וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה נְטֵ֥ה אֶת־יָדְךָ֖ עַל־הַיָּ֑ם וְיָשֻׁ֤בוּ הַמַּ֙יִם֙ עַל־מִצְרַ֔יִם עַל־רִכְבּ֖וֹ וְעַל־פָּרָשָֽׁיו׃
אבן עזרא הקצר
כמה נבונים תעו, שאמרו שלשה מטות הם, ואינימו כ"א מטה אחר, ונקרא מטה האלהים, בעבור האותות שהראה בו השם, ולא שהשם חקוק עליו הלא תראה אעפ"י שנטה משה את ידו על השמים בארבה (למטה י יג) לא בא הארבה עד שנהג השם יום ולילה רוה קדים (שם) וכן כאשר נטה ידו על הים במטה הוליך השם את הים ברוה קדים עזה (למטה יד כא), והנה מכת הערוב (למטה ה כ) והדבר (ט, ו) והשחין (שם פ' י) ומכת בכורים (יב כט) אין זכר למטה, ולא במן ששם עשרה ניסים, גם יקרא מטה משה בעבור שנעשו על יד משה בו אותות, והם עליונים ותחתיים, והעליונים, "ויט משה את מטהו על השמים, וד' נתן קולות וברד" (למטה ט כג) ואעפ"י שאין כתוב המטה כ"א נטיית יד במכת חשך יתכן להיותו כמו הראשונים, והתחתיים כמכת הארבה (למטה י יג) ובקיעת הים (יד טז) ולשוב המים (שם שם כו) ומכת בצור (יז ה), ונקרא מטה אהרן בעבור האותות שנעשו על ידו בצווי השם למשה, ומשה לאהרן, הלא תראה הכתוב אומר ומטך אשר הכית בו את היאור (שם) ואהרן היה המכה ואותות אהרן כלם תחתיים, והם התנין (פ' י) ומכת היאור (פ' כ) והצפרדעים (ח ב) והכנים (שם שם יג), גם יתכן שתהיה נטיית היד להראות הרואים שהנוטה ידו הוא העושה האות, ותחלת אותות המטה בעצמו שנהפך לנחש בהר סיני (למעלה ד ג) ואחרית אותותיו שהוציא פרח (במד' יז כג):
מדרש בחדוש
ח ויהי באשמורת הבקר נפקחו עיניה' וראו והנה כלם היו ביבשה בתוך הים וזה כי הקב"ה רמז לים וחזר ליבקע לפניה' ורמז לזה וישקף ה' אל מחנה מצרי' מחנ"ה מצרי"ם בגימטריא חז"ר הי"ם ליבק"ע. ולפיכך כתיב אח"כ ויאמר ה' אל משה נטה ידך על הים וישובו המי' על מצרי' מדקאמר וישובו מכלל שכבר הלכו עליה' פעם אחרת. ואז המצרי' שמחו כי ישתוקו. אך לא נמשכה שמחת' כי וישקף ה' לרעה אל מחנה מצרי' בעמוד אש. מכילתא. היה העמוד יורד ועושה אותו כטיט ועמוד האש מרתיחו. וטלפות סוסיה' משתמטות. ומבחר שלישיו טובעו על ים סוף היינו סמוך לשפתו מקום שאין שם טיט אלא חול כדכתיב אשר שמתי חול גבול לים ודרך טבע אי אפשר לטבוע שם. וכן כתוב בתנחומא. עוד נטבעו כללותם בטיט. וכן אמרו רז"ל לפי שוימררו את חייהם בחומר לפיכ' דרכת בים סוסיך חומר. אך לא מתו שם אלא הקב"ה נתן להם כח אחר שנצטערו שם הרבה ויצאו משם. הרי כאן חמשה מכות. טיט. וחם שטלפות סוסיהם נושרות. מבחר שלישיו טובעו במקו' שאין טיט. רגלי' הולכי' ביבשה וישקף ה' גם עליה' לרעה:
מדרש בחדוש
כט ובני ישראל הלכו ביבשה. דבר זה נכתב פעם אחרת ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה וטעם כפל אמירתו הוא לומר שעם היות המצריי' נטבעי' בים ומתהפכי' ומתגלגלי' מכח המי' עכ"ז היו רואי' ישראל הולכי' ביבשה כי הוא ית' נתן להם הכח הזה למען יצטערו יותר ויראו חבת ישראל אצלו ית' ויבושו ממה שעשו להם. ובכלל הדברי' שהיו מורי' בישראל היה שישראל היו אוכלי' ושותי' וכן אמרו במכילתא. היו ישראל אוכלי' ושותי' ושמחי' והוציא להם הקב"ה מים מתוקי' מתוך מלוחי' שנ' ויוצא נוזלי' מסלע ואין נוזלי' אלא מים חיים שנא' מעין גני' באר מים חיים. ואומר שתה מים מבורך ונוזלי' מתוך בארך. ושיתין תכלי מטו למאן דשמע קל חבריה אכיל והוא לא אכיל: