פרשנות מצטטת על שמות יז:ט

וַיְדַבֵּר וְגוֹ׳ לֵאמֹר הֵחָלְצוּ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת: א׳ אָמְרוֹ לֵאמֹר לְמִי יֹאמְרוּ. ב׳ אָמְרוֹ הֵחָלְצוּ וְגוֹ׳ לָמָּה לֹא צִוָּה כַּסֵּדֶר שֶׁאָמַר בְּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק לִיהוֹשֻׁעַ (שמות יז:ט) ״בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים״, כְּמוֹ כֵן כָּאן הָיָה לוֹ לְצַוּוֹת לְפִינְחָס שֶׁשָּׁלַח עִמָּהֶם וְלֹא לִכְלָלוּת הָעָם. גַּם שֶׁאֵין דֶּרֶךְ זֶה נָכוֹן, כִּי מִי מֵפִיס לָדַעַת מִי זֶה הוּא שֶׁיְּזָרֵז עַצְמוֹ לָצֵאת, וְכָל אֶחָד יֹאמַר לֹא עָלַי הַמִּצְוָה לַעֲשׂוֹת. ג׳ אָמְרוֹ וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְיִלָּחֲמוּ בְּמִדְיָן״ כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (שם) ״הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק״. ד׳ לָמָּה שִׁנָּה מִדִּבְרֵי ה׳ כִּי ה׳ אָמַר אֵלָיו ״נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְהוּא אָמַר ״נִקְמַת ה׳״, וְהָיָה צָרִיךְ לְדַיֵּק מַאֲמַר ה׳. ה׳ אָמְרוֹ אֶלֶף לַמַּטֶּה לָמָּה לֹא שָׁלַח כָּל הָעָם לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם הָרְשָׁעִים, וְעַל מִי סָמַךְ לִשְׁלֹחַ אֲנָשִׁים מוּעָטִים שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף לְעַם רַב, וְצֵא וּלְמַד רִבּוּיָם מִטַּפָּם הַנִּשְׁאָרִים שֶׁהָיוּ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף.

אנשים. צַדִּיקִים, וְכֵן "בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים" (שמות י"ז), וְכֵן "אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים" (דברים א'):

ואתא נורא ר"ל מדה"ד הקשה אש זרה. ע"י כי נעצר משה בשמים בלי לחם ומים, חולק לבבם לשנים, ויקהלו על אהרן בעז מצח, ותפסוהו ברצח, לאמר איפה אחיך הנביא, כמו כארי ולביא, אותך במשפט נביא, עשה לנו אלוה חומר, יהיה לנו שומר, עצת אהרן התמים, פרקו לכם הנזמים, ובאש השליכו הקמים, ומתוך האש והלהב, יצא העגל זהב, משמים הביט אל, כי סר ישראל, ובאלהי נכרה תגאל, אמר למשה רד, שחת עמך זד. ואחיך אהרן עד. בחימה משה ירד, לדבר אל חרד, ובלבו לאלהי הרוחות , שבר הלוחות, וזה ואתא נורא ושרף לחוטרא של משה וחזר קלקולם הראשון למקומו.