פרשנות מצטטת על שמות יט:ב

בחדש השלישי היה ראוי שיאמר הכתוב ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני בחדש השלישי לצאתם מארץ מצרים, כמו שנאמר למעלה (טז א) במדבר סין, אבל בעבור היות ביאתם במדבר סיני שמחה להם ויום טוב, ומעת צאתם ממצרים נכספים אליו, כי ידעו ששם יקבלו את התורה, כי משה הגיד להם מה שנאמר לו תעבדון את האלהים על ההר הזה (שמות ג׳:י״ב), וגם לפרעה אמר נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' אלהינו (שם ה ג), והוא המהלך ממצרים ועד הר סיני, בעבור זה התחיל הפרשה כי בחדש השלישי ביום הזה שהתחיל החדש באו לשם ואחרי כן חזר לומר כשאר המסעות ויסעו מרפידים:
והיה ראוי ג"כ שיאמר ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני, אבל כתב ויבאו מדבר סיני, לומר כי מיד שבאו אל מדבר סיני חנו במדבר בראותם ההר מנגד, ולא המתינו עד שיכנסו בו אל מקום טוב לחנות שם, אבל חנו במדבר או בחורב שהוא מקום חורב שממה לפני ההר וזה טעם ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר: ויתכן שהבדילו מתוכם כל האספסוף אשר בקרבם, וחנו בני ישראל לבדם לפני ההר, וערב רב אחריהם, כי לישראל יתן התורה, כמו שאמר (שמות י״ט:ב׳) כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל וזה טעם ויחן שם ישראל, או הוא להזכירם דרך כבוד בקבלם התורה:
ורש"י כתב (רש"י על שמות י״ט:ב׳) ויסעו מרפידים, מה הוצרך לחזור ולפרש מהיכן נסעו, והלא כבר נאמר (שמות י״ז:א׳) כי ברפידים היו חונים, בידוע שמשם נסעו, אלא מקיש נסיעתם מרפידים לחנייתם במדבר סיני מה חנייתן בתשובה אף נסיעתן בתשובה, לשון רש"י ולא הבינותי זה, שכך נאמר בכל המסעות ויחנו באלים, ויסעו מאלים ויבאו אל מדבר סין (שמות ט״ז:א׳), ויסעו ממדבר סין ויחנו ברפידים (שם יז א), וכן כל פרשת מסעי. וירצה הכתוב לפרש שלא היו חניות אחרות ביניהן: ולשון מכילתא (כאן) ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני, והלא כבר נאמר בפרשת מסעות (במדבר לג טו) ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני, ומה תלמוד לומר ויבאו מדבר סיני, מקיש נסיעתם מרפידים וכו' והענין לומר מפני שכל המסעות שספר בהן כאן מאילים (שמות ט״ז:א׳) ורפידים (שם יז א) נשנו בפרשת אלה מסעי בשביל דברים שנתחדשו בהן שם בכתוב, אבל המסע הזה סיפר אותו הכתוב כאן וכאן בשוה, והוצרך לדרוש שהיה לצורך ההיקש:

וְעַל צַד הָרֶמֶז נֹאמַר שֶׁהַקְהֵל זֶה הָיָה לְתַוֵּךְ הַשָּׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, כִּי אֵין אָדָם דָּר עִם נָחָשׁ בִּכְפִיפָה אַחַת, וְאַחַר שֶׁרָצָה לְהוֹדִיעָם מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם שׁוּתָּפִים בּוֹ, דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הוֹשִׁיב אֶת כֻּלָּם בְּמָדוֹר אֶחָד. וְעַל כֵּן הֻצְרַךְ לְהַקְהִילָם תְּחִלָּה שֶׁיִּהְיוּ בַּאֲגֻדָּה אַחַת, וְעַל כֵּן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁהָיָה זֶה לְמָחֳרַת יוֹם כִּפּוּר, לְפִי שֶׁכָּל הַחֲנָיוֹת הָיוּ בְּמַחֲלֹקֶת וְתַרְעוֹמוֹת חוּץ מִן הַחֲנָיָה שֶׁקֹּדֶם מַתַּן תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט ב) ״וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳, וְאִם כֵּן אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַקְהִילָם בִּזְמַן שֶׁהֵם מְחֻלָּקִים וְאֵין דַּעְתָּם שָׁוָה וְאֵין זֶה זְמַן מוּכָן. לָזֶה מָצָא מֹשֶׁה לְהַקְהִילָם כִּרְצוֹנוֹ לְמָחֳרַת יוֹם כִּפּוּר, כִּי בְּיוֹם כִּפּוּר הַשָּׁלוֹם מְתַוֵּךְ בֵּינֵיהֶם, וּבְעֶצֶם הַיּוֹם הַהוּא כֻּלָּם בַּאֲגֻדָּה אַחַת, עַל כֵּן הָיָה בְּנָקֵל לְהַקְהִילָם בְּיוֹם הַמָּחֳרָת כָּל זְמַן שֶׁשְּׁלוֹם הָאֶתְמוֹל קַיָּם. אֲבָל אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד, אָז לֹא יוּקַם הַשָּׁלוֹם, כִּי כְבָר נִתְפָּרְדָה הַחֲבִילָה וְכָל אִישׁ לְדַרְכּוֹ פּוֹנֶה. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִתְנַגֵּד אֶל הַשָּׁלוֹם דִּבְרֵי רִיבוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם בְּעֵסֶק מָמוֹן שֶׁבֵּין אִישׁ לַחֲבֵרוֹ, כִּי אֵין לַשָּׁלוֹם שֶׁל יוֹם כִּפּוּר עֵסֶק בָּזֶה, עַל כֵּן יָשַׁב מֹשֶׁה גַּם לִשְׁפֹּט בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַהוּא, כְּדֵי שֶׁמִּכָּל צַד יִהְיֶה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. וְאָז יִהְיוּ רְאוּיִין לָדוּר בְּמָדוֹר אֶחָד, דְּהַיְנוּ הַמִּשְׁכָּן הַמְשֻׁתָּף לְכֻלָּם. וְאַחַר שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲחָדִים עַל יְדֵי הַמִּשְׁכָּן הַמְצָרְפָם, מֵאָז מָצִינוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהִקְהִילָם מֹשֶׁה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה מִמָּחֳרַת יוֹם כִּפּוּר. וְכָל שֶׁכֵּן לְמָה שֶׁכָּתוּב בַּעֲקֵדָה דֶּרֶךְ מְלִיצָה עַל פָּסוּק ״לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ״ וְגוֹ׳, שֶׁלֹּא יַצִּיתוּ אֵשׁ הַמַּחֲלֹקֶת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁנִּרְפִּים הֵמָּה מִמְּלָאכָה, וְיֵשׁ לָחוּשׁ בְּיוֹתֵר אָז לְאֵשׁ הַמַּחֲלֹקֶת מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַדְּבָרִים בְּטֵלִים. אִם כֵּן יָפֶה אָמַר ״וַיַּקְהֵל״, שֶׁהִקְהִילָם לִהְיוֹת בַּאֲגֻדָּה אַחַת עַל יְדֵי צִוּוּי ״לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ״, שֶׁעַל פִּי דִּבּוּרוֹ הֵם נֶאֱסָפִים.

וישמע יתרו. הזכיר למעלה דבר עמלק כי לרפידים בא (למעלה יז ח), והיתה ראויה פרשת בחדש השלישי (יט א) להיותה כתובה אחר דבר עמלק, כי שם כתוב ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני (שם פ' ב) א"כ למה נכנס דברי יתרו בין שתי הפרשיות והגאון אמר, כי יתרו בא אל מדבר סיני לפני מתן תורה, ולפי דעתי שלא בא רק בשנה השנית אחר שהוקם המשכן כי כתוב בפרשה עולה וזבחים לאלהים (למטה פ' יב) ולא הזכיר שבנה מזבח חדש ועוד כתיב והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו (פ' טז) והנה זה אחר מ"ת והעד הנאמן על דברי כי כן כתיב, אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים (פ' ה), ואמר משה לחובב שהוא יתרו, כאשר פירשתי בפרשת ואלה שמות כי חתן משה לא שב אל רעואל הקרוב אליו כי אם לחבב, כי כן כתוב מבני חבב חתן משה (שופ' ד יא) ומשה אמר לו, כי על כן ידעת חנתנו במדבר (במד' י לא) וידענו כי ישראל עמדו במדבר סיני כמו שנה והנה דברי משה יוכיחו שאמר בפרשת אלה הדברים "ה' אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר, רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם" (דבר' א ו ז), והנה זה הזמן היה קרוב למסעם, והוא אמר "ואמר אליכם בעת ההיא לאמר, לא אוכל לבדי שאת אתכם" (שם שם ט) כי השם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב (שם פ' י), וטעם להזכיר זה להם, כי השם אמר ליעקב, הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים, ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך (ברא' מח ד) והנה הטעם כאשר ירבה זרעך אתן לו את הארץ, על כן אמר ה' אלהיכם הרבה אתכם, והגיע זמן שתירשו את הארץ, ובעבור שאתם רבים לא יכולתי לבדי שאת אתכם, והיצרכתי לתת עליכם שרי אלפים ושרי מאות, זאת היתה עצת יתרו שנתן לו ממחרת בואו למדבר סיני, על כן אמר משה לחבב שהוא יתרו, כמו שפירשנו נוסעים אנחנו (במד' י כט) והוא השיב, לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך (שם שם ל), וזהו וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו (פ' כז, ועתה אפרש למה נכנסה פרשת יתרו במקום הזה, בעבור שהזכיר למעלה הרעה שעשה עמלק לישראל הזכיר כנגדו הטובה שעשה יתרו לישראל וכתוב ויחד יתרו על כל הטובה, ונתן להם עצה טובה ונכונה למשה ולישראל, ומשה אמר לו, והיית לנו לעינים (במד' י לא), והטעם שהאיר עיניהם, ושאול אמר, ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל (ש"א טו ו), ובעבור שכתוב למעלה "מלחמה לה' בעמלק" (יז טז) שישראל חייבים להלחם בו כאשר יניח השם להם, הזכיר דבר יתרו, כי הם היו עם גוי עמלק שיזכרו ישראל חסד אביהם, ולא יגעו בזרעו, והנה ראינו הרכבים, שהם בני יתרו היו עם בני ישראל בירושלים ובימי ירמיה, יונדב בן רכב (ירמיה לה יט), ויש פרשה אחרת דומה לזאת: