פרשנות מצטטת על שמות יח:ב

החזיר משה. שהרי הוליך את אשתו ואת בניו עמו למצרים כמפורש ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור ובריש יתרו כתוב אחר שילוחיה והיינו כשחזר למדין:

וטעם וישב ארצה מצרים עם הנזכרים. ור"א אמר (אבן עזרא על שמות ד׳:כ׳) וישב ארצה מצרים הוא לבדו שב, כי כאשר פגש השם משה נמול אליעזר, ובהתרפאו שבה צפורה עם בניה אל אביה ויתכן זה כי בעבור שנימול אליעזר לא היה יכול להביאו בדרך עד שיתחזק הילד ולא רצה לעכב שליחותו של הקב"ה. ולכן עזבם במלון וצוה אותה לשוב אל בית אביה בהתרפאו, וזהו שנאמר אחר שלוחיה (שמות י״ח:ב׳). גם אפשר שהלכו למצרים, וכאשר נתעכבו שם נכספה אל אביה ושלחה עם הבנים. וזה טעם שלוחיה, כי פחד יתרו שמא היה דעתו לגרש. אותה. ובאלה שמות רבה (שמות רבה ד׳:ד׳), וילך משה, להיכן הלך שהלך ליטול אשתו ובניו, אמר לו יתרו להיכן אתה מוליכן, למצרים אמר לו, משהם מבקשים לצאת את מוליכן למצרים, אמר לו, למחר עתידין לצאת ולעמוד על הר סיני ולשמוע מפי הגבורה אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ובני לא ישמעו עמהם, אמר לו יתרו לך לשלום. ועל דעתם ראוי שנפרש אחרי שהסכימו בכך צוהו הקב"ה שישלים עצתו וישוב למצרים עם בניו ואשתו כאשר פירשתי (רמב"ן על שמות ד׳:י״ט):

עוד קשה לי, למה החזיר משה רבנו ע"ה את אשתו ובניה, ואין הכתוב מספר על שילוחיה אלה אלא להלן (יח, ב)? (פ' שמות תשס"ג) הערת הרב איתן שנדורפי שי': על החזרת משה את ציפורה והבנים למדין כתב רמב"ן על אתר: (א) יתכן זה כי בעבור שנימול אליעזר, לא היה יכול להביאו בדרך עד שיתחזק הילד ולא רצה לעכב שליחותו של הקב"ה. (ב) אפשר שהלכו למצרים וכאשר נתעכבו שם, נכספה [ציפורה] אל אביה ושלחה עם הבנים. ע"כ. נראה שהכתוב לא רצה לציין עובדה זו כיון שנבעה מצרכים פרטיים. וכך דרכו של הכתוב, שמאריך דווקא בסיפור הדברים שיש בהם ערך מהותי לדורות, כפי שכתב רמב"ם (מורה נבוכים ג, נ): דע כי כל ספור שתמצאהו כתוב בתורה הוא לתועלת הכרחית בתורה, אם לאמת דעת שהוא פינה מפינות התורה, או לתקון מעשה מן המעשים, עד שלא יהיה בין בני אדם עול וחמס. ע"כ. וראה מש"כ להלן (פסוק כז).