וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם בְּכָל־עֵ֑ת אֶת־הַדָּבָ֤ר הַקָּשֶׁה֙ יְבִיא֣וּן אֶל־מֹשֶׁ֔ה וְכָל־הַדָּבָ֥ר הַקָּטֹ֖ן יִשְׁפּוּט֥וּ הֵֽם׃
שפתי חכמים
וראויה היתה פ' זו. מקשין העולם איך תולה זה במה שפירש לעיל מיניה. וי"ל דאי לא פירש אשרי ילוד אשה וכו' הייתי אומר דמה שלא נאמרה פרשה זו בשם משה הוא לענשו של משה שאמר כל הדבר הקשה וגו', אבל עכשיו שפי' אשרי ילוד אשה וגו' שהקרא מדבר בכבודו של משה, א"כ למה לא נאמרה פרשה זו בשם משה, לכ"פ וראויה וכו':
ברכת אשר
רש"י ד"ה תַּקְרִבוּן אלי, על דבר זה נסתלק ממנו משפט בנות צלפחד (ספרי יז) וכו'. קשה לי: מה עניין יש לדרוש דברים אלה לגנותו של משה רבנו ע"ה, והרי זה היה עיקרה של עצת יתרו שנתקבלה בהסכמתו יתברך - "והיה כל הדבר הגדֹל יביאו אליך" (שמות יח, כב), וקשה למצוא בניסוח דברי משה שבכאן, האיש הענו מכל, משום יהירות שתהא ראויה לעונש, כדברי ספרי. (פ' דברים תשמ"ז) וראה "גור אריה". לדבריו, היה למשה לומר 'תביאו אלי' וכפי שכתוב בפרשת יתרו "את הדבר הקשה יביאון אל משה", ולא להשתמש בלשון 'הקרבה' הנאמרת כלפי הקב"ה מתוך שאין בן אנוש יכול להביא אל ה' לגמרי, אלא רק לקרב המשפט לפניו.
העמק דבר
תקרבון אלי. נו״ן הנוסף להקטין הענין. שא״צ להקריב כל המשפט לפני הגדול אלא אותו הקושי שבלבבם והמה שומעים מפי הגדול ושבים להיות דיינים ולגמור הפסק. וע׳ ס׳ שמות י״ח כ״ו: