וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה לֹא־יִשְׁמַ֥ע אֲלֵיכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה לְמַ֛עַן רְב֥וֹת מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
לבוש האורה
רש"י ולא שמע אליהם כאשר דבר ה' ולא ישמע אליכם פרעה הוצרך רש"י לפרשו פה שנית אף על פי שכבר פירשו למעלה (בפ' י"א) שלא נטעה לומר דכאשר דבר ה' קאי על ויחזק לב פרעה מפני שכבר פי' דבחמש ראשונות לא החזיק הש"י את לבו אלא הוא מעצמו וכן משמע לשון ויחזק שהוא קל מדלא כתיב ויחזק בפת"ח תחת החי"ת:
מרבה לספר
ובמופתים זה הדם וכו' ר"ל שהרבה מופתים חלוקים נעשה עם דם כי במכות דם ישראל ומצרים שותין יחד מכוס אחד זה שותה דם וזה שותה מים ועיין בזה במדרש שממכת דם העשירו בני ישראל ודם הי' תחיל' מכות מצרים ואפשר דגם היאור כשלקה ונעשה דם הי' מרתיח ומעלה אבעבועות כמו סיר רותח ומעלה עשן לכך אמר דם ואש ותמרו' עשן וגם בסוף שהרגו הבכורי' לאבותיהם וגם מיתת בכורי' הי' אפשר ע"י נליזת דם ואז החולאים החדים שהי' העשן יוצא מפיה'. וגם בקיעת הים כשנטבעו המצרים בים סוף הי' הדם זב מגופ' ומביא ראי' מפסוק דיואל סי' ג' דם ואש ותמרות עשן וזה הי' כשבאו המצרים בתוך הים כדכתיב וישקף ה' אל המחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם את מחנה מצרים וכתיב ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי ענן והחושך ויאר את הלילה. ומפני זה כתיב במופתים לשון רבים וגם לבסוף כי מכת הדם הי' תחילת וסוף כל המכות. וכן מכות בכורות כתיב בו לא ישמע אליכם פרעה למען רבו' מופתי בארץ מצרים ופרשי' מכת בכורות וקריעת ים סוף ולנער את מצרים. ועיקר דרשת המגיד מדכתיב תחילה יד חזקה זרוע נטוי' מורא גדול לשון יחיד ואח"כ ובאותות ומופתים לשון רבים על זה אמר המגיד דבר אחר. ואע"ג דהאי קרא כתיב לעתיד י"ל כמו דאי' במדרש דכל עשר מכו' יהי' נמי לעתיד אי' בי"ר דף פ"א ע"ג בש' פסיק' אות לזמן כענין למחר יהי' אות הזה. ומופת לאלתר כענין שנ' תנו לכם מופת ע"ש לכן דרשו אותות זה המטה שהי' חקוק בו כל יוד מכו' שיהיו לאחר זמן. ומופתים זה הדם מכה ראשונה: