פרשנות מצטטת על שמות יד:טז

שהראה הקב"ה באצבע וכו'. מפני שלא יתכן לומר "וזה" על הדבר שאינו בעין באותו שעה. אבל "וזה דבר השמיטה" (דברים טו, ב) "וזאת התורה" (להלן יט, יד) שייך לומר לשון "וזה" שפיר, שלשון "זה" קאי על הדבר, ויכול לומר זה הדבר שהוא מספר והולך. וכן "וזאת התורה" קאי על התורה שהוא מפרש, והרי הדבר או התורה שהכתוב מפרש שייך עליו לשון "זה" או "זאת". אבל "וזה מעשה המנורה", דקאי אגוף המעשה, קשה, איך שייך עליו לשון "זה" אם לא היה גוף הדבר לפניו, [אלא] 'שהראה הקדוש ברוך הוא באצבעו וכו" (כ"ה ברא"ם):
‎ואם תאמר, והרי בפרשת תרומה (שמות כה, לא), ובסמוך גם כן (רש"י ד"ה כן), פירש שנעשה המנורה על ידי הקדוש ברוך הוא. ואין לומר שמתחלה הראה לו הקדוש ברוך הוא לעשות ולא היה יכול לעשות אף על גב שהראה לו, ועשאה הקדוש ברוך הוא, דאם כן למה צריך לכתוב שהראה לו הקדוש ברוך הוא, כיון דלא למד משה מעשה המנורה כמו שהראה לו, אם כן מאי נפקא מיניה במה שהראה לו, הא לא למד. ונראה לי, דודאי אי אפשר לומר שהיתה המנורה נעשית לגמרי מאליה, שהרי המנורה מצוה על ישראל לעשות, כדכתיב (שמות כה, ט) "את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו". ועוד כתיב (שמות כה, לא) "ועשית מנורת זהב", שתראה מזה שהיתה המצוה על ישראל לעשות המנורה, ואין לומר כלל שיהיו ישראל חסרים מצוה אחת, אלא כך הפירוש, כי השליך הככר לאור, והיתה נעשה המנורה באש כשהיה משה מכה בפטיש עליה, ונעשה הכל. ואם לא היה יודע משה רבינו צורת המנורה, איך יעשה, אבל ידע באיזה מקום הגביעים והכפתורים והפרחים, ושם היה מכה ונעשה מאליה:
‎וכך מוכח במדרש במדבר רבה בפרשה הזאת (טו, יד), וכך איתא שם; 'אמר לו הקדוש ברוך הוא השלך הככר לאור והיתה נעשית מאליה כפתוריה ופרחיה ממנו, היה מכה בפטיש והיא נעשית', עד כאן. מוכח בפירוש שהיה נעשה על ידי הכאתו כמו שאמרנו. וכך הוא כל מעשה שפועל השם, הכל צריך פועל למטה, והשם יתברך גומר על ידו. שהרי קריעת ים סוף, שהקדוש ברוך הוא עשה, ואפילו הכי הוצרך משה לעשות פעל למטה, כדכתיב (ר' שמות יד, טז) "ואתה הרם ידך ובקעהו", שהשם יתברך גומר על ידי אדם, ודבר זה ברור. ולפיכך היה צריך משה לדעת כל מעשה המנורה, והיה פועל כפי מה שהיה יכול, והקדוש ברוך הוא גומר על ידו:

ואז הים ראה וינוס. הים הוא כנוי אל הקליפות שהומות בגליהם לשטוף העולם. כשבאה הקדושה שגברה נס מפניה וירד לעומקי התהום. הירדן תסוב לאחור. ההרים רקדו וכו' גבעות וכו' הם ארבעה מחנות של הקליפה שכלם נרתעו. מפני תגבורת הקדושה.
ואולם לפי הפשט יש לדקדק באומרו הים ראה וינוס לשון עבר והירדן יסוב לאחור לשון עתיד. עוד איך ההרים רקדו כאלים וגבעות כבני צאן. אמנם ידוע כי בקריעת י"ס הוצרך למשה להרים ידו על הים שנ' ואתה הרם את מטך ונטה ידך על הים ובקעהו. ועיקר מחלוקת בינו לבין הים שלא היה רוצה לבקוע כאשר כתבנו למעלה. וכשהוצרך ליבקע על כרחו מאז הירדן נשא ק"ו בעצמו וגמר שלא לסרב כלל. אלא מיד שיזדמנו ישראל על שפתו ויטבלו רגלי הכהני' נושאי הארון במימיו לעמוד מלירד כדרכו עד שיעברו. וכן עשה. ולפי שקבל עליו דבר זה משעת קריעת הים על כן אמר הירדן יסוב לאחור. כאילו יאמר הואיל והים ראה וינוס בודאי הירדן יסוב לאחור. ואמר שהיו נסוגים לאחור לפי שלא היו נמנעי' מי הירדן מלירד עד הגיעם למעברות הירדן. ומהכרח המציאות היו חוזרי' לאחור. עם כי היו נגבהים כי הרי הוא כאילו מחיצה עומדת נגדם.

שאלת המכות שבהן הוכו המצרים על ים סוף (ובמקביל: עשרת הניסים שהתרחשו לעם ישראל באותה עת) העסיקה גם את המדרשים. במכילתא דר' ישמעאל (בשלח, ד) נמצא את הפירוט הבא, שחלקו עוסק במכות שהוכו המצרים וחלקו בניסים שהתרחשו לישראל: "עשרה ניסים נעשו לישראל על הים. נבקע הים ונעשה כמין כיפה [והראיה מובאת מדרשה מסובכת ביותר אשר יסודה בפסוק מספר חבקוק ג, יד־טו: 'נקבת במטיו ... דרכת בים סוסיך']; נחלק לשניים, שנאמר 'ונטה את ידך על הים ובקעהו' (שמות יד, טז); נעשה הים יבשה, שנאמר 'ובני ישראל הלכו ביבשה' (שם, פסוק כט); נעשה כמין טיט, שנאמר 'דרכת בים סוסיך חומר [=טיט] מים רבים' (חבקוק שם, פסוק טו); נעשה פירורין פירורין, שנאמר 'אתה פוררת בעוזך ים' (תהילים עד, יג); נעשה סלעים סלעים, שנאמר 'שיברת ראשי תנינים על המים' (שם); נעשה גזרים גזרים, שנאמר 'לגוזר ים סוף לגזרים' (תהילים קלו, יג); נעשה ערימות ערימות, שנאמר 'וברוח אפיך נערמו מים' (שמות טו, ח); נעשה כמו נד, שנאמר 'ניצבו כמו נד נוזלים' (שם); הוציא להם [=לבני ישראל, מים] מתוקים מתוך מלוחים, שנאמר 'ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים' (תהילים עח, טז); הקפיא להם את הים משני חלקים ונעשה כמין בולוס [=גביש] של זכוכית, שנאמר 'קפאו תהומות בלב ים' (שמות טו, שם)". מתברר שבעל המסורת הזו מפרק את סיפור קריעת ים סוף לגורמיו – על יסוד פסוקים מסיפור מעבר ים סוף ומשירת הים, בתוספת שברי פסוקים שונים מדברי הנביאים ומן המזמורים המאזכרים אירוע זה או אירועים דומים שבהם נלחם ה' במים ובכוחותיו ויכול להם – וכך מגיע אל עשרה ניסים או עשר מכות.