעמים רבות חשב להרגו כמו שכתוב. תחלה בהתחתנו עמו חשב להפילו ביד פלשתים, אחר כן חשב להמיתו בביתו; וכשהיה עומד לפניו היה מטיל לו החנית כמה פעמים, ואחר שנפרד ממנו גם כן פעמים רבות כשהיה רודף אחריו. ועל דברי פרושו: על עניני, כמו על דבר הצפרדעים (שמות ח ח), והדומים להם.
רמב"ן
למתי אעתיר לך כתב רש"י (רש"י על שמות ח׳:ה׳) אלו נאמר מתי אעתיר היה משמע מתי אתפלל, עכשיו שנאמר למתי, אני היום אתפלל עליך שיכרתו לזמן שתקבע לי: אמור לאיזה יום תרצה שיכרתו. ועל דרך הפשט בעת תפלתו היו סרות המכות כי כתוב ויצעק משה אל ה' וגו' ויעש ה', ואין כתוב "ויעש ה' ממחרת" ואין לשון למתי ראיה שהתפלל מיד, כי הוא כמו מתי ורבו הלמדי"ן הבאים ככה, למחר יהיה האות הזה (שמות ח׳:י״ט), למן היום אשר יצאת מארץ מצרים (דברים ט ז), עד למנחת הערב (עזרא ט ד), כנף האחד לאמות חמש (דהי"ב ג יא) ורבים ככה:
מרבה לספר
צפרדע הא דאמר צפרדע לשון יחיד וכינם לשון רבים משום דהי' צפרדע אחת שמשריץ את כולם או שצפרדע קרא לכולם כדאי' בזה פלוגת' במדרש ר' אלעזר ור"ע ורמז לזה ותעל הצפרדע. או די"ל שבכיני' הי' הרבה מינים. אבל הצפרדע מין אחת הי'. וברבה פ' בא פרשה ט"ו ' הצפרדעים היו מחבלין גופיהם ומסרסין אותם שנ' בחדר משכבך ועל מטתך אמרו להם הצפרדעי' מוניטא של אלקיכם בטלה ושלכם קיימת לפיכך ותשחית' כשכתי' ושתת ארצה ומנין שהיו מדברים שנ' על דבר הצפרדעים עכ"ל. ש"ר פ"י בכה ובעמך אר"א שהי' פרעה שותה מים וטיפה אחת יורדת על לבו ונעשית צפרדע ונבקעת שם. ר' יוחנן אמר כל מקום שהי' שם עפר והי' טיפה של מים בו נעשה צפרדע עכ"ל בתנא דבי' אלי' פ"ז אי' דצפרדעים היו קורין לעופו' שיבואו לשתות מיאור ולא מתייראין. כ' הבחיי פ' בא שנשאר צפרדע אחד בנילוס מזיק בני אדם ונקרא א"ל תמס"ה עכ"ל: