פרשנות מצטטת על שמות ט:ד

לפלא. לפרש וכן והפלה ה' ואם הוא בה"א כי אותיות אהו"י מתחלפות:

ביד חזקה זו הדבר כו', ובזרוע נטויה זו החרב ובמורא גדול זו גלוי שכינה, ובאותות זה המטה כו', ובמופתים זה הדם כו'. הנה כל המפרשים צלחו מדוע מכל העשר מכות שהיו במצרים לא קחשיב אלא אלו, והענין ע"ד (פ' תבא) גבי מביא בכורים דקורא אינו כפוי טובה להש"י על כל הטובות שעשה לאבותינו ע"כ אינו מספר מהמכות והעונשים ששלח הש"י למצרים בעונשם רק מספר לאותן טובות שהפליא הש"י לאבותינו, דבמקום שמצרי וישראל היו עומדים במקום ומעמד אחד ששלטה המכה במצרי ולא בישראל כלל, ועל דרך שאמר או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, רצה לומר במקום ומעמד שניהם לקח גוי מקרב גוי. והנה בכל המכות לא מצינו מפורש בתורה ככה, ואף גם דבמכות ערוב כתיב והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב כו', מ"מ לא היה הנס רק במה דלא היה מחזיק המכה ממקום למקום אבל במקום אחד שיהיו ישראל ומצרי ושמש המכה במצרי ולא בישראל, לא מצינו מפורש להדיא, רק במכת דבר כתיב והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל דבר, הרי אף שעמדו במקום א' בהמה של ישראל ובהמה של מצרי, אותה של מצרי מתה ולא של ישראל, וגם במכת בכורות מצינו כן ועבר ה' לנגוף את מצרים כו', ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף. ואח"ז מספר הטובות הראה הקב"ה לנו בחסדו הגדול, במורא גדול זו גלוי שכינה, ובאותות זה המטה, הכוונה מה שצוה הקב"ה להראות לישראל האותות במטה כמבואר (בפ' שמות) ויאמר ה' אליו מה זה בידך ויאמר מטה, ויאמר השליכהו ארצה כו' ויהי לנחש כו', וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו למען יאמינו כו', ויאמר ה' לו עוד הבא ידך בחיקך כו', והיה אם לא יאמינו כו', פירש"י משתאמר להם בשבילכם לקיתי על שספרתי עליכם לה"ר, הרי דלא הראה להם משה בפועל רק האותות במטה שנהפך לנחש ואח"כ חזר למטה. ואומר אח"כ ובמופתים זה הדם. אין הכוונה על מכת דם כמו שהבינו המפרשים, רק לענ"ד הכוונה שהוא המופת שהראה להם לישראל כדכתיב שם והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה ולא ישמעו לקולך, ולקחת ממימי היאור ושפכת היבשה והיו המים אשר תקח מן היאור והיו לדם ביבשת, וכתיב אח"כ ויעש האותות לעיני העם. ולפ"ז נתרצו כל קושיות המפרשים במאמר זה:

ודעו כי הפלה יהוה הפריש והבדיל. וכן והפלה יי' בין מקנה ישראל (שמות ט ד). ופרושו: הבדילני מכל ישראל להיות מלך. על דרך הבדיל יי' את שבט הלוי (דברים י ה). ולמה? כי ידעני

ונפלינו אני ועמך. וְנִהְיֶה מֻבְדָּלִים בַּדָּבָר הַזֶּה מִכָּל הָעָם (ברכות ז'), כְּמוֹ וְהִפְלָה ה' בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' (שמות ט'):

והפליתי. וְהִפְרַשְׁתִּי, וְכֵן "וְהִפְלָה ה'" (שמות ט'), וְכֵן "לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ" (דברים ל') – לֹא מֻבְדֶּלֶת וּמֻפְרֶשֶׁת הִיא מִמְּךָ: