וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־יְהוָ֔ה לֹא־יוּכַ֣ל הָעָ֔ם לַעֲלֹ֖ת אֶל־הַ֣ר סִינָ֑י כִּֽי־אַתָּ֞ה הַעֵדֹ֤תָה בָּ֙נוּ֙ לֵאמֹ֔ר הַגְבֵּ֥ל אֶת־הָהָ֖ר וְקִדַּשְׁתּֽוֹ׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[א] כי כן היתה התקנה ביניהם, ובפ' ח' תשובת הרועים באמרם "לא נוכל" פי' ג"כ אינם רשאים כמו "לא יוכל לעלות" (שמות יט כג) ויעקב באשר הוא אורח היה רשאי לעשות שלא כתקנתם:
מגלה עמוקות
או אמר דבר אל אהרן אחיך. וכי עד השתא אין אנו יודעין שהוא אחיו של משה ברזא דגלגולא משה סוד הבל שמת על שהציץ בשכינה כמ"ש (שמות ג) כי ירא מהביט שהיה ירא מאותו הבטה כמ"ש (שם יט) כ"י את"ה העדות"ה בנ"ו לאמר שסודו סוד קרבן עולה ויורד ס"ת (ירמיה ט) י"תהלל ה"מתהלל ה"שכל וידוע אחרי זאת תורת העולה קרבן עולה ויורד הי"א העולה הו"א העולה למקרא ולמסורת כי אם בזאת יתהלל לכן אמר לאהרן אל יבא בכל עת כי הוא אחיך בגלגולא קדמאה שהיה אהרן מן טוב של קין ומשה מן טוב של הבל ולפי שנדב ואביהוא נולדו מן טוב של קין לכן (שמות לב) ויקהלו על אהרן כי בר מזלייהו הוו ז"ש אהרן למשה (שם) אתה ידעת את העם כי ברע הוא דייקא דהם מן רע של קין לכן (שם) ויקח מיד"ם נענשו אלו השתים לקבל שתים של רע של הבל שהיה בלעם מן בל של הבל מן רע שלו זה נגד זה ז"ס (שם כב) שנים ישלם לרעהו קרי בי' לר"ע ה"וי לפי שהם רע של הבל יונוס וימברוס בנוי דבלעם חיובא ז"ש עתה לאהרן שיזכור (דברים לב) ימות עולם שהוא אחיך ועתה נענשת אז באותו השעה ומזה היה מתיירא משה שאמר להקב"ה (שבת נה) מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם ר"ל שאני הייתי בגלגול ראשון הב"ל וזה היה חטא של נדב ואביהוא בקרבתם לפני ה' שהציצו בשכינה לכן אמר בזאת יבא אהרן אל הקודש דרך ג' עולמות בפר לקבל אברהם שהוא סוד נפ"ש עולם עשייה ואיל לעולה זה יצחק סוד רוח ביצירה ועז לקבל יעקב סוד בריאה נשמה:
מגלה עמוקות
ע"ד מת"י יהי"ה ז"ה לנ"ו. בגי' מרכב"ה שלימ"ה היא להם למוקש או עד מתי יהיה זה שהוא שלנו היינו קליפה בעצמה ע"ד מת"י יהי"ה ז"ה בגי' משי"ח ב"ן יוס"ף לפי שכמה פעמים הקדיש שמויתברך בהריגה ומסירת נפש"ו נקרא ז"ה ז"ה לנ"ו למוקש בגי' יונ"ה ב"ן אמת"י. נח"ש הקדמונ"י עם הכולל לנו למוקש למוק"ש בגי' מחל"ת הן הן ב' נשים של סמאל עד מת"י יהי"ה זה לנו למוקש בגי' ת"פ מחנות של סמאל ובת זוגו לילי"ת כי סהדי שיקרא אאוגרייהו זילי שלילי"ת היא חיילותיה הן הן הגורמין להם הכבדת לב שלא שמעו לקול י"י וזה היה להם למוקש ע"ד מת"י יהי"ה ז"ה בגי' ד' מחנות שכינה שהיו ביניהם היו להם למוקש ע"ד מת"י בגימ' בי"ת די"ן ה"גדול. הטרם תדע כי אבד"ה מצרי"ם א'רבע ב'תי ד'ינין ה'יו מצרים עד מת"י יהי"ה ז"ה לנ"ו למוקש רזא דקרבן עולה ויורד (ירמיה ט) י"תהלל ה"מתהלל ה"שכל ו"ידוע אותי שהם רמז על אותיות השם ולפי שישראל רצו להקריב עבודת יתברך כמ"ש לכו עבדו י"י רמזו כאן רזא דקרבן סליק ונחית כמו שאמרו ישראל למשה (שמות יט) כ"י את"ה העדות"ה בנ"ו לאמר שבר"ת רמזו על גלגולא קדמאה דיליה ה"עדותה ב"נו ל"אמר ר"ת הב"ל שהציץ ונפגע לכן עתה ויסתר משה את פניו כי ירא מהביט בגלגול ראשון אל האלהים לכן היו מתייראים עתה להציץ ובס"ת רמזו על רזא דא עולה ויורד ולפי שבפעם ראשון נלקה משה בזה לכן אמרו עתה בגלגולא בתראה ע"ד מת"י יהי"ה ז"ה לנו למוק"ש ס"ת מיטטרו"ן בי' שהוא עב"ד אברה"ם שהיה עומד לקבליהון ומחא בהון י' מחאן (בראשית כד) עשרה גמלים מגמלי אדוניו וכל טוב אדוניו בידיו ליתן לישראל (שם מה) כל טו"ב ארץ מצרים לכם הוא כי כל ניצוצי טהרה שבעולם הלכו עמהם ז"ס וינצלו את מצרים שעשו אותה כמצודה שאין בה דג"ן ד' גלגולי נשמות בסוד (שם טו ודור רביעי ישובו הנה שהוא סוד (עמוס ב) ועל ארבעה לא אשיבנה ובר"ת ותיבין אלו מלאכ"י אלקי"ם כי מיטטרון שכלול מס' רבוא מלאכים היה עמהם למטה כמ"ש בזוהר כשש מאות אלף והוצאתי את צבאותי ממש שהם צבא השמים העליונים את עמי בני ישראל כי כל אחד מישראל היה לבוש אל מלאך אחד מן ס' רבוא מלאכים וכמו שישראל הי' למטה בגלות מצרים כן בכל אחד ואחד מישראל היה מלאך אחד מן ס' רבוא בגלות ז"ס מי ומי ההולכים לפניהם כפל הא' על מלאך דלעילא הב' על מנהיג דלתתא ואוי להם לאו"ה (משלי יח) שפי כסיל מחתה לו בדבריו מוכח מ"י ומ"י הם ההולכים לפניכם למעלה מ"יכאל י"ופיאל ולמטה מ"שה י"הושע תרין כרובים: