פרשנות מצטטת על שמות יד:יח

ויברך אלהים את נח ואת בניו וגו'. עד ויאמר אלהים אל נח ואל בניו. אין ספק שנח ובניו בצאתם מן התיבה היו משתוממים ומתאבלים על העבר יראים ופוחדים מהעתיד וזה מהדברים ד'. הא' שהיו מתאבלים על מיתת קרוביהם ואוהביהם כל אנשי סודם שספו תמו מן בלהות המבול והיו נח ובניו יחידים ושוממים בקרב הארץ. והב' שהיו יראים ופוחדים מן החיות הטורפות שבהיותם בקבוץ מדיני כבראשונה כי תבא חיה כמו ארב יהיו מתקבצים אנשים רבים להרגה אבל עתה בהיותם יחידים היו מעותדים לכל מקרה ופגע. והג' שיהיו מתבהלים באמרם מה נאכל כי אין לנו פרי עץ שנתן למאכל לאדם הראשון וגם לא פרי האדמה לאכול ממנו ואם נקוה עד שנטע בארץ מיני צמחים ואילנות לאכול מפרים הלא ירבו הימים והחדשים ואולי שנה קודם שיעשו פרי ובין כך ובין כך מה נאכל הלא נמות ברעב כדומן על פני האדמה וטובים היו חללי המבול מן חללי רעב. והד' שהיו יראים פן יפול קטטה ומדנים בין אחים ויהרגו זה את זה כמו שעשה קין להבל ויאבדו מעל פני האדמה ודמם אין מבקש כי אין איש בארץ זולתם ולית דין ולית דיין ומפני ד' מחשבות אלו היו קצים בחייהם ובלתי חפצים להזדווג לנשותיהם כדי שלא יולידו לבהלה וכמ"ש חז"ל אמר לו הקב"ה לנח צא מן התיבה ולא קבל עליו אמר אצא ואהיה פרה ורבה למארה וכאשר ראה ית' שהיו משתוממים לעבר נבהלים לעתיד על פי הד' דברים האלה דבר על לבם וברך אותם בדברים מיוחסים לכל אחד מהמחשבות אשר היו בלבותם וכנגד הא' שהוא מהעדר הקרובים והאוהבים שמתו להם במבול אמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ כלומר אתם תעשו קרובים ואוהבים מהיוצאים מחלציכם שהם יהיו יותר נאמנים באהבה מהאנשים הזרים וכאלו אמר אני אתן לכם כח רב בפריה ורביה באופן שתמלא הארץ מזרעכם מהרה. וכנגד המחשבה הב' מפחדם מהחיות הטורפות אמר ומוראכם וחתכם יהיה על כל חיית הארץ ועל כל עוף השמים כי הצורה האנושית יש לה בטבע ממשלה ושולטנות על כל מיני החיים וכמאמרם ז"ל תינוק בן יומו חי אינו צריך לשמרו מן העכברים ומן החולדה עוג מלך הבשן מת צריך לשמרו מן העכברים ומן החולדה כי מעלת הצורה האנושית נכרת בטבע לכל ואמר בידכם נתנו להגיד שכבר קנו מן התיבה קנין ההכנעה והכבוש לפניהם ויתמידו תמיד עליה. וכנגד המחשבה הג' מהעדר המזונות אמר כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כאומר אם אין לכם פרי לאכול קחו מהב"ח למזונותיכם והוא אמרו כירק עשב נתתי לכם את כל ר"ל שהבשר יעמוד לכם במקום הירק עשב שנתן לראשונים. הנה התבאר הסבה למה ברך השם לנח ולבניו בדברים האלה שכבר ברך בהם את אדם הראשון שהיה זה כפי המחשבות שהיו לנח ולבניו נמשכות מענין המבול והותרה בזה השאלה הז'. ולמה הרשה לנח אכילת הבשר (שבת קנ"א) מה שלא הרשה לאדם הראשון שהיה זה לפי שאדם היה בגן עדן מקום העצים והפירות היותר נבחרים שאפשר כמו שאמר ויצמח ה' אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ונאמר לו מכל עץ הגן אכול תאכל אבל נח ובניו כשיצאו מן התיבה לא היה להם לאכול לא עשב הארץ ולא עץ פרי ואם היו מיחלים לאכול עד שיזרעו שדות ויטעו כרמים ימותו ברעב התיר להם אכילת הבשר והותרה השאלה הח'. ולפי שבהרגם הב"ח לאכילתם ילמדו מדת אכזריות אסר להם אבר מן החי שהוא אכזריות יותר גדול והוא אמרו אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו ובי"ת בנפשו תשמש במקום עם כמו ברכבו ובפרשיו בתופים ובמחולות יאמר הכתוב ובשר בהיות עם נפשו דמו לא תאכלו מהבשר ההוא והוא באמת פי' ישר אמתי והותרה השאלה הט'. וכנגד המחשבה הד' שהיו יראים מעצמה אם יהרגו אלו לאלו אמר ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש. כאומר אמנם חשבתם מעצמכם אם ימית ויהרוג א' מכם את אחיו כאשר עשה קין להבל להיותכם יחידים בארץ אודיעכם ואזהיר אתכם שיהיה עונש ההורג גדול מאד כי אני את דמכם בעבור נפשותיכם שהיא נפש יקרה אדרוש לנקום נקמתו כי לא תעבור הריגת האדם מבלי נקמה כהריגת הב"ח ולכן אמר מיד איש אחיו לרמוז אל קין והבל וא"ת ואיש אין בארץ לשיעשה משפט ברוצח דעו כי הרבה פתחים למקום לנקום נקמתו. ולכן במקום שאין אדם לנקום דם הנרצח מיד כל חיה אדרשנו כלומר שעל ידי החיה הטורפת יהיה משפט הרוצח ובמקום שיהיה אדם אדרוש על ידו דם הנרצח והוא אמרו שופך דם האדם באדם ר"ל אדם אחר דמו ישפך באופן שעכ"פ ההורג יהיה נהרג אם ע"י אדם ואם ע"י סבה ונתן הסבה למה ידרוש דם האדם ולא יעשה כן בדם הב"ח הנהרגים לאכילה כי בצלם אלהים עשה את האדם רוצה לומר ואין ראוי להשחית צלם נכבד כמוהו מה שאין כן בב"ח שלא נבראו בצלם. ומזה תדע שאמרו בפרשה אך בשר בנפשו דמו רומז אל הנפש החיונית המרגשת שהיא הנשואה בדם ונתיחסה אל הבשר כמו שכתוב בסדר אחרי מות כי נפש הבשר בדם היא. אמנם אמרו בכאן אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש הוא רמז לנפש המשכלת והיא אשר אמר עליה כי בצלם אלהים עשה את האדם כי מפאת נפשו השכלית נברא בצלם. ולהבדיל בין נפש לנפש אמר בענין הב"ח אך בשר בנפשו דמו רוצה לומר נפשו המיוחדת לו שהיא המרגשת ובאדם נאמר אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש כלומר בסבת נפשותיכם המיוחדות לכם שהיא השכלית כי למ"ד לנפשותיכם תשמש בעבור כמו וישאל דוד לשלום יואב. אמרי לי אחי הוא. ואמר פרעה לבני ישראל. הנה התבארו פסוקים אלו והותרה השאלה הי'. והר"ן כתב מיד כל חיה אדרשנו שאם חית השדה תשפוך דם האדם השם ידרשנו לנקום נקמתו כי לא הותר לחיה בשר האדם כמו שהותר לו בשדה וענין זה הוא שהטביע השם טבע לכל חיה ההורגת אדם שיחלש טבעה באופן שכל מוצאה מן החיות יהרגנה לרוע ענינה. אבל איני יודע מאין זה לרב. אמנם אמרו אחר זה ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה. ענינו אצלי כדמות תולדה מכל הדברים כאומרו ועתה השיבותי על כל מחשבותיכם ותקנתי כל הענינים אין ראוי שתמנעו עצמכם מן ההולדה אבל שתזדווגו לנשותיכם. ואפשר עוד לפרש שהוא חוזר לענין קין והבל כלומר ומלבד מה שאמרתי לכם בעניניכם מצד עצמכם לא תהיו סבה בקטטות ומדנים בין אחים בהיותכם תמיד מחוברים במקום אחד ואתם לא תעשו כמעשה קין והבל שלהיותם מחוברים במקום אחד נמשכה ביניהם הקטטה והמריבה אבל אתם פרו ורבו ולא כמו שעשה הבל שלא הוליד שרצו בארץ ר"ל התטבעו בה מפה אל פה כל אחד לדרכו וכל א' יצלח במחוזו ולא תהיה ביניכם לא קנאה ולא תחרות ותהיו רבים וגדולים בארץ ולא תהרגו איש את אחיו והותרה במה שפירשתי בזה השאלה הי"א:

כאשר היה ירא משה שלא יתקיים הטוב שהבטיח השם יתע' לישראל מפני מה שראה שהרע פרעה לעם מאז דברו אליו במלאכות יי' כי זה הביאהו לחשב שתמנע מישר' זאת השגחה האלהית מפני פחיתות ישראל וחסרונם אמר לו שם יתע' אני יי' ר"ל שאני לבדי נמצא מעצמותי תמיד בעניין אחד ושאר הנמצאות קנו המציאות אשר להם ממני ולה הוא ראוי שאהיה שליט בשאר הנמצאות להגיע אותם באשר ארצה והנה נראיתי לאברהם ליצחק וליעקב באל שדי ויעדתי להם לתת ארץ כנען לבניהם בכחי זה השליט על הנמצאו' והנה שמי יי' לא היה נודע לישראל וגם הייתי משתדל עם זה להקים בריתי אתם ר"ל שכבר נמשך מההשגחה לישראל מפני מה שיעדתי לאבותיהם לתת לזרעם ואע"פ ששמי יי' לא היה נודע לישר' עדיין. ולזה לא היו ראויי' מצד עצמ' שתדבק השגחתי בהם ועם כל זה התעוררתי להקים בריתי אתם לתת להם ארץ כנען אשר גרו בה האבות וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל עם חסרונם כשזעקו אלי מכובד העבודה ואזכור בריתי שהיתה עם האבות כמו שקדם הספור בזה בפרשה הקודמת. ובהיות העניין כן הוא מבואר שעתה ששמי יי' הוא נודע להם על ידך במה שלמדת לזקני ישראל הם יותר ראוים שתדבק בהם השגחתי ולה אין ראוי שתירא שתמנע מהם זאת ההשגחה האלהית מצד חסרונם כי כבר יעדתי זה להם בעת שהיו יותר חסרים ממה שהם עתה לכן אמור לבני ישראל אני השם שיכולת בידי לעשות מה שארצה והוצאתי אתכם מתחת יד מצרים מעבודתם הקשה וגאלתי אתכם באמצעו' מכות נפלאות שאביא עליהם ובאמצעות אלו הנפלאות אקח אתכם לי לעם ואהיה לכם לאלהים ולמנהיג מרוב השגחתי בכם ותדעו כי אני יי' המוציא אתכם מתחת עבדות מצרים וזה כי רבוי הנפלאות אשר אחדש שם להוציאכם ממצרי' יביא אתכם להאמין בי שאני השליט על הנמצאות ומשגיח בדבקים כי להצילם מהרע שהם בו ובעבור זה הכביד השם יתע' לבב פרעה כמו שיתבאר בפרשת בא אל פרעה והנה אחר זה תהיו מוכנים אל שתדבק בכם השגחתי באופן שאביא אתכם אל ארץ כנען ואתננה לכם מורשה אני יי' שהיכולת בידי לקיים מה שאגזור והנה דבר משה אלו הדברים אל בני ישראל בזולת אמצעות אהרן ולא האמינו בני ישראל בדברי משה מפני קוצר רוח משה להתבונן בסדור דבריו כראוי כדי שייפה להם זה המאמר באופן שיכנסו דבריו באזניהם והיה זה כן מפני רוב התבודדו' משה בהשגות האלהיות כמו שקדם. ומפני העבוד' הקשה שנתחדש' להם אחר שדבר משה אל פרעה במלאכו' השם יתע' שהביאה אותם ג"כ אל שלא ישמעו לדבריו ואחר זה דבר השם יתע' אל משה שיאמר לפרעה שישלח את בני ישראל מארצו. והתנצל משה כי לא יוכל כי הוא ערל שפתים וה יתכן שיהיה סבה שלא ישמע אליו פרעה כי בני ישראל ג"כ לא שמעו אליו לזאת הסבה והנה חשב משה כי מה שאמר לו השם יתע' בפרש' הקודמת שיהיה לו אהרן לפה יהיה לבד בשליחו' הראושן שהיה שלוח לישראל ולפרעה ובטח שיהיה השם עם פיו ויורנו את אשר ידבר בשליחיות האחרי' כמו שיעד לו מתחלה וכאשר ראה שלא היה הש"י עם פיו במה ששלחו אז לדבר לישראל בקש מהשם יתע' שיתן לו מליץ ובאהו דבר השם יתע' שבכל השליחיות אשר ישלח לפרעה ולישראל להוציא את ישראל מיד מצרים יהיה אהרן מליץ בינותם ואולם אחר זה לא יצטרך לו מליץ בינו ובין בני ישראל כי הם יאמינו בו. והנה זכר תולדו' משה ואהרן לכבודם ומעלתם ולזה החל מתולדו' ראובן כי הוא הבכור וספר תולדותיו ותולדות שמעון הבא אחריו בקצור והאריך בתולדות לוי לכבוד משה ואהרן ולזה זכר כמה שנים היו לוי וקהת ועמרם כי הם היו אבותיהם ולזאת הסבה זכר גם כן אשת עמרם ומשפחתה וזכר שם אשת אהרן ומשפחתה ולא הוצרך להזכיר שם אשת משה כי כבר נשכרה במה שקדם והנה זכר משפחת אשת אלעזר לכבוד פינחס אשר קנה לאלהיו והיה מפני זה ברית השם יתע' אתו כמו שנזכר במה שיבא אחר זה ואחר זה שב לענין הראשון ושב לספר הסבה אשר בעבורה היה אהרן לפה למשה בכל דברי נבואתו אשר היו להוציא בני ישראל ממצרים וזה כי משה אמר לשם ית' כאשר צוהו שידבר אל פרעה מה שצוהו שוהא ערל שפתי' ולא ישמע אליו פרעה והנה קצר בכאן בזה המאמר מה שאמר משה הן בני ישראל לא שמעו אלי כי תכלית הכונה היתה בזה המאמר שלא ישמע אליו פרעה והנה במענה השם יתע' לו קצר בכאן והאריך וזה שהוא קצר בכאן מה שנזכר במענה הקודם שאהרן יהיה לו לפה במה שישולח לדבר לבני ישראל להוציאם ממצרים ולא זכר שיהיה לפה כי אם לפרעה לפי מה שיאמרו לפרעה הוא העקר להוציא בני ישראל ממצרים לא מה שיאמרו לישראל ולזה השמיט בזה המקום שיהיה ארן לפה למשה במה שיוצווה לדבר לבני ישראל להוציאם ממצרים והאריך לזכור מה שאמר אז הש"י למשה כששם לו אהרן לפה כי כבר הפסיק המאמ' ההוא כדי שיזכור תולדו' אהרן לפה כי כבר הפסיק המאמ' ההוא כדי שיזכור תולדו' אהרן ומשה קודם שיזכיר הנפלאות שנעשו על ידיהם לפרעה ולעמו אשר היו כלי' להוציא בני ישראל ממצרים ולהקנותם אמונה אמתית ושאר הפעולות אשר ספרה התורה מהם כי כן מנהג התורה בספוריה והוא גם כן ראוי שיודע מי הוא האיש אשר יסופרו מעשיו ועניניו קודם שיסופר זה ממנו ואם אמר אומר מדוע לא ספר תולדותיהם קודם זה מעת ששולחו משה ואהרן אל פרעה אמרנו לו כי בשליחות הראשון לא היה משתתף אהרן למשה כי אם במקרה וזה שהוא הושם לו לפה בשליחות ההוא לבד ולזה לא זכר תולדותיהן עד העת שהשתתף אהרן למשה בכל השליחויות אשר שולח להוציא ישראל ממצרים ולה אמר בזכרו תולדותיהם. הם המדברים אל פרעה. ר"ל שהם היו מדברים תמיד אליו להוציא ישראל ממצרי' כי על הדבור שלא יהיה כי אם פעם אחת לא יאמר הם המדברים אבל יאמר אשר הם דברו וזה מבואר מאד ומפני זה המתין לזכור תולדותיהם עד עת שהשתתף אהרן למשה בכל הדברים אשר היו לפרעה להוציא ישראל ממצרים והנה אמר השם יתע' למשה ראה נתתיך אלהים לפרעה רוצה לומ' לרב ולמורה על דבר פרעה ואהרן אחיך יהיה המדבר בשליחותך אתה תדבר לאהרן את כל אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר על פרעה באופן שישלח בני ישראל מארצו. ואני אקשה את לב פרעה מפני יתרון השגחתי בישראל בעבור האבות באופן שיהיה זה סבה אל שאצטרך להרבו' אותותי ומופתי בארץ מצרים וזה כי מפני שלא ישמע אליכם פרעה אכה את מצרים במכות רבות בדרך שאוציא כל צבאותי והם השבטים שהן עמי בני ישראל מארץ מצרים בשפטים גדולים ובסוף הענין אודיע למצרים כי אני יי' בנטותי את ידי על מצרי' ברדפם אחר. בני ישראל בדרך שיטבעו בים סוף כמו שנזכר בפרשת בשלח, שם נזכר שכבר ידעו המצרים כי השם יתעלה הוא יי' בהכבד בפרעה ברכבו ובפרשיו וזה יהיה סבה שלא ירדפו עוד אחרי בני ישראל ואז תשלם לישראל היציאה מיד המצרים כי לא ישתדלו עוד המצרים לרדוף אחריהם להביאם תחת ידם והנה עשו משה ואהרן כאשר צוה ה' אותם כמו שנזכר אחר זה בפרט בכל אות ואות והנה משה היה בן שמונים שנה ואהרן בן שלש ושמונים שנה כאשר התחילו לדבר אל פרעה בה האופן במלאכות השם יתעלה. והנה ראוי שנתיר ספק מה שיקרה בזה הספור קודם שנמנה תועלות המגיעות ממנו וזה שיש למספק שיספק ויאמר איך יתכן שיעניש השם יתע' פרעה כשלא ישמע אליו והנה הוא הקשה לבו על זה ואנחנו אומרים בהיתר זה הספק שהוא מבואר שפרעה ועמו היו רעים מאד וזה מבואר מדוע מנהגיהם עם ישראל ומדוע מנהגיהן בעריות לפי מה שפרסמה התורה מהם במה שצותה בפרשת העריות שלא נעשה כמעשה ארץ מצרי' ובהיות הענין כן הנה לא היה עול אם היה מגיע השם יתע' להם רעות אף על פי שישמעו אל דבריו לשלח בני ישראל ממצרים וכבר ביארנו ברביעי ממי שהרע יביא השם יתע' לרעים מאד לאחת משתי סבות האחת היא להיו' הרע ההוא להם מסודר מצד הגרמים השמימיים כי הם אינם באופן שישגיח בהם השם יתעלה להצילם מהרע ההוא והשנית היא על צד ההשגחה על הטובים והנה היה זה הרע אשר הגיע השם יתעלה לפרעה ולעמו בהכותו אותם באלו המכו' להשגחה על ישראל שיקנו בזה אמונה שלמה כדי שיוכנו אל שיהיו ראויים לירושת הארץ כאשר יעד השם יתע' אל האבות ולזאת הסבה אמר השם יתע' לאברהם וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול כמו שביארנו שם וכן תמצא שהקשה השם יתע' רוח סיחון ואמץ את לבבו לבלתי נתון את ישראל עבור בגבולו להשגחתו על ישראל כדי שיפול בידם ויירשו ארצו. ובכאן נשלם היתרה הספק, ואולם התועלות המגיעות מזה הספור הם ששה:

אחד מהם לא נותר. ואמר (שמות י"ד י"ח) לא נשאר בהם עד אחד, ודרשו חז"ל שפרעה לבדו נשאר, עד ולא עד בכלל, ומבואר אצלי ההבדל בין נשאר ובין נותר, נשאר הוא בכונה ונותר הוא שלא בכונה, ושם אמר שלא נשאר בכונה רק אחד, שהוא פרעה שהשאירו ה' למען יספר במצרים מה שראה, ופה אמר שלא נותר מעצמו אף אחד, כי האחד שנמלט לא נותר מעצמו רק ה' השאירו בכונה: