פרשנות מצטטת על שמות יח:כד

בעת ההוא, כבר כתבנו שלפי הפשט יתרו בא קודם מתן תורה, והעצה שנתן למשה היתה ממחרת בואו, אולם כאן אמר ואומר אליכם בעת ההיא, ונראה מזה שמנוי השופטים היה אחר מ"ת בעת נסיעתם מחורב, וטעם הדבר כי מה שכתוב שם וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר (שמות י"ח כ"ד), אין הכונה שעשה כן מיד, כי אם שמר בלבו עצת חותנו ובאהבתו את העם נשא עדיין את משאם וטרחם כל השנה ההיא, ולכן בעלותו אל ההר אמר והנה אהרן וחור עמכם (שם כ"ד י"ד), ולא אמר הנה לכם שופטים, כי לא נתמנו עדיין אמנם אחר מ"ת שאז הרבה השם אותם עד שהיו ככוכבי השמים לרוב, ונתרבו להם המצות והתורות, והיו מוכנים לבא לארץ, ולעשות מלחמות גדולות ונוראות, אז אמר להם לא אוכל עוד לבדי שאת אתכם, וכן משמע ממה שלא הזכיר פה דבר מעצת יתרו, כי אם כמתעורר עתה מלבו, שלרוב הטורח והמשא זכר את אשר יעץ לו חותנו כבר ואמר לא אוכל עוד וכו', והנה הזכיר כאן מנוי השופטים להמשך הענין ולאמר, הנה קבלנו את התורה ושמתי עליכם שופטים להנהיג אתכם, והיינו מזומנים לבא אל הארץ, כעם חכם ונבון אשר לו תורה וחקים ומשפטים ומנהיגים חכמים וידועים, אלא שבקשתם מרגלים ונתקלקל הענין:

והנה נשאר עתה לבאר איך לא ייחס משה מנוי השופטים והשרים לעצת יתרו ויחסו לעצמו ולטרחו ולעמלו ואיך אמר ואומר אליכם בעת ההיא. והוא הספק הה'. ומה שמצאנו בפרשת יתרו שאמר שם וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר הוא לכבודו שעשה כמו שהוא אמר אבל לא בזמן שאמר ומהסבה שאמר. כי אם בזמן הראוי אליו אחר היות דת ונימוס בה ישפטו המשפטים כמו שכתוב כאן. כי כן תמצא שמה וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו שאין ראוי שנחשוב שאז שלחו ואז הלך אבל התור' סיימה שם כל הספור מעצת יתרו והליכתו עם היות שלא נעשה אז הדבר ונעשה אחר כך ושלחו ימים רבים אחר זה. ופעמים רבות תמצא כזה בספורי התורה שישלים הספור במקום אחר עם היות שלא היה המעשה אז התבאר מזה שמשה לא היה חסר אותה העצה אבל יתרו אכלה פגה ושלא נעשתה בזמן שיתרו אמר. ומשה מעצמו עשאה והותר בזה הספק הה':

ואצוה אתכם בעת ההוא את כל הדברים אשר תעשון אלו עשרה דברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות לשון רש"י (רש"י על דברים א׳:י״ח) מספרי (דברים יח) ואם כן עם השופטים הנזכרים ידבר ויקצר בעשרה הדברים שכולם נדרשים מן הכתובים ועל דרך הפשט הם החוקים והתורות הדרך אשר ילכו בה והמעשה אשר יעשון כי הכל יצוה ויזהיר וילמד לישראל מפיו והטעם להזכיר זה כאן כי בידוע שזה הענין עצת יתרו והוא אמר למשה (שמות יח יט) היה אתה לעם מול האלהים שיתפלל עליהם בעת צרתם ואמר לו (שם כ) והזהרת אתהם את החוקים ואת התורות וגו' שילמדם הוא התורה אך במשפט נתן לו עצה שימנה שופטים לסייעו וכבר פרשתיו שם (רמב"ן על דברים א׳:כ׳) ולכן ספר בכאן כי כאשר מינה שרי האלפים והמאות לא מינה אותם רק על המשפט אבל הוא בעצמו ילמדם כל הדברים אשר יעשון על פי התורה כי שמע לעצת חותנו ויעש כל אשר אמר ולא הזכיר משה עצתו בכאן ולא אמר דבר בשם יתרו אשר אמר ונראה בעיני שלא רצה להזכירו במעמד כל ישראל לענוותו או שלא יהיה לכבוד לו שיזכיר לדור הזה כי אשה כושית לקח (במדבר יב א) ויתכן שהטעם מפני שנמלך בשכינה ועל פי הגבורה נעשה הענין ההוא: