דַּבֶּר־נָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיִשְׁאֲל֞וּ אִ֣ישׁ ׀ מֵאֵ֣ת רֵעֵ֗הוּ וְאִשָּׁה֙ מֵאֵ֣ת רְעוּתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֖סֶף וּכְלֵ֥י זָהָֽב׃
ברכת אשר
ולזאת הסיבה עצמה ציוה "וישאלו איש מאת רעהו", שעם היות שממונם היה מותר להם, ויכולין לקחתו, ציוה שיבואו בעקבה, שאף על פי שיהיה זה לישראל דבר זר, וזה אמרו (שמות יא, ב) "דבר נא באזני העם", ואין נא אלא לשון בקשה (סנהדרין פט ע"ב), והוא כאומר "ידעתי שהם אנשי חיל שלא יחפצו במרמות ותוך, עם כל זה תחלה פניהם בשמי שיעשו ככה, ולא ישאלו למה". וכאשר הוגד למלך מצרים ולעמו שישראל בורחים, אין ספק שחשדום באנשי דמים ומרמה, שאם לא כן למה יתנכלו אליהם בדברים האלה, וכל זה הניעם בלי ספק לרדפם. שאילו אמר משה תחילה שישלחם ולא ירדפם עוד, ושיתנו להם שכרם גם כן, אין ספק שאחרי היות כן, לא היו זזים ממקומם.
נפתלי שבע רצון
והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והק"בה מצילנו מידם: יבואר עד"ג דכתובות אשה שנחבשה בידי גוים ע"י ממון מותרת לבעלה ע"י נפשות אסורה לבעלה ודווקא כשיד האומות תקיפה על ישראל: נשמע מזה שיש מקום פ"פ לאו"ה מאחר שיד המצרים הי' תקיפה על ישראל ע"כ אמרו * אם בגופן שלטו המצרים בנשותיהם לא כ"ש ר"ל מאחר ששלטו בגופן א"כ הוי לי' יד או"ה תקיפה על עצמן בנשותיהם לא כל שכן: וכדי לסתום את פיהם מה עשה הק"בה אמר שמי מעיד עליהן והכוונה בזה הוא עד"ג דכתובות דק"יל הפודה את השבוי' לא ישאנה אבל פדה אותה ומעיד בה ג"כ שהיא טהורה ישאנה דלא שדי אינש זוזי בכדי שאם לא הי' ברור לו שהוא טהורה לא הי' פודה אותם כדי לישאנה: נשמע מזה ע"י שהק"בה פדה אותנו כדי לישא אותנו והוא המעיד עלינו כדאי' במ' שהק"בה יחד שם של י"ה עליהן לומר * שמי מעיד עליהן. והוי לי' כדין הפודה את השבוי' ומעיד עלי'. והנה בכל גלות וגלות שגלו ישראל לשם יש לא"וה פ"פ לומר מאחר שיד או"ה תקיפה על עצמן ובגופן שלטו בנשותיהם לא כ"ש משום הכי הוצרכה השכינה בכל מקום שגלו ישראל גלתה השכינה עמהן מה"ט וידוע דמדת מלכות היא מדת אדני נקראת שכינה על שם ששוכנת עם ישראל בגלות בכל מקום שגלו לשם. ול"זכ בע"א במ"ש והיא שעמדה לאבותינו ולנו ר"ל מדת מלכות שנקראת היא אותה מדהעמדה לאבותינו במצרים שהי' מקום פ"פ להם אם בגופן שלטו וכו' ומאחר שהיא שורה עמנו בגלות ומעיד עלינו עי"ז נסתלק הלעז: ואמר שעמדה לאבותינו ולנו ר"ל לא זו * בלבד שעמדה לאבותינו במצרים גם לנו עמדה מאחר שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו ותמיד יד האומות תקיפה עלינו ועומדי' עלינו לכלותינו וא"כ שבגופן שולטי' וכו' אבל הק"בה מצילנו מידם ע"י שבכל מקום שגלו ישראל שכינה גלתה עמהם עי"ז מציל אותנו מידם שהוא מעיד עלינו:
ומעתה לא נפלאת ולא רחוקה היא ממך שעפ"ז יבואר הגמ' דברכות וז"ל דבר נא באזני העם אין נא אלא לשון בקשה אמר הק"בה למשה אמור לישראל בבקשה מכם וישאלו כסף וזהב שלא יאמר אותו צדיק אברהם וכו' ולפום ריהטא יפלא הדבר איך הק"בה יוציא ידי הבטחתו ואח"כ יצאו ברכוש גדול ואף אם אותו צדיק אברהם לא יאמר כלום: אמנם ע"פ מ"ש מבואר: והנה כד מעיינת תמצא שדין * אונס ודין מוציא ש"ר המה שני הפכים דגבי מוציא ש"ר אם שקר הדבר וענשו אותו מאה כסף הרי דנתינת הכסף הוא הוראה דמה שהוציא ש"ר שהוא אינו. ואפשר לומר דמה"ט נטלו ישראל ביזת מצרים משום שהוציא ש"ר על ישראל ואמרו אם בגופן שלטו בנשותיהם לא כ"ש ומכח כסף וזהב שנטלו ישראל מורה זה שהש"ר הוא שקר: אבל גבי אונס הדבר בהפך שאם בא עלי' אז צריך ליתן לה חמשים כסף ואם שקר הדבר א"צ ליתן לה כלום הרי דנתינת הכסף מורה שהדבר אמת. ובהיות כן הי' מקום לאו"ה לומר מכח כסף וזהב שנטלו ישראל מורה שאמת הדבר שגם בנשותיהם שלטו: ואפשר לומר דמה"ט היו ישראל מסופקים אם ליקח * מהם כסף וזהב מאחר שיש פנים לכאן ולכאן. אמנם מאחר שהדבר נוגע לאותו צדיק אברהם ע"כ אמור להם בבקשה שישאלו איש מאת רעהו כלי כסף וכלי זהב. דאי' ביד יוסף דמ"ה הוכרח אבימלך ליתן לשרה אלף כסף שלא יאמרו לאחר שנתעולל בה החזירה ע"כ הוצרך ליתן לה ממון כדי לפייס אותה ול"כא אבימלך לשרה הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עניים את כל באי עולם ונוכחת דמכח זה שהוצרך לפייס אותה יאמרו שלא נגע בה: נשמע מזה דנתינת הכסף של שרה הי' הוראה ששקר הדבר וא"כ אם ישראל לא ירצו ליקח מה"ט ואברהם לקח מאבימלך אלף כסף יהי' הדבר נוגע לאותו צדיק אברהם: ובהכי ניחא * במ"ש הכתוב דבר נא באזני העם אין נא וכו' ר"ל בבקשה מהם שישאלו להם כסף וזהב מאחר שדעתם הוא שלא ליקח משום שלא יאמרו דנתינת הכסף מורה שהוא אמת א"כ יגיע הדבר לאותו צדיק אברהם שהוא לקח אלף כסף יאמרו ג"כ שאמת הדבר שנתעולל בה ע"כ בבקשה מהם שישאלו כלי כסף וזהב:
ומעתה לא נפלאת ולא רחוקה היא ממך שעפ"ז יבואר הגמ' דברכות וז"ל דבר נא באזני העם אין נא אלא לשון בקשה אמר הק"בה למשה אמור לישראל בבקשה מכם וישאלו כסף וזהב שלא יאמר אותו צדיק אברהם וכו' ולפום ריהטא יפלא הדבר איך הק"בה יוציא ידי הבטחתו ואח"כ יצאו ברכוש גדול ואף אם אותו צדיק אברהם לא יאמר כלום: אמנם ע"פ מ"ש מבואר: והנה כד מעיינת תמצא שדין * אונס ודין מוציא ש"ר המה שני הפכים דגבי מוציא ש"ר אם שקר הדבר וענשו אותו מאה כסף הרי דנתינת הכסף הוא הוראה דמה שהוציא ש"ר שהוא אינו. ואפשר לומר דמה"ט נטלו ישראל ביזת מצרים משום שהוציא ש"ר על ישראל ואמרו אם בגופן שלטו בנשותיהם לא כ"ש ומכח כסף וזהב שנטלו ישראל מורה זה שהש"ר הוא שקר: אבל גבי אונס הדבר בהפך שאם בא עלי' אז צריך ליתן לה חמשים כסף ואם שקר הדבר א"צ ליתן לה כלום הרי דנתינת הכסף מורה שהדבר אמת. ובהיות כן הי' מקום לאו"ה לומר מכח כסף וזהב שנטלו ישראל מורה שאמת הדבר שגם בנשותיהם שלטו: ואפשר לומר דמה"ט היו ישראל מסופקים אם ליקח * מהם כסף וזהב מאחר שיש פנים לכאן ולכאן. אמנם מאחר שהדבר נוגע לאותו צדיק אברהם ע"כ אמור להם בבקשה שישאלו איש מאת רעהו כלי כסף וכלי זהב. דאי' ביד יוסף דמ"ה הוכרח אבימלך ליתן לשרה אלף כסף שלא יאמרו לאחר שנתעולל בה החזירה ע"כ הוצרך ליתן לה ממון כדי לפייס אותה ול"כא אבימלך לשרה הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עניים את כל באי עולם ונוכחת דמכח זה שהוצרך לפייס אותה יאמרו שלא נגע בה: נשמע מזה דנתינת הכסף של שרה הי' הוראה ששקר הדבר וא"כ אם ישראל לא ירצו ליקח מה"ט ואברהם לקח מאבימלך אלף כסף יהי' הדבר נוגע לאותו צדיק אברהם: ובהכי ניחא * במ"ש הכתוב דבר נא באזני העם אין נא וכו' ר"ל בבקשה מהם שישאלו להם כסף וזהב מאחר שדעתם הוא שלא ליקח משום שלא יאמרו דנתינת הכסף מורה שהוא אמת א"כ יגיע הדבר לאותו צדיק אברהם שהוא לקח אלף כסף יאמרו ג"כ שאמת הדבר שנתעולל בה ע"כ בבקשה מהם שישאלו כלי כסף וזהב:
ברכת אשר
ובדברי רש"י: "בשביל ממונם שהשאילום", מתומצת פירושו של "העמק דבר" שה' ציוה לשאול כלי זהב וכו' כדי שתהא להם למצרים סיבה לרדוף אחריהם, ראה למעלה (יא, ב) ומש"כ שם. (פ' בשלח תשנ"ח)