פרשנות מצטטת על שמות ט:כז

כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי. אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר מֹשֶׁה "יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן" (שמות ט:ל), חָשַׁב שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִכָּנַע לָאֵל יִתְבָּרַךְ מִיִּרְאַת גָּדְלוֹ, מִכָּל מָקוֹם יִשְׁמַע בִּהְיוֹתוֹ בִּלְתִּי יָכוֹל עוֹד לִסְבּוֹל אֶת רָעַת הַמַּכּוֹת, וְזֶה חָשַׁב כַּאֲשֶׁר רָאָה שֶׁמִּכֹּחַ הַמַּכָּה אָמַר "ה' הַצַּדִּיק" (שמות ט:כז). אָמְנָם כַּאֲשֶׁר רָאָה שֶׁעִם כָּל זֶה לֹא שָׁמַע, חָשַׁב מֹשֶׁה שֶׁהָיְתָה הַהַתְרָאָה בּוֹ לָרִיק, כִּי גַּם שֶׁלֹּא יוּכַל לִסְבּוֹל לֹא יִשְׁמַע. וּלְכֵן אָמַר לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ: אַף עַל פִּי שֶׁעַתָּה גַּם הוּא הִכְבִּיד לִבּוֹ, הִנֵּה אָנֹכִי כְּבָר הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ בַּשְּׁחִין (שמות ט:יב), וְזֶה לְהַרְבּוֹת הָאוֹתוֹת בְּקֶרֶב מִצְרַיִם, כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב אֵיזֶה מֵהֶם בִּתְשׁוּבָה, וּלְמַעַן יְסַפְּרוּ יִשְׂרָאֵל לְדוֹרוֹת וְיַכִּירוּ גָּדְלִי וְטוּבִי. לְפִיכָךְ הַהַתְרָאָה רְאוּיָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִשְׁמַע פַּרְעֹה.

והתרה בו. מדכתיב כי אני הכבדתי את לבו וכו', כי כל כי שבמקרא, נתינת טעם הוא אלמעלה. ואי לאו פירושו להתרות בו, מה זה נתינת טעם אלמעלה. והכי קאמר הש"י למשה, שאע"פ שכבר הודה ואמר חטאתי הפעם (לעיל ט, כז), ואפילו הכי ולא שלח את בני ישראל, א"כ פשיטא דלא מהני התראה, וע"ז נותן טעם כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו, ר"ל דצריך ההתראה משום עבדיו, דעד עתה לא הכבידו את לבבם. והא דלא הכביד לבבם קודם לזה, היינו משום דעכשיו נאמר (לעיל ט, כ) הירא דבר ה' הניס וגו', ואלולי שהכביד גם לב עבדיו היו מפצירין בו לשלוח את בני ישראל, לפיכך הכביד לב עבדיו למען שיתי אותותי. ואע"ג שאמרו (להלן פסוק ז) שלח את האנשים וגו', הא לא היתה תשובתם שלימה, שהרי לא אמרו רק שישלח האנשים, וכמו שאמר פרעה לכו נא הגברים. [נחלת יעקב, וע"ש באריכות]:

א] על אשר ירה אבן פינתו להוכיח מייסורי הצדיקים שהמשפט האישיי אינו יוצא מאת ה' הצדיק, רק שמסר את ההנהגה ביד המערכת, ויסוד דעתו, שאחר שאי אפשר ליחס אל ה' לא עוול ולא חסרון יכולת, ושיתייסר הצדיק בחינם הוא עוול או חסרון יכולת, ועל כן, שלא מאיתו יצא זה, אך מאת המושל אשר מנה על הנהגת העולם להנהיג על פי סדרי הטבע, בלתי מבחין בין צדיק לרשע, וזה לא ייקרא עוול, באשר לפי הנהגה הטבעיית בסדר העולם ההויה וההפסד, יחוייב שיפסדו אישים מן המציאות, ואף שייפסד כדור הארץ בכללו אין זה רע בערך מציאות העולם בכלל, שהארץ אך כגרגיר חול בערכה, כמו שבררנו כל זה באורך בפתיחה למענה איוב החמישית.

תבלעמו ארץ. מִכָּאן שֶׁזָּכוּ לִקְבוּרָה בִּשְׂכַר שֶׁאָמְרוּ ה' הַצַּדִּיק (מכילתא):