הַעְתִּ֙ירוּ֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְרַ֕ב מִֽהְיֹ֛ת קֹלֹ֥ת אֱלֹהִ֖ים וּבָרָ֑ד וַאֲשַׁלְּחָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תֹסִפ֖וּן לַעֲמֹֽד׃
גור אריה
אף על פי כן וכו'. פירוש אף על גב שהקב"ה יודע שאין נחת רוח – אפילו הכי הראה הקב"ה זה בחמש מכות הראשונות, שיהיה גלוי ומפורסם שהוא מחזק את לבו מעצמו, ואחר שהיה מחזק את לבו בחמש מכות הראשונות – הקב"ה מחזק לבו בחמש מכות האחרונות, חמש נגד חמש, כפי אותן מכות שהיה מחזק לבו מעצמו – היה הקב"ה מחזק את לבו גם כן חמשה פעמים:
והא דכתיב גבי מכת ברד "ויחזק לב פרעה" (להלן ט, לה), ולא כתיב 'ויחזק ה", נראה כי היה פרעה מתחיל לחזק את לבו והקב"ה גמר ההכבדה הזאת. והיה זה במכת הברד דוקא, לפי ששם היה לו פתחון פה להכביד, כי כל שאר המכות היה צריך להסירם, ואין לאדם לחשוב שהוסרו מעצמם, כי לא יוסר דבר מעצמו, אבל הברד שהיה יורד זה אחר זה ואין צריך רק הפסק, והאדם סובר שעד כאן היה הברד ולא יותר, ולפיכך כתיב (להלן ט, לד) "וירא פרעה כי חדל המטר וגו'", כלומר שלא היה רק שחדל בלבד – "ויחזק", ולפיכך אמר משה גם כן "אתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון את ה'" (ר' שם שם ל), כי מיד בסור המכה הזאת תחזרו לקלקול שלכם. וזה מפני שלא היה כאן הסרת המכה רק הפסק הברד, ולפיכך אמר הכתוב שכדברי משה כן הוא, כי מיד שחדל המטר והברד – הוסיף לחטוא והכביד את לבו, והוסיף הקב"ה טומאה על טומאתו. שאם לא הכביד השם יתברך את לבו, כאשר בא משה אל פרעה להתרות בארבה (להלן י, ד) – היה שולחם, ולפיכך הכביד את לבו ואת לב עבדיו, ולפיכך "כי אני הכבדתי את לבו" (שם שם א). ופירוש זה פשוט, כי מתחלה כאשר אמר "ורב מהיות קולת אלקים" (להלן ט, כח) לא רצה לשלחם רק בשביל שלא יהיה עוד קולות, כדכתיב בקרא, וכאשר חדל המטר והקולות חזר מעצמו לחטא, כי המכה שהיה ירא ממנו שבשבילה חזר בתשובה – לא באה עוד עליו, ולפיכך חזר לחטא. אבל שאר המכות, המכה שחזר בשבילה בתשובה כבר באה, ולפיכך לא היה הכבדה מעצמו שם – אם לא שהשם יתברך הכביד את לבו:
והא דכתיב גבי מכת ברד "ויחזק לב פרעה" (להלן ט, לה), ולא כתיב 'ויחזק ה", נראה כי היה פרעה מתחיל לחזק את לבו והקב"ה גמר ההכבדה הזאת. והיה זה במכת הברד דוקא, לפי ששם היה לו פתחון פה להכביד, כי כל שאר המכות היה צריך להסירם, ואין לאדם לחשוב שהוסרו מעצמם, כי לא יוסר דבר מעצמו, אבל הברד שהיה יורד זה אחר זה ואין צריך רק הפסק, והאדם סובר שעד כאן היה הברד ולא יותר, ולפיכך כתיב (להלן ט, לד) "וירא פרעה כי חדל המטר וגו'", כלומר שלא היה רק שחדל בלבד – "ויחזק", ולפיכך אמר משה גם כן "אתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון את ה'" (ר' שם שם ל), כי מיד בסור המכה הזאת תחזרו לקלקול שלכם. וזה מפני שלא היה כאן הסרת המכה רק הפסק הברד, ולפיכך אמר הכתוב שכדברי משה כן הוא, כי מיד שחדל המטר והברד – הוסיף לחטוא והכביד את לבו, והוסיף הקב"ה טומאה על טומאתו. שאם לא הכביד השם יתברך את לבו, כאשר בא משה אל פרעה להתרות בארבה (להלן י, ד) – היה שולחם, ולפיכך הכביד את לבו ואת לב עבדיו, ולפיכך "כי אני הכבדתי את לבו" (שם שם א). ופירוש זה פשוט, כי מתחלה כאשר אמר "ורב מהיות קולת אלקים" (להלן ט, כח) לא רצה לשלחם רק בשביל שלא יהיה עוד קולות, כדכתיב בקרא, וכאשר חדל המטר והקולות חזר מעצמו לחטא, כי המכה שהיה ירא ממנו שבשבילה חזר בתשובה – לא באה עוד עליו, ולפיכך חזר לחטא. אבל שאר המכות, המכה שחזר בשבילה בתשובה כבר באה, ולפיכך לא היה הכבדה מעצמו שם – אם לא שהשם יתברך הכביד את לבו:
ברכת אשר
"ויקרא פרעה... העתירו". על משה ואהרן מוסב לשון רבים, והנה תגובת משה "למתי אעתיר לך" (פסוק ה), באה בלשון יחיד. ובדומה לזה, פניית פרעה היא לשניהם והתגובה לעומת זאת באה על־ידי משה רבנו ע"ה בלבד, בלשון יחיד, גם במכות הערוב (להלן טז-כה), הברד (ט, יג-לה) והארבה (י, א-כ), דהיינו בארבע מתוך עשר המכות. (פ' וארא תשנ"ד)
מחוקקי יהודה; יהל אור
(ה) כי בפ' קניתי איש וגו' לא נזכר שם אלהים, כי אם שם הוי"ה, והוא שם העצם לבדו, להורות על אור השכל הנמצא באדם בכח, ובשיטה ראשונה "ע"כ אמרה קניתי איש את ד', שקבל בארץ כח עליון לא ע"י מלאך, אלא על ידי השם לבדו, בכל התורה כולה חוץ ממקום אחד שאמר משה כי טרם תיראון מפני ד' אלהים (שמות ט ל), בעבור שאמר פרעה "ורב מהיות קולות אלהים" (שם פ' כח) אולי מערער יטעון בעבור "ד' אלהים אתה החילות" (דבר' ג כד) והוא באל"ף דל"ת", ע"כ, ולבאר זה אקדים לך מה שפי' הח' ז"ל (שמות שם) עם תוספות ביאורי ותבין מה שפי' פה, כי פרעה אמר למשה ולאהרן (שמות ט כח) "העתירו אל ד'" (הזכיר שם העצם ואח"כ יאמר (שם) "ורב מהיות קולות אלהים", ואמר קולות אלהים ולא הזכיר שם העצם, ויאמר הח' ז"ל שם מפני שהוא מודה שיש אלהים, ובעבור שלא אמר קולות ד' (בשם העצם) חבר משה שם העצם והתואר ואמר (שם פ' ל) "כי טרם תיראון מפני ד' אלהים", והטעם כי השם הוא אלהים לבדו, ולא תמצא ככה בדברי משה בכל התורה, ואין טענה ממלת "ד' אלהים אתה החילות" (דבר' ג כד) כי באל"ף דל"ת הוא כתוב, ועיין ברמב"ן שם מה שכתב בזה: