פרשנות מצטטת על שמות יז:ג

רש"י ד"ה מה תנסון, לומר היוכל לתת מים בארץ ציה. קשה לי, כלום זה נסיון של ישראל את ה' ולא להיפך? והרי הוא ית' הביאם למקום זה ולא נתן להם מים, והוא אפוא המנסה. (פ' בשלח תשמ"ז) וראה "צדה לדרך" שעדיין היו מים בכליהם, וכיון שהגיעו למקום שאין בו מים, חששו שמשיכלו המים שבכליהם יוותרו בלי מים, ורצו לנסות אם יוכל משה לתת להם מים בעת הצורך, לכן השיב להם משה "מה תנסון את ה'". סיוע להסבר זה מביא ה"נחלת יעקב" ומדייק שרק להלן (יז, ג) כתוב "ויצמא שם העם למים", משמע שכאן היו להם מים ולא באו אלא לנסות את ה'.

כמה הצעות מצאנו בספרות חז"ל כדי לקבוע באילו ניסיונות המדובר, והכול מתוך הנחה כי המספר 10 איננו מספר עגול או סתמי. במסכת אבות דרבי נתן (נוסח א, לד) נאמר כך בעקבות חלק מן הפסוק הפותח את ספר דברים, "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מוֹל סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצירות": "עשרה ניסיונות ניסו אבותינו להקב"ה במדבר: 'במדבר' – שעשו את העגל, שנאמר 'יעשו עגל בחורב' (תהילים קו, יט); 'בערבה' – על המים [תלונת העם שבעקבותיה הוציא משה מים מן הסלע], שנאמר 'ויצמא שם העם למים' (שמות יז, ג); 'מוֹל סוף' – על שהמרו [=מרדו] על ים סוף, שנאמר 'וימרו על ים בים סוף' (תהילים קו, ז); 'פארן' – במרגלים, שנאמר 'וישלח אותם משה ממדבר פארן' (במדבר יג, ג); 'תופל' – אלו דברי תיפלות שתפלו על המן [באומרם עליו שהוא חסר טעם, במדבר כא, ה]; 'ולבן' – זה מחלוקתו של קרח (ראו להלן ה, כ); 'וחצירות' – על השלָו – הרי שבעה. ובמקום אחר הוא אומר 'ובתבערה ובמסה ובקברות התאווה מקציפים הייתם את אלוהיכם' (דברים ט, כב)", ובפסוק אחרון זה הוא רומז לשלושה אירועים נוספים מתקופת המדבר: התאווה לאכילת בשר ואכילתו באופן בלתי מבוקר (תבערה וקברות התאווה – במדבר י״א:ל״ד) או דרישת מים במקום הקרוי בשם "מסה ומריבה" (שמות יז), "על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה' לאמור היש ה' בקרבנו אם אין" (פסוק ז).

כי תלינו עלינו. שֶׁתַּרְעִימוּ עָלֵינוּ אֶת הַכֹּל, וְאֶת בְּנֵיכֶם וּנְשֵׁיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם וְעֵרֶב רַב. וְעַל כָּרְחִי אֲנִי זָקוּק לְפָרֵשׁ תַּלִּינוּ בִּלְשׁוֹן תַּפְעִילוּ מִפְּנֵי דַּגְשׁוּתוֹ וּקְרִיָּתוֹ, שֶׁאִלּוּ הָיָה רָפֶה, הָיִיתִי מְפָרְשׁוֹ בִּלְשׁוֹן תִּפְעֲלוּ, כְּמוֹ "וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה" (שמות י"ז), אוֹ אִם הָיָה דָגוּשׁ וְאֵין בּוֹ יוֹ"ד וְנִקְרָא תִלּוֹנוּ, הָיִיתִי מְפָרְשׁוֹ לְשׁוֹן תִּתְלוֹנְנוּ, עַכְשָׁיו הוּא מַשְׁמַע תַּלִּינוּ אֶת אֲחֵרִים, כְּמוֹ בַּמְּרַגְּלִים "וַיַּלִּינוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה" (במדבר י"ד):

ואתה עיף ויגע. עָיֵף בַּצָּמָא, דִּכְתִיב "וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם" (שמות י"ז) וּכְתִיב אַחֲרָיו "וַיָּבֹא עֲמָלֵק":