וְאַתָּ֣ה תֶחֱזֶ֣ה מִכָּל־הָ֠עָם אַנְשֵׁי־חַ֜יִל יִרְאֵ֧י אֱלֹהִ֛ים אַנְשֵׁ֥י אֱמֶ֖ת שֹׂ֣נְאֵי בָ֑צַע וְשַׂמְתָּ֣ עֲלֵהֶ֗ם שָׂרֵ֤י אֲלָפִים֙ שָׂרֵ֣י מֵא֔וֹת שָׂרֵ֥י חֲמִשִּׁ֖ים וְשָׂרֵ֥י עֲשָׂרֹֽת׃
משנה למלך
אין מעמידין בסנהדרין בין בגדולה בין בקטנה כו' כתב רש"י בפ' שופטים וז"ל אנשים חכמים וידועים זו אחת מז' מדות שאמר יתרו למשה ולא מצא אלא ג' אנשים צדיקים וחכמים וידועים ע"כ. וקשיא לי דהא בקרא דלעיל גבי חכמים ונבונים וידועים פרש"י שהם נכרים לכל אדם משמע דידועים אינו תואר וע"כ אית לן למימר הכי מדקאמר זו אחת מז' מדות והא בפרשת יתרו חשיב ד' שהם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע והג' הם כאן שהם אנשים חכמים ונבונים. ואם איתא דידועים הוי תואר הול"ל זו אחת מח' מדות. הן אמת שראיתי להרא"ם שכתב והג' האמורים כאן חכמים ונבונים וידועים משמע דס"ל דידועים הוי תואר. ולפי דבריו צריכים אנו לומר דאנשים לא קא חשיב. ולא ידעתי למה דהא פירש"י דאנשים הוי צדיקים ויותר יצדק לומר דידועים לא עייל בחשבון משנאמר דאנשים לא עייל אחר דפירוש אנשים הוי צדיקים. ומ"מ בין לדברי הרב דעייל ידועים ומפיק אנשים בין לפי מה שכתבנו קשיא דה"ק ולא מצא אלא שלש שהם אנשים חכמים וידועים דהא אנשים וידועים ע"כ חד מינייהו לא הוי תואר והיכי חשיב להו הכא לשני תארים. וכ"ת דלפי מה שכתבנו דידועים לא הוי תואר אתי שפיר משום דבשלמא בקרא דלעיל דקאמר וידועים לשבטיכם כתב רש"י שאינו תואר מפני שפירושו שניכרים לשבטיכם אבל הכא דקאמר ידועים לחוד הוי תואר הא ודאי ליתא משום דאי הכי לא הול"ל שבע מדות אמר יתרו למשה ולא מצא אלא ג' דמשמע דמאותם הז' מצא ג' והא ליתא דמהז' לא מצא אלא ב' תו קשיא לי דהא בפ' יתרו כתיב ויבחר משה אנשי חיל והיא אחת מהד' השנויות שם וא"כ הול"ל שמצא ד' מדות וצ"ע:
רש"י
וְנֶחֱזֶה בָּךְ. נַצִּיב מִמֵּךְ נְצִיבִים וְשִׁלְטוֹנִים, כְּמוֹ "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם". כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא. דָּבָר אַחֵר: "וְנֶחֱזֶה בָּךְ", נִתְבּוֹנֵן אֵלַיִךְ מַה גְּדֻלָּה לִתֵּן לָךְ. וְהִיא אוֹמֶרֶת, "מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית"? מַה גְּדֻלָּה אַתֶּם יְכוֹלִים לִפְסֹק לִי שֶׁתְּהֵא שָׁוָה לִגְדֻלָּתִי, אֲפִלּוּ לִגְדֻלַּת דִּגְלֵי מְחוֹלוֹת מַחֲנוֹת הַמִּדְבָּר?
שיירי קרבן
ואין עושין סנהדריות לשבטים כו'. כתב הרמב"ם רפ"ה מה"ס ואין עושין סנהדרי קטנה לכל שבט ושבט ולכל עיר ועיר אלא ע"פ ב"ד של ע"א ע"כ וקשה הא לא תנן אלא ואין עושין סנהדריות לשבטים אבל של כל עיר ועיר לא הוזכר במתני'. וא"ל מדאמרינן בבבלי דף ט"ז מנ"ל כדאשכחן במשה דאוקי סנהדראות ומשה במקום ע"א. קאי. מנ"ל דמשה הושיב סנהדרין לעיירות והא לא הוו עיירות בזמן ההוא. וכ"ת מדכתיב ואשים עליהם שרי אלפים וגו' א"כ ניבעי נמי בב"ד של ג' ע"א דמשמעות המקרא שהעמיד שופטים לד"מ. ונראה שלא העמיד משה אלא סנהדריות לשבטים דכתיב בפרשת דברים הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם וכתיב ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואתן אותם ראשים עליכם שרי אלפים שרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות. וקשה וכי שרי עשרות היו ראשי השבטים ועוד וכי כולם היו חכמים ונבונים וידועים לכך נראה שמשה לא העמיד אלא ראשי השבטים הגדולים שבהם לסנהדרי קטנה לכל שבט. ושרי אלפים העמידו הם עליהם והיינו דקאמר ואקח ראשי שבטיכם וגו' ואתן אותם ראשים עליכם ואח"כ העמידו הם שרי אלפים וגו' וכן אמר יתרו ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע והם יהיו סנהדרין ושמת עליהם מאלו שרי אלפים וגו' דאלת"ה קשיא ושמתם עליהם הל"ל וכן משמע בפרשת יתרו שם עשה משה והיינו וידועים לשבטיכם. מעתה דברי התנא מדוקדקים. והך ברייתא דמייתי הבבלי שממנין שבטים לכל עיר ועיר לא קאי אמתני'. וזהו כדעת הרמב"ן שהיו עושין סנהדרין לכל שבט ושבט בפני עצמו. וכ"מ במתני' פ"ק דהוריות דתנן הורו בית דין של אחד מן השבטים כו'. ואהא דתניא בברייתא שופטים לכל שבט ושבט מנין כו' כתב תו' אם יש בעיר אחד משני שבטים עושין שני סנהדראות ר"ל ל"ל שופטים לכל שבט הא כבר העמידו לכל עיר ועיר ותירצו דאיצטריך לעיר אחת שהיו בה שני שבטים. ולפמ"ש אין צורך לתירוצם. גם לפירושי שבקונטרס יש לומר דלכל שבט צריכין סנהדרין מאותו שבט אבל לכל עיר היו מעמידין מן החכמים שבעיר: