פרשנות מצטטת על שמות יז:טז

איכה ישבה בדד העיר. להבין מלת איכה נקדים מ"ד במד' שלשה אמרו איכה משה וישעיה וירמיה. משה אמר איכה אשא לבדי. ישעיה אמר איכה היתה לזונה. ירמיה אמר איכה ישבה בדד. ולהבין נראה דכבר ידוע דכשישראל אינם בתכלית השלימות אין השם של ד' מלא. ובזמן שאין משפט בישראל השם אינו בשלימות וחסר ממנו ו' ה' ונשאר י"ה וז"ש דוד שבטי יה עדות לישראל וכו' כי שם ישבו כסאות למשפט וכו' וכן אם הזנות ח"ו מתרבה בישראל ג"כ אין השם של ד' מלא. וכן בגלות אין השם מלא כי יד על כס י"ה וארז"ל מיום שחרב בהמ"ק די לעולם להשתמש בשני אותיות. וידוע דמלת אך מורה על המיעוט דאכין ורקין מיעוטים הם. ולכך משה ששפט את כל ישראל לבדו והיה קשה עליו הדבר אמר איכה אשא לבדי טרחכם. איכה א"ך י"ה רצונו שחסר השם של ד' ואינו נשאר רק י"ה. וכן ישעיה ראה הזנות מתגרה בישראל כמ"ש ויאמר ה' וכו' יען כי גבהו בנות ציון וגו' אמר איכה היתה לזונה. איכה א"ך י"ה. וירמיה ראה מטרוניתא בניוולה והיה בעת הגלות המר ודי לעולם בשני אותיות לכך אמר איכה ישבה. א"ך י"ה. וכן באדה"ר כאשר חטא ואכל מעץ הדעת נחסר השם ולכך א"ל הקב"ה איכה א"ך י"ה. וידוע דהתורה היא סם חיים למקיימיה והיא נעימה. ולעוברים עליה היא סם המות והיא הוה על הוה. ולכך במתן תורה בא השם במ"ג ונאמר אנכ"י אמירה נעימה וכו' אבל בעת הגלות נעשה מן נ' ה' במ"ק ונאמר איכה תמורת אנכי דה"א מורה הוה על הוה וזהו הפירוש של מלת איכה והבן:

וישמע יתרו. הזכיר למעלה דבר עמלק כי לרפידים בא (למעלה יז ח), והיתה ראויה פרשת בחדש השלישי (יט א) להיותה כתובה אחר דבר עמלק, כי שם כתוב ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני (שם פ' ב) א"כ למה נכנס דברי יתרו בין שתי הפרשיות והגאון אמר, כי יתרו בא אל מדבר סיני לפני מתן תורה, ולפי דעתי שלא בא רק בשנה השנית אחר שהוקם המשכן כי כתוב בפרשה עולה וזבחים לאלהים (למטה פ' יב) ולא הזכיר שבנה מזבח חדש ועוד כתיב והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו (פ' טז) והנה זה אחר מ"ת והעד הנאמן על דברי כי כן כתיב, אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים (פ' ה), ואמר משה לחובב שהוא יתרו, כאשר פירשתי בפרשת ואלה שמות כי חתן משה לא שב אל רעואל הקרוב אליו כי אם לחבב, כי כן כתוב מבני חבב חתן משה (שופ' ד יא) ומשה אמר לו, כי על כן ידעת חנתנו במדבר (במד' י לא) וידענו כי ישראל עמדו במדבר סיני כמו שנה והנה דברי משה יוכיחו שאמר בפרשת אלה הדברים "ה' אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר, רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם" (דבר' א ו ז), והנה זה הזמן היה קרוב למסעם, והוא אמר "ואמר אליכם בעת ההיא לאמר, לא אוכל לבדי שאת אתכם" (שם שם ט) כי השם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב (שם פ' י), וטעם להזכיר זה להם, כי השם אמר ליעקב, הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים, ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך (ברא' מח ד) והנה הטעם כאשר ירבה זרעך אתן לו את הארץ, על כן אמר ה' אלהיכם הרבה אתכם, והגיע זמן שתירשו את הארץ, ובעבור שאתם רבים לא יכולתי לבדי שאת אתכם, והיצרכתי לתת עליכם שרי אלפים ושרי מאות, זאת היתה עצת יתרו שנתן לו ממחרת בואו למדבר סיני, על כן אמר משה לחבב שהוא יתרו, כמו שפירשנו נוסעים אנחנו (במד' י כט) והוא השיב, לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך (שם שם ל), וזהו וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו (פ' כז, ועתה אפרש למה נכנסה פרשת יתרו במקום הזה, בעבור שהזכיר למעלה הרעה שעשה עמלק לישראל הזכיר כנגדו הטובה שעשה יתרו לישראל וכתוב ויחד יתרו על כל הטובה, ונתן להם עצה טובה ונכונה למשה ולישראל, ומשה אמר לו, והיית לנו לעינים (במד' י לא), והטעם שהאיר עיניהם, ושאול אמר, ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל (ש"א טו ו), ובעבור שכתוב למעלה "מלחמה לה' בעמלק" (יז טז) שישראל חייבים להלחם בו כאשר יניח השם להם, הזכיר דבר יתרו, כי הם היו עם גוי עמלק שיזכרו ישראל חסד אביהם, ולא יגעו בזרעו, והנה ראינו הרכבים, שהם בני יתרו היו עם בני ישראל בירושלים ובימי ירמיה, יונדב בן רכב (ירמיה לה יט), ויש פרשה אחרת דומה לזאת:

תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן ואתכם יהיו איש איש וגו' ראש לבית אבותיו הוא. בהאי קרא איתרמיז סוד הדגלים כעין דוגמא דרתיכא עילאה בסוד (שמות יז) כי יד על כס י"ה איתא במדרש הנעלם רות בעובדא דהאי רביא דדליג מאיגרא לארעא למשמע איש"ר מברך באינון י' דברים של סעודה רביעאה להגביה ידיו בגין דאצבען אינון דיוקנא דלעילא אצבען אינון חמש ד' אצבען מחוברין כחדא אית בהון ג' פרקין ברזא דרתיכא עילאה דהיא רתיכא קדישא אצבעין אינון ד' ואינון תריסר פרקין ועל דא שם דארבע אתוון תריסר אתוון איהו ודא שם המפורש באותיותיו אינון י"ב פרקין כל פרק ופרק אית איקרי אצבע יתירה אית איקרי גודל איהו חד מינייהו ואית בה ב' פרקין אינון תרין פרקין תרין אתוון טמירין תרין דרגין עילאין טמירין שבחא דכולהו אינון ומפתחא דכולהו לעילא לגבי האי טמירא דלא אתגלייא לאלין פרקין כלהו זקיפין לגבי האי טמירא לבתר דאתקדשו בגין דכולהו מתברכין מיניה והשתא כיון דאתקדיש צריך לזקפא לון לעילא לאתערא אינון פרקין עילאין קדישין דאטמירו עכ"ל. לכן יש בשם של אדנ"י ד' אותיות אלו ארבע אצבעות ובכל אות שם מפורש באותיותיו ר"ל לפרש כל אות א"לף ד"לת נ"ון יו"ד הרי י"ב אותיות וכן היו משה ואהרן דמות י' אתוון טמירין דמיון אגודל שביד ב' פרקין וי"ב נשיאים על ד' דגלים בכל דגל ג' שבטים הרי ארבע אצבעות אחרות כמ"ש תפקדו אותם לצבאותם ר"ל כמו שהם צבא אות למעלה דהיינו אתה ואהרן הם דמיון גודל ואתכם יהיו איש איש ראש לבית אבותיו ואלה וגו' דהיינו י"ב נשיאים דמיון מרכבה של מעלה ז"ש במספר שמות דלעילא ז"ש במדרש רבה פ' עקב משל לאוהבו של מלך שהפקיד פקדון ובא בנו ואמר לו המלך שאין אני נותן לו פקדונו עד שיבא שני אסטרטיגנין ושנים עשר אלבוטין וישראל הם פקדון (שמות ג) פקד פקדתי אתכם. ז"ש איש על דגלו באותות לבית אבותם ר"ל בסוד אותיות של מעלה כן הם למטה לבית אבותם כי גם ישראל נחלקו על ד' חלקים וכל דגל ג' (במדבר כג) הן ע"ם לבדד ישכון ר"ל סימן שלהם בפרקי אצבען הוא בדד כשזוקפין ב' ידים יחד הרי ב' גודלין ואח"כ ארבע אצבען דימין וד' בשמאל וכן ישראל י"ב שבטים הם ג' בכל דגל וב' אבות עליהם שהם יעקב יוסף כי על שמם יקראו ישראל (תהלים עז) גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה ר"ל שיש בזרוע ה' אצבעות ובהם י"ד פרקין כי נקראת יד ע"ש י"ד פרקין והנה הקב"ה מנהיג עמו בזרוע והקשה לו אח"כ הלא י"ב שבטים הם ובזרוע י"ד פרקין לז"א בני יעקב יוסף סלה שהם לקבל תרין אתוון טמירין על י"ב אתוון דשמא מפורש. והנה אפשר שרמז כאן שיהיו משה ואהרן במקום יעקב ויוסף ז"ש תפקדו אותם כדמיון צבאות שלמעלה אתה ואהרן שהם במקום ב' אבות שלנו ז"ש ואתם תהיו איש איש ב' זימנין שהם ראש לבית אבותיו וא"כ חושב י"ב נשיאים ואלה וגו' ואח"כ כל ס' רבוא (שמות יג) בחוזק י"ד הוציא י"י ממצרים (יחזקאל ה) וישלח תבנית יד גם שם בן ד' אותיות יש לו י"ב צירופים לכל אות ואות ג' צירופים וכן בשנה ארבע תקופות בכל תקופה ג' חדשים כי בכל תקופה אות א' של אדני אלף נגד תקופת ניסן ג' חדשים ניסן אייר סיון לכן בחודש השלישי קבלו ישראל ההורה לתשלום ג' אותיות אלף (איוב לג) ואאלפ"ך חכמה ונתקעו ג' אותיות אלו בתוך אלף שצריך האדם להיות שלם באחדות ל"ב פ"ה ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב כי צורת א' היא יו"י הוא כ"ו חשבון שם בן ד' שיהיה האדם כדמיון שהוא תוכו כברו יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה שהוא כפול מבית ומחוץ שוה לכן נקרא שם בן ארבע אותיות ר"ל שמילואו עולה ב"ן כנסתרו כך נגלו ז"ש (דברים כט) הנסתרות לי"י והנגלות לנו ולבנינ"ו וגו' לעשות לרמוז על שם ב"ן שהיא שוה בנסתר ובנגלה גם הורה שבכתב היא סוד ל"ב התחלתה בב' וסיומה בל' ל"ב נתיבות חכמה ותורה שבע"פ נקראת על פה ממש וכן גושפנקא דיליה מתחלת בברכות פ' מאימתי באות מ' מסיימת בשלום במ' הרי ב"פ מ' (שיר ו) ששים המה מלכות הם ס' מסכתות ס' אותיות של ברכת כהנים (שם) ושמונים פלגשים הוא חותם הורה שבעל פ"ה מ"ם והסוד (שמות ב) כי מן המ"ם משיתיהו כי משה שהוא סוד תורה שבכתב היה בן פ' שנה בעמדו לפני פרעה לכלול תורה שבע"פ לתורה שבכתב ותיקן אות ברית בסוד ברא שית י' דפרח מיניה בגלגול' תניינ' ש"ת (ישעיה כ) חשופי ש"ת כדאיתא בזוהר השתא בא בי' אמין דיליה ובמטה שהיה י' אמות ושוור י' אמין וקבל י' דברות לתקן ההוא י' טפה קדמאה דחב בי' אדם לכן (שם סג) בוקע מים דאוריית' לפניהם:

יה יהוה. עד הנה היה שמו חלוק ובמפלתו של עמלק נעשה שלם וכן הוא אומר כי יד על כס יה (שמות י״ז:ט״ז) אין הכסא שלם ואין השם שלם עד שתהא מלחמה לה' בעמלק:

אלהים בציון. אלהים השוכן בציון, (מצאתי שימו כבוד תהלתו, לא יותר מדאי, אך דומיה תהלה וכמדומה הללוהו באימה בלשון הללויה שם בן שתי אותיות מתורגם דחילא עזי וזמרת יה (לקמן קי"ח) ויד על כס יה (שמות י״ז:ט״ז) ולשון וגילו ברעדה דומה לזה) ד"א לך דומיה תהלה אלהים בציון את אשר דוממת והחרשת על מה שעשה אויביך בציון תהלה היה לך שהיכולת בידך להנקם ואתה מאריך אף: