פרשנות מצטטת על שמות יד:ו

דתני רשב"י. נ"ל שצ"ל תני רשב"י הכשר שבעובדי כוכבים כו׳ וכתב היפ"מ נ"מ שאין להאמין בו. והא דקתני בשעת מלחמה נ"ל דאז צריך ליזהר עצמו ביותר שיוכל ליתן אמתלא לדבריו שכוונתו היה להרוג אחד מהשונאים. אכן ברש"י פ׳ בשלח על הפסוק ויקר שש מאות רכב ובמכילתא הובא דברי ר"ש ולא כתב שם בשעת מלחמה. ואחרי כתבי מצאתי בספר בחיי על התורה שכתב כמו שפרשתי:

עוד צריך להאמין שאין לחשוב כי פרעה וכל חילו לא חשבו מתחלה אל כל מה שיוכל להגיע אליה'. ושבבלי דעת נכנסו אל הים. כי המצרי' חכמי' גדולי' היו. ופרעה יותר מכלם ואם ראה באצטגנינות שישראל יצאו בעת צמיחת כוכב ששמה רעה כמ"ש למשה ראו כי רעה נגד פניכ'. אין ספק כי גם על עצמו ועמו השקיף. והנה כשהוגד לו כי ברח העם הקהיל עדתו ונתוכחו בדבר וגמרו. כי ישראל הגם שיצאו ממצרי' לא היו ראויי' לצאת. ואעפ"י שעש' השי"ת כל האותות והמופתי' אשר ראו. בטחו על מאמר משה שאמר עוד נגע אחד אביא על מצרי'. ואמרו מדקאמ' אחד מכלל שאין עוד אתו להלקותנו. וכבר השלי' להראות את גבורותיו. מעין מה שאמר המן הרשע כבר הזקין. וראי' שהרי הם בורחי'. ואילו לא היו מפחדי' היו הולכי' לאט לרגל המלאכ'. וביום ולא בליל'. ובדרך מישור ולא בדרך עקלקלות. ועכ"ז נתחכם פרעה להיותו מלך ושולט על כל מלכי אדמה. קבץ ובחר מכל האומות שש מאות רכב מלבד כל רכב מצרי'. וכונתו בזה היתה למען כל שרי מעלה יהיו בעוזריו. שכל א' וא' יבקש להציל אומתו. ומספר זה של שש מאות אמרו בזהר שהי' לכוין לנגד שש מאות אלף יוצאי מצרי'. אחר כך שת עיניו אל מה שאפשר להגיע לו אם יכנס לים. ותחלה הסתכל בכח המסייע את ישראל. וראה והנה זכות אברהם זקנם בעל החסד הוא עמהם. כי הנה עם היותם כמו עמו עע"ז לא לקו בשום אחד מהמכות שלקו המצריים. וזה לא הי' מן הדין אלא בתורת חסד. ואמר שהגם כי המים הם כנגד מדת החסד ואפשר שיהיו בעוזרם להועיל להם ולהזיק המנגדם. על בטחונו הי' עומד שהוא יתב' נשבע מלהביא עוד מבול לעולם שגם על סברתו זאת גזר שכל הבן הילוד לישראל היאורה ישליכוהו. ועל כן אמר אם הים יבקע לפניה' גם אני ועמי נעבור ברגל. אח"כ שם עיני שכלו אל שמות החסד שהם מספר חסד. ואותיותיה' רי"ו. ואמר הנה עם בני ישראל לא עמדו במצרי' אלא רד"ו שנה ועל זה בטחו לברוח מרשותי שבר"ח הוא בגימט' ר"י. א"כ לא יהיו בעזרת' כל הרי"ו אותיות השם בה. ולעומת זה לקח שש מאות רכב מכל האומות כאשר אמרנו ובחור שבכלם הוא ס"מ הרשע. הבריח התיכון הקושר כל המנגדי' לאומה ישראלית. ומלבד אלו לקח עוד כל רכב מצרי'. היינו כל מיני קסמי' וכשופי' הרוכבי' על גזרות ודינין עליוני' כמו שאמרו למה נקרא שמם כשפי' מפני שמכחישי' פמליא של מעלה. וכל זה להנצל מהדברי' המתרגשי' ביבשה ובים. והיינו דכתיב ויאסור את רכבו כי הרכב הזה אין הכונה אל הרכב שרוכבין בו בלבד כי אינו כבוד למלך לאסור את רכבו. ואם כדי להודיע גדולת השנאה שמקלקלת השורה כמו שכתבו המפרשי' כבר למדנו אותו מפרשת בלעם ויחבוש את אתונו אלא הכוונה שאסר וקשר כל הדברי' שהוא היה שולט ורוכב עליה' מכחות הטומאה וזהו ייתור מלת את רכבו. וכן רכ"ב בגימ' המזיקי"ן שאסרם למען יהיו סרים אל משמעתו. והואו של רכבו הוא כנוי כמו רכב שלו. כלו' המזיקין שלו שהם ברשותו ואז ואת עמו לקח עמו לקחם בדברי'. ואמר להם שלא ייראו מלבא עמו שהרי יהיו בעוזר' כל שרי מעלה כנזכר מלבד כל רכב מצרי' ושלישי' על כלו כמו שאמרו בזהר כלא בחכמתא תרי וחד:

ונבוא אל פרט החמשים אבות המכות שלקו המצרים. א כתיב ויחזק ה' את לב פרעה וירדוף אחרי בני ישראל ורש"י כתב לפי שהיה לבו חלוק עליו אם לרדוף אם שלא לרדוף. על כן ויחזק ה' את לבו וירדוף. ויש לשאול ומה ראה שלא לרדוף אחרי שהסית את עמו ואמר להם מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו לכו אתי ואני לא אתנהג עמכם כדרך שאר המלכים לשלוח עבדיהם אל פני המלחמה אלא אני בתחלה ארדוף אשיג גם אחלק שלל שוה בשוה. ואסר את רכבו בידיו. ואחרי כל הטורח היה חוזר בו אלולא שהחזיק הקב"ה את לבו לרדוף. אלא מלמד שנתקיים בו ארור אתה בצאתך. כי הנה למהר הרדיפה אמרו חכמים שקשרו במרכבות סוסים נקבות לפני סוסים זכרים והיו הזכרים מבקשים להשיג הנקבות והנקבות מבקשות לנוס. וכלן היו רצים בכל כחן. המה לא הרחיקו מן העיר שמפני חוזק המרוצה נשברו מהמרכבות אלו היו נגופים במרכבות ואלו בחבריהם. לאלו היו נופלים כליהם מעליהם והיה זה להם לסימן רע כי בעלי ניחוש היו כנודע. ועל כן חלק לבם עתה יאשמו. ועלה בלב כלם לחזור לאחור. ועל כן ויחזק ה' את לב פרעה וירדוף אחרי בני ישראל בראותו בני ישראל יוצאים ביד רמה. והיה אצלו כדי בזיון וקצף. ומשראו המצרים את מלכם הולך לפניהם בחרו גם הם לרדוף אחריהם זו היתה המכה הראשונה ואין ספק שכלולה היתה יותר מחמש. כי לא היה שום אחד מהם שלא הגיע לו כמה בלבולים וטלטולים ונזקים במרוצת המרכבות שלא כדרכם. ולפי שלא מצינו מדרשים יודיעו לנו המאורעות שאירעו להם. לא יכולתי לפרט כל התולדות אלא במקצתם המתיישבות אל השכל. ולא עלינו המלאכה לגמור עד ה' יתן חכמה.