פרשנות מצטטת על שמות ט:יח

ולמ"ד ולשרים לא ידעתי לו טעם, וכמוהו והשלישי לאבשלום (דברי הימים א' ג' ב'), למן היום (שמות ט' י"ח):

והנה הכתוב מוכיח כדברי רש"י שאמר הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי אל ה' ולא אמר והעתרתי אל ה' מחר, למדך בזה שתכף שיצא מיד התפלל שתסור מכת הערוב מעבדיו ומעמו מחר כי כיון שהתחיל פרעה במכה זו של צפרדעים להזכיר מחר ולהאריך הזמן עד למחר גם משה הסכים בשאר המכות להאריך זמנם עד למחר לא שיסורו מיד, ומזה תמצא כתוב במכת הערוב למחר יהיה האות הזה ובמכת הברד כתיב (שמות ט׳:י״ח) הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד, ובמכת הדבר כתיב (שם) מחר יעשה ה' הדבר הזה בארץ, ובמכת הארבה כתיב (שם י) הנני מביא מחר. ומה שהאריך פרעה המכה הראשונה עד למחר חשב כי הגיע עת סור המכה בעת ההיא מדרך מערכת הכוכבים ומשה היודע העת היה מבקש שיאמר לו פרעה להסירם מיד, על כן רצה לסכול דעתו להבחין את משה בחכמתו והאריך הזמן עד למחר והשיב לו משה רבינו ואמר כדברך שלא יסורו היום עד מחר ומזה תוכל להבין כי אין המכה בכח המערכת רק בכח הש"י זהו למען תדע כי אין כה' אלהינו.

אשור יסדה, ונתנה למושב לעם לציים, לאותם כשדים שהיו תחלה ציים כאלו תאמר מדבריים בלא ישיבת קבע וטעם יסדה כי היתה ארץ בבל מכוסה במי הנהר (עיין למעלה כ"א א'), והוצרכו ליסד אותה כמו שעשו במצרים, שנ' בה למן היום הוסדה, וכמו שעשו בעיר ויניציאה, ועיין פירושי בשמות ט' י"ח. והנה העם הזה שלא היה נחשב למאומה, עתה הקימו בחוניו על צור ועוררו ארמנותיה ושמה למפלה.

הן אל ישגיב בכחו. מתוך שכחו גדול ואין להנצל מפניו לפיכך אין כמוהו מורה. כשמורה לחוטא לשוב אליו מתרה קודם מכה לפי שהוא יודע שאין יכול להשמר ממכתו כמו שהיה מתרה בפרעה על כל מכה ומכה הנני ממטיר כעת מחר ברד (שמות ט׳:י״ח) והנני מביא מחר ארבה וכן כולם ובשר ודם כשרוצה להנקם מאויביו בא עליו פתאום שאם יתרה בו יחזור וינצל ממנו: