פרשנות מצטטת על שמות ט:ו

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה ג,ו) בְּפָסוּק ״מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת״ – בְּכִי לְמִצְרַיִם וְשִׁירוֹת לְיִשְׂרָאֵל, וְהֵם שְׁתֵּי מִדּוֹת: מִדַּת הַדִּין וּמִדַּת רַחֲמִים. וְלָזֶה אָמַר הַכָּתוּב, כְּנֶגֶד מַה שֶׁהֵכִין לָדוּן אֶת הַמִּצְרִיִּים אָמַר וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדִּין, וּכְנֶגֶד מַה שֶׁרָצָה לְהֵטִיב לְיִשְׂרָאֵל אָמַר וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה׳. וּבִכְלַל זֶה רָמַז לוֹ כִּי הַמַּכּוֹת הַגְּדוֹלוֹת הַמּוּכָנוֹת לָבֹא עַל הַמִּצְרִיִּים, הֲגַם שֶׁיָּבוֹאוּ דֶּרֶךְ כְּלָל עַל כָּל מִצְרַיִם וְיִשְׂרָאֵל נְתוּנִים נְתוּנִים הֵמָּה בְּתוֹכָם, וְדָבָר יָדוּעַ כִּי אֵין הַמַּשְׁחִית מַבְחִין וּמְחַבֵּל הַכֹּל, וּבִפְרָט בְּבֹא הַחֹשֶׁךְ הַדַּעַת נוֹתֶנֶת כִּי בְּוַדַּאי כִּי יַחְשִׁיךְ דֶּרֶךְ כְּלָל לְכָל יוֹשְׁבֵי אָרֶץ. לָזֶה אָמַר כִּי עֵרֶךְ הַדִּינִים הָרְמוּזִים בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲשֶׁר הֵכִין ה׳ לְהַשְׁקוֹת אֶת הַמִּצְרִיִּים תְּשַׁמֵּשׁ מִדַּת הָרַחֲמִים לְעֵרֶךְ יִשְׂרָאֵל, וְהוּא אָמְרוֹ ״אֲנִי ה׳״. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות י:כג) ״וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר״, (שמות ט:ו) ״וּמִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת״ וְגוֹ׳.

במקנך אשר בשדה התרה אותם בהווה, כי רוב המקנה בשדה, אבל היה הדבר גם במקנה אשר בבית, כמו שאמר (שמות ט׳:ו׳) וימת כל מקנה מצרים. ויתכן כי בעבור היות תועבה למצרים כל רועה צאן (בראשית מו לד) היו מפרישים אותם מן הערים, בלתי בעת השתמשם בסוסים לרכוב ובחמורים במשא והנה היה המקנה רחוק ממצרים בשדה גבול גשן, ויתערב במקום המרעה מקנה מצרים ומקנה ישראל, ועל כן הוצרך לומר והפלה ה' בין מקנה מצרים ובין מקנה ישראל או בעבור שהדבר משנוי האויר ראוי שיתפשט בכל הפלך, רק שעשה השם עמהם להפליא:

אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה. פֵּרוּשׁ דַּוְקָא, וְכוּלָּן מֵתוּ דִּכְתִיב ״וַיָּמָת כָּל מִקְנֵה מִצְרָיִם״ (שמות ט:ו), פֵּרוּשׁ שֶׁהָיוּ בַּשָּׂדֶה כָּרָשׁוּם בְּדִבְרֵי ה׳.

וכל רכב מצרים. וְעִמָּהֶם כָּל שְׁאָר הָרֶכֶב; וּמֵהֵיכָן הָיוּ הַבְּהֵמוֹת הַלָּלוּ? אִם תֹּאמַר מִשֶּׁל מִצְרַיִם, הֲרֵי נֶאֱמַר "וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם" (שמות ט'), וְאִם מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל, וַהֲלֹא נֶאֱמַר "וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ", מִשֶּׁל מִי הָיוּ? מִן הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה'. מִכָּאן הָיָה רַ' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּשֵׁר שֶׁבַּמִּצְרִים הֲרֹג, טוֹב שֶׁבַּנְּחָשִׁים רְצֹץ אֶת מֹחוֹ (מכילתא):

באדם ובבהמה. וְאִם תֹּאמַר מֵאַיִן הָיוּ לָהֶם הַבְּהֵמוֹת, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם? לֹא נִגְזְרָה גְזֵרָה אֶלָּא עַל אוֹתָן שֶׁבַּשָּׂדוֹת בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, וְהַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' הִכְנִיס אֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים, כֵּן שְׁנוּיָה בִּמְכִילְתָּא אֵצֶל "וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר" (שמות י"ד):