פרשנות מצטטת על שמות ט:כא

וּבֵאוּר הָעִנְיָן שֶׁבְּנֵי אַהֲרֹן הָיוּ רְאוּיִין לִשְׁלִיחוּת יָד עַל ״וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים״ שֶׁהִסְתַּכְּלוּ בַּשְּׁכִינָה מִתּוֹךְ לֵב גַּס שֶׁל מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, וְהִמְתִּין לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּדֵי שֶׁלֹּא לְעָרֵב שִׂמְחַת הַתּוֹרָה, וּכְנֶגֶד זֶה בָּא צִוּוּי זֶה לְאַהֲרֹן שֶׁאַל יָבֹא אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּכָל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה כִּי אִם בְּיוֹם כִּפּוּר, יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ, כִּי אָז הוּא בָּא בְּהַכְנָעָה לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ. עַל כֵּן הִצִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה הַקְדָּמָה זוֹ, וְהוֹדִיעַ לוֹ תְּחִלָּה סִבַּת מִיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן בְּדִבּוּר רִאשׁוֹן, כְּדֵי לוֹמַר לוֹ בַּאֲמִירָה שְׁנִיָּה הַצִּוּוּי ״וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ״. וְזֶה נוּסַח דִּבּוּר רִאשׁוֹן שֶׁאָמַר ה׳ לְמֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן, וּמַהוּ הַדִּבּוּר, ״בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה׳ וַיָּמֻתוּ״, הוֹדִיעוֹ שֶׁלְּכָךְ מֵתוּ לְפִי שֶׁנִּתְקָרְבוּ אֶל ה׳ שֶׁלֹּא בַּזְּמַן הָרָאוּי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים״. וְאִם תֹּאמַר הָיָה לוֹ לוֹמַר ״בְּקָרְבָתָם לְפָנַי״ אוֹ ״אֵלַי״, מָצִינוּ דּוּגְמָתוֹ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת וַיֵּרָא (יט כד) בַּפָּסוּק ״וַה׳ הִמְטִיר עַל סְדֹם וְגוֹ׳ מֵאֵת ה׳״ וְגוֹ׳. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וַיָּמֻתוּ״ הָיָה לוֹ לוֹמַר ״מֵתוּ״, מָצִינוּ דּוּגְמָתוֹ ״וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה׳ וַיַּעֲזֹב״ וְגוֹ׳, ״עָזַב״ מִבָּעֵי לֵיהּ. וּבָזֶה מְתוֹרָץ יִתּוּר לָשׁוֹן שֶׁל ״וַיָּמֻתוּ״, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר ״אַחֲרֵי מוֹת״, לְפִי שֶׁהָרִאשׁוֹן מַאֲמַר הַכָּתוּב לָנוּ וְהַשֵּׁנִי דִּבּוּר ה׳ לְמֹשֶׁה.

עזי וזמרת יה. אֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "תָּקְפִּי וְתֻשְׁבַּחְתִּי", עָזִּי כְּמוֹ עֻזִּי, וְזִמְרָת כְּמוֹ וְזִמְרָתִי, וַאֲנִי תָּמֵהַּ עַל לְשׁוֹן הַמִּקְרָא, שֶׁאֵין לְךָ כָמוֹהוּ בִּנְקֻדָּתוֹ בַּמִּקְרָא אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת שֶׁהוּא סָמוּךְ אֵצֶל וְזִמְרָת, וְכָל שְׁאָר מְקוֹמוֹת נָקוּד שׁוּרֻ"ק, "ה' עֻזִּי וּמָעֻזִּי" (ירמיהו ט"ז), "עֻזּוֹ אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה" (תהילים נ"ט). וְכֵן כָּל תֵּבָה בַּת שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת הַנְּקוּדָה מְלָאפוּם כְּשֶׁהִיא מַאֲרֶכֶת בְּאוֹת שְׁלִישִׁית וְאֵין הַשְּׁנִיָּה בַּחֲטָף, הָרִאשׁוֹנָה נְקוּדָה בְּשׁוּרֻק, כְּגוֹן עֹז עֻזִּי, רֹק רֻקִּי, חֹק חֻקִּי, עֹל עֻלּוֹ – "וְסָר מֵעֲלֵהֶם עֻלּוֹ" (ישעיהו י"ד), כֹּל כֻּלּוֹ – "וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ" (שמות י"ד), וְאֵלּוּ ג' עָזִּי וְזִמְרָת שֶׁל כָּאן, וְשֶׁל יְשַׁעְיָה, וְשֶׁל תְּהִלִּים, נְקוּדִים בַּחֲטָף קָמָץ, וְעוֹד אֵין בְּאֶחָד מֵהֶם כָּתוּב וְזִמְרָתִי אֶלָּא וְזִמְרָת, וְכֻלָּם סָמוּךְ לָהֶם "וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה". לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר, לְיַשֵּׁב לְשׁוֹן הַמִּקְרָא, שֶׁאֵין עָזִּי כְּמוֹ עֻזִּי וְלֹא וְזִמְרָת כְּמוֹ וְזִמְרָתִי, אֶלָּא עָזִּי שֵׁם דָּבָר הוּא כְּמוֹ "הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם" (תהילים קכ"ג), "שֹׁכְנִי בְחַגְוֵי סֶלַע" (עובדיה א'), "שֹׁכְנִי סְנֶה" (דברים ל"ג), וְזֶהוּ הַשֶּׁבַח עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ הוּא הָיָה לִי לִישׁוּעָה. וְזִמְרָת דָּבוּק הוּא לְתֵבַת הַשֵּׁם, כְּמוֹ "לְעֶזְרַת ה'" (שופטים ה'), "בְּעֶבְרַת ה'" (ישעיהו ט'), "עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם" (קהלת ג'). וּלְשׁוֹן וְזִמְרָת לְשׁוֹן "לֹא תִזְמֹר" (ויקרא כ"ה), "זְמִיר עָרִיצִים" (ישעיהו כ"ה), לְשׁוֹן כִּסּוּחַ וּכְרִיתָה – עֻזּוֹ וְנִקְמָתוֹ שֶׁל אֱלֹהֵינוּ הָיָה לָנוּ לִישׁוּעָה. וְאַל תִּתְמַהּ עַל לְשׁוֹן וַיְהִי, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר הָיָה, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ מִקְרָאוֹת מְדַבְּרִים בְּלָשׁוֹן זֶה, וְזֶה דֻגְמָתוֹ: "אֶת קִירוֹת הַבַּיִת סָבִיב לַהֵיכָל וְלַדְּבִיר וַיַּעַשׂ צְלָעוֹת סָבִיב" (מלכים א ו'), הָיָה לוֹ לוֹמַר עָשָׂה צְלָעוֹת סָבִיב. וְכֵן בְּדִבְרֵי הַיָּמִים: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם" (דברי הימים ב' י'), הָיָה לוֹ לוֹמַר מָלַךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם. "מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' וְגוֹ' וַיִּשְׁחָטֵם" (במדבר י"ד), הָיָה לוֹ לוֹמַר שְׁחָטָם. "וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה וְגוֹ' וַיָּמֻתוּ" (שם) מֵתוּ הָיָה לוֹ לוֹמַר, "וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב" (שמות ט'), הָיָה לוֹ לוֹמַר עָזַב:

ויהי לי לישועה. כמו היה לי לישועה ודרך מקראות לדבר כן כמו ואשר לא שם לבו (שם ט') וגו' ויעזוב את עבדיו ואת מקנהו ועוד בדברי הימים (ב י') ובני ישראל היושבים בערי יהודה וימלוך עליהם רחבעם היה לו לומר מלך עליהם רחבעם:

עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. עזי וזמר' גבורת הקב"ה היה לי לישועה, עזי יו"ד יתיר' כי לא מצינו במקר' עזי נקוד חטף קמץ אלא שורק חוץ משלשה מקומות שהוא סמוך אצל וזמרת וע"כ וזמרת דבוק לתיבת השם ואינך יכול לפרשו וזמרתי, ואל תתמה על ויהי לי שלא אמר היה לי לישוע' שהרב' כאלה במקרא, ואשר לא שם לבו וגו' ויעזוב את עבדיו וגו' (שמות ט׳:כ״א) היה לו לכתוב עזב:

ויתנו. אהלה ואהליבה צמידים אל ידיהן. להתקשט לנאוף כלומר עמון ומואב מתוך שהן רבים היא מתקשטת ומתפארת להם ומתוך שהם שכיניה מתפארת לעיניהם בקישוטיה לפיכך ויתנו אהלה ואהליבה צמידים על ידיהם כדי שיהו נאות בעיני הנואפים וי"ו של ויתנו יתירה כמו אותה של עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה (שמות יד) וכמו אותך של ואשר לא שם לבו אל דבר ה' ויעזב (שם ט):