פרשנות מצטטת על שמות יט:יא

נבוכים. בשורק תחת חולם כמו לא תעבורי מזה (רות ב) כי הוא מבנין נפעל כמו נכונים (למטה יט יא) והנה נבוכו (יואל א יח), גם והעיר שושן נבוכה (אסתר ג טו) כמו והממלכה נכונה (מ"א ב מו) והטעם כאדם שלא ימצא עצה ולא ידע מה יעשה, ונו"ן נִבְכֵּי ים (איוב לח טז) שרש, ופירושו מעמקי ים, ואין לו טעם במקום הזה:

המסורת מציגה כמה דמויות מופת שלא העמידו ולדות ופטרו את עצמן ממצוות פרייה ורבייה. ראש וראשון הוא משה שפרש מאשתו. המסורת מפרשת כך את הכתוב המקראי, אף שהדבר לא נאמר במפורש. במהלך הדיון היא מותחת בו בזמן ביקורת ורואה במעשה חריג, אך גם מצדיקה אותו: " 'ותדבר מרים ואהרן במשה' – מנין היתה מרים יודעת שפירש משה מפריה ורביה? אלא שראת את צפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים. אמרה לה: מה לך שאין את מתקשטת בתכשיטי נשים? אמרה לה: אין אחיך מקפיד בדבר" (ספרי במדבר, צט, עמ' 98), וכן: " 'ויאמרו הרק אך במשה' – והלא אף עם האבות דבר הקב"ה ולא פירשו מפריה ורביה? 'הלא גם בנו דבר' ולא פירשנו מפריה ורביה?!" (ספרי במדבר, ק, עמ' 99)¹⁵ראו עוד מדרש תנחומא מצורע ו, עמ' 46 ומקבילות נוספות. . בדברים אלו נשמעת ביקורת מה על משה, אך במדרש אחר יש הצדקה למעשהו: "ומנין שהודה לו המקום? שנאמר 'והיו נכונים ליום השלישי' (שמות יט יא). (דן דין) [דין דן] משה ופרש מן האשה. אמר: מה אם ישראל שאינן כלי מיוחד, ואינו מדבר עמהם אלא לשעה, אמר הקב"ה להפרישן מן האשה, אני שאני כלי מיוחד, ומדבר עמי בכל עת, ואיני יודע אימתי הוא מדבר עמי, אינו דין שאפרוש מן האשה? מנין שהודה לו המקום שנאמר, 'לך אמור להם [שובו לכם לאהליכם]' (דברים ה כו)" (אבות דרבי נתן, נו"ב פ"ב, עמ' 10). אגב, המדרש אינו נזקק לטיעון שכבר היו למשה שני בנים והוא פטור מהמצווה.

וע"ד הקבלה אנכי ארד עמך מצרימה, רמז לשכינה שירדה עמהם למצרים, והוא שדרשו רז"ל גלו למצרים שכינה עמהם, וכדי לרמוז על זאת תרגם אונקלוס אנא אחות, ולא תרגם אנא אתגלי כענין (שמות לד) וירד ה' שתרגם ואתגלי ה'. ואחר שהוא מכוין בכל מקום להרחיק הגשמות ובורח מלהזכיר מלה המורה עליו היה לו לתרגם גם בכאן אנא אתגלי, אבל תרגם אנא אחות, כי רצה לרמוז על המאמר הזה גלו למצרים שכינה עמהם, ומזה הזכיר בו לשון ירידה כפשוטו אע"פ שהיא מלה מורה על גשמות. ומה שהזכיר הכתוב מצרימה בתוספת ה"א, וגם כן עלה אות ה"א, רמז לשכינה, ועל כן נרשמת הה"א בירידה גם בעליה כי ירדה עם יעקב למצרים והיא העולה עמהם, והיא ה"א אחרונה שבשם, והיא שפרנסה וכלכלה את כל ארץ מצרים בחמש שני הרעב, וכן רמז יוסף בדבריו שאמר (בראשית מ״ז:כ״ג-כ״ד) הא לכם זרע וזרעתם את האדמה, וכתיב ונתתם חמישית, והיא שהאבידה המצריים במצרים ועל הים, והיא הנקראת יד ונאמר במצרים במכה החמישית שנאמר (שמות ט׳:ג׳) הנה יד ה' הויה. והזכיר ה' מינין, בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן, ונאמר על הים וירא ישראל את היד הגדולה. והיא שהזכירה יחזקאל הנביא בשעת הכעס בחורבן בית המקדש והוא שכתוב (יחזקאל ט״ז:מ״ג) וגם אני הא דרכך בראש נתתי נאם ה' אלהים. וכבר הזכיר חמשה פעמים לא אחמול ר"ל מפרשת (יחזקאל ה) לכן אבות יאכלו בנים בתוכך, עד פרשת ואראה על הרקיע תמצא ה' פעמים לא תחוס עיני ולא אחמול. וכן הזכירה דניאל (ב) שאמר הא כדי פרזלא לא מתערב בחסף טינא, והזכיר ה' מינין. דהבא, כספא, נחשא, פרזלא, חספא. והנה נזכרת במקרא שלשה פעמים. בתורה בנביאים, ובכתובים. וכן נמצא במסורת ה"א ג' בקריאה, הא לכם זרע, וגם אני הא, הא כדי פרזלא, והה"א הזאת עם ישראל בכל הגליות, והוא שדרשו רז"ל גלו למצרים שכינה עמהם שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה, וזהו לשון עמך מלשון צרה רמז למה שכתוב (תהילים צ״א:ט״ו) עמו אנכי בצרה. גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר (ישע' מג) למענכם שלחתי בבלה, גלו לאדום שכינה עמהם, שנאמר (שם סג) מי זה בא מאדום וגו'. תן אל לבך מי קורא זה. וכן הזכיר עוד זה הדור בלבושו, וכתיב (שמות ט״ו:ב׳) זה אלי ואנוהו, נמצאת למד שהה"א הזאת רמוזה רשומה בכל הגליות, מצרים ובבל ואדום, וזהו שהזכיר לו הקב"ה אל תירא מרדה מצרימה, לא אמר אל תירא לרדת, כענין שכתוב (שופטים ז׳:י׳) ואם ירא אתה לרדת. וכן יוסף הזכיר לאביו (בראשית מ״ה:ט׳) רדה אלי אל תעמוד, ולא אמר רד אלי, לרמוז כי הה"א הזאת ירדה עמו, וכיון שהה"א הזאת ירדה עם יעקב ושבעים נפש למצרים אין לך לתמוה על רבוי הברכה שבזרעם כענין שכתוב (שמות א׳:ז׳) ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד, לפי שהשכינה עמהם והיתה ביניהם ושם צוה ה' את הברכה עד שעלו לששים רבוא שבהם נתנה התורה ונראית להם השכינה.