וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה הַשְׁכֵּ֤ם בַּבֹּ֙קֶר֙ וְהִתְיַצֵּב֙ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה הִנֵּ֖ה יוֹצֵ֣א הַמָּ֑יְמָה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שַׁלַּ֥ח עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃
רש"י
ויהי העם כמתאננים. אֵין הָעָם אֶלָּא רְשָׁעִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה" (שמות י"ז), וְאוֹמֵר "הָעָם הַזֶּה הָרָע" (ירמיהו י"ג); וּכְשֶׁהֵם כְּשֵׁרִים קְרוּאִים "עַמִּי", שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁלַּח עַמִּי" (שמות ח׳:ט״ז), "עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ" (מיכה ו'):
עץ יוסף
בל יתיצב כו' זה פרעה כו'. קשה כי היא נראה ההיפוך מן האמת ומקרא מלא דבר הכתוב (שמות ח, טז) והתיצב לפני פרעה ובודאי עשה כן. ויש לומר שהמדרש ירמוז כאן למה שמפורש בתורה אחר מכות החשך הזהיר פרעה למשה שבל יוסיף עוד ראות פניו ולהתיצב נגדו, וכן הבטיחו משה על זה כדכתיב (שמות י, כח-כט) ויאמר פרעה לך מעלי וגו' אל תוסיף עוד ראות פני וגו' ויאמר משה כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך, וזה שאמר המדרש בל יתיצב לפני חשוכים זה פרעה שנאמר ויהי חשך אפילה שאחר מכת החשך הזהירו שבל יתיצב עוד לפניו: