פרשנות מצטטת על שמות ט:ה

הנני מביא מחר. כתב הרמב"ן י"מ שימים רבים הי' בין מכת ברד למכת ארבה מדכתיב כל עץ הצומח לכם ועל דעתי לא הי' ביניהם רק ימים מועטים כי משפט המצרים לא הי' אלא י"ב חודש וכן כתיב הפלטה הנשארת לכם מן הברד אלמא באותה שנה עצמה הי' אלא הברד הי' בחדש אדר ולא קודם לכן כי הי' השעורה אביב והחטה אפילה ולא הזיק הברד כי אם יכנה תחזור ותצמח ועדיין לא פרחה הגפן ולא הנצו האילנות ולכן אמר הכתוב ואת כל עץ השדה שבר כי שבר הענפים שלא מצא בהם פירות ואחרי כן בחודש ימים בניסן צמחה החטה והכוסמת והיא הפלטה הנשארת להם מן הברד והאילנות הוציאו פרח ועל כן אמר הצומח לכם מן הברד שבא הארבה ואכל הפרחים ובחדש הזה נגאלו:

בעז"ה אענה חלקי גם אני מה שנראה לי הקושיא מה לו לתם לשאול מה זאת דווקא גבי בכור ועוד קשה העיקר תשובה ויהרג כל בכור עד בכור בהמה, למה כתוב בסוף ואמאי לא כתב מיד ברישא דקרא ואמרתם אליו ויהי כי הקשה פרעה וג' ויהרג כל בכור עד בכור בהמה ואח"כ כי בחזק יד הוציאנו ד' וגו' ועל בעהג"ד יש לדקדק שלא הביא רק רישא דקרא כש"כ דקשה טפי שחסר עיקר בתשובה מן הספר היינו סיפא דקרא ויהי כי וגו' ויש לבאר בהנה ונראה ששינה הכתוב כאן ליתן יותר זכרון על הצלת בהמת ישראל במכה זו יותר מבמכת דבר, שם כתוב בפירוש וממקנה בני ישראל לא מת אחד וא"כ מה הצלה זו יותר מהצלת דבר ואדרבא שם כתוב וימת כל מקנה מצרים ואפי"ה ממקנה ישראל לא מת אחד וזהו פלא יותר גדול מכאן שהדבר לא היה רק על בכורי מצרים ושארי בהמות מצרים הפשוטים המה ניצולו ג"כ וממילא אין החידוש גדול כ"כ שלא מת ממקנה ישראל עד אחד שגם בבהמתם של מצרים לא מתו רק הבכורות והנה יש לומר דהך קושיא היא שאלת תם מה זאת ר"ל מפני מה הבדיל הכתוב מכה זו לשנותה ממכות ערוב דבר ברד אשר גם שם הי' הצלה לבהמת ישראל ולא נלקו עמהם ומה ראה הכתוב ליתן אות וזכרון לזו ההצלה דווקא שיחד לה הכתוב מצוה עבורה היינו מצות קדוש בכורות אך באמת לא קשה מידי כי הזכרון לא היה על ההצלה לבד אלא שזו ההצלה היה ראשית והתחלת החירות משא"כ עד המכה זו לא שב פרע' עדיין והקשה לבו ולב עבדיו, נמצא עיקר ההצלה זאת היתה גרם ליציאתנו ממצרים והפלאה כזו לא היתה רק גבי מכת בכורות בהמתם מפני שעל מכת בכורות המצריים עצמם עדיין תלו זאת ביראתם שהביא להם העונש מדה כנגד מדה כמובא למעלה עד שראו שעשה שפטים באלהיהם ג"כ אז הודו כולם שמד' היתה זאת להם ובשביל זה אמר פרעה קומו צאו מתוך עמי ותחזק מצרים על העם לשלחם מה שלא עשו זאת בשארי המכות. וזהו מה שאמר הכתוב ואמרת אליו טעם מצות זכרון מכה זו משום דבאמ' בחזק יד זו הדבר ר"ל בהפלאת דבר הוציאנו ד' ממצרים מבית עבדים אך עדיין אינו יודע מאיזו הצלת דבר דבר הכתוב לכן הולך ומפרש סיפא דקרא ויהי כי הקשה שהיא דבר של מכות בכורות וממילא ובשביל כך צוה לנו הזכרון ולא כמו שאתה סבור בשביל ההצלת דבר לבד כי ההצלה הי' ג"כ לישראל בשאר מכות ובפרט מאחר שהיו לישראל כמו כן ההצלת הבהמות במכת דבר גופי' ואעפ"כ לא צו' להם לעשות זכרון על זה אלא במכות בכורות והיינו טעמא כי לא על ההצלה לבדה בא זכרון המצוה רק יען שההצלה זאת גרמה היציאה ממצרים והיאך גרמה המכ' זו יותר משאר המכות ההצלה והיציא' ממצרים ומפרש סוף הכתוב ויהי כי הקשה פרעה ויהרג ד' כל בכור עד בכור בהמה אפילו באלהיהם ובזה ראוי כולם כי יד ד' עשתה זאת ומפני זה שלח אותנו לחירות והנ' רק בשביל הצלת הדבר שגרם היציאה צוה לנו השי"ת הזכרון וממיל' עיקר תשוב' מריש' דקרא כי מה שהשיב בסיפא דקרא כבר הי' ידוע להם כי בוודאי ידוע לו מכת בכורות על אדם ובהמה רק שלא ידע החילוק למה בהפלאת מכת דבר המקנה ראשונ' לא הי' מצוה לזכרון, ובהפלאת דבר מכת בכורות בהמה מצוה לזכרון ועל זאת השיב לו כי עיקר הזכרון היה רק על ההפלאה שעל ידה הוציאנו ממצרים היא מכת בכורות ועל כן הביא בעהג"ד רק רישא דקרא שהיא עיקר תשובה על שאלתו ודוק.

57) שאין פירושם חגים, ויורו על הכנה והזמנה בזמן או במקום או בפעולה, על הזמן וישם ד׳ מועד (שמות ט, ה) על המקום באוהל מועד (שם כז כא) והוא מקום מוכן להועד שם.