וִידֵ֤י מֹשֶׁה֙ כְּבֵדִ֔ים וַיִּקְחוּ־אֶ֛בֶן וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו וַיֵּ֣שֶׁב עָלֶ֑יהָ וְאַהֲרֹ֨ן וְח֜וּר תָּֽמְכ֣וּ בְיָדָ֗יו מִזֶּ֤ה אֶחָד֙ וּמִזֶּ֣ה אֶחָ֔ד וַיְהִ֥י יָדָ֛יו אֱמוּנָ֖ה עַד־בֹּ֥א הַשָּֽׁמֶשׁ׃
ברטנורא
הרואה מקום שנעשו בו ניסים. כגון מעברות ים סוף ונחלי ארנון ומעברות הירדן ואבן שישב עליה משה ע״ה כשעשה מלחמה בעמלק ודומיהן. ואניסא דרבים כגון הני דאמרינן מחייבי כ״ע לברוכי, אבל אניסא דיחיד כגון הרואה מקום שנעשה לו בו נס איהו חייב לברוכי ברוך שעשה לי נס במקום הזה ובנו ובן בנו חייבים לברך ברוך שעשה נס לאבותי במקום הזה. וכל הני ברכות דמתניתין בעו הזכרת שם ומלכות דכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה:
פירוש מהרז״ו
ולא היה שם גדול מחור. היינו לבד אהרן שהיה הנביא הגואל דומה למשה אבל חור גדול מכל העם כמ"ש בסוף בשלח ואהרן וחור תמכו בידיו. ובסוף משפטים והנה אהרן וחור עמכם והרגו אותו שלא נזכר עוד שמו אחר מעשה העגל. וע' פר"א פרק מ"ה לעיל פמ"א ריש ס"ז. לקמן פר' מ"ח ס"ג. ועי' במ"ר פט"ו סי' כ"א שהרגו גם לע' זקנים: