פרשנות מצטטת על שמות יט:כד

ובסיני נפרע להם ונגש משה לבדו כו'. כתב הרא"ם, תימא, דהכא משמע דהאי קרא דוהם לא יגשו אזקנים לחודיהו קאי, ואין זה אמת, שהרי לעיל מיני' כתב עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, ואחר זה כתיב ונגש משה לבדו אל ה' וגו', ואם היה זה בעבור הפרעון, אהרן מה חטא, וכן נדב ואביהוא שאינן מכלל הזקנים וכו'. והניח הדבר בצ"ע: ולע"ד אין צריך עיון גדול, שהרי כתב הרב בפ' וישמע יתרו (להלן יט, כד) אתה מחיצה לעצמך ואהרן מחיצה לעצמו, והעם אל יהרסו כל עיקר. ולא היה לזקנים מחיצה בפני עצמם אלא עמדו בתוך העם, וזה מפני הפרעון. ונדב ואביהוא, אפשר שעמדו עם אהרן במחיצה אחת. [קיצור מזרחי]:

וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה. אַחַר שֶׁסִּיֵּם אֲמָרוֹ "כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם" (שמות כ:יח), וּפֵרַשׁ שֶׁלֹּא יַעֲלוּ אֵלָיו בָּאֶמְצָעִיִּים, וְשֶׁיַּסְפִּיק מִזְבַּח אֲדָמָה, עִם שְׁמִירַת מִצְווֹתָיו שֶׁפֵּרַשׁ בַּדִּבְּרוֹת וּבְפָרָשַׁת הַמִּשְׁפָּטִים, אָמַר הַכָּתוּב שֶׁכָּל אֵלֶּה אָמַר וְצִוָּה בִּכְלָל לְיִשְׂרָאֵל, וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר שֶׁיַּעֲלֶה, כְּמוֹ שֶׁיָּעַד אֵלָיו קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה בְּאָמְרוֹ "לֵךְ רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ" (שמות יט:כד).

וע"ד השכל הכתוב הזה מדבר במלכות שמים, שהוא אזהרה שלא יתקרב האדם בהשגתו למעלה מן המושג, שהרי הקב"ה נקרא בכתוב מושל, וכן אמר דוד ע"ה (תהילים כ״ב:כ״ט) כי לה' המלוכה ומושל בגוים, ולכך יאמר כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך כשתתיישב להתבונן בהשגת החכמה שהיא מזון הנפש כשם שהלחם הוא מזון הגוף ותרצה להשיג השגת המושל יתעלה, בין תבין את אשר לפניך, בין תבין אותו מאשר לפניך, כלומר מתוך דרכיו ופעולותיו הנפלאים הנראים והנגלים לחוש, כענין שכתוב (שם ח) כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו', זהו בין תבין את אשר לפניך. וכפל בין תבין כלומר בינה אחר בינה, לפי שהבורא יתעלה איננו מושג בתחלת המחשבה אלא אחר שיחשוב ויחזור ויחשוב, כענין שכתוב (דברים ד׳:ל״ט) והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים. וכן מצינו באליהו (מלכים א י״ט:י״א-י״ב) ורוח גדולה וחזק וגו' לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש לא ברעש ה', ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה, ועל כן כפל הלשון בין תבין לפי שהוא ענין שצריך התבוננות אחר התבונות. ואם אתה בעל נפש שכלית יש לך להמנע מההשגה למעלה מן המושג, זהו ושמת שכין בלועך אם בעל נפש אתה, כי הלחיים אבר כולל המאכל והדבור, ודבר ידוע כי מי שאינו נמנע מזאת וירצה להטריד מחשבתו במה שאינו מושג, יאבד וישומם, כענין שכתוב (קהלת ז׳:ט״ז) ואל תתחכם יותר למה תשומם, שכן מצינו בבני אהרן שנענשו לפי שהשתדלו במעמד הר סיני להשיג למעלה מן המושג וחזו את האלהים והרסו לעלות אל ה' אחר שהזהירם משה מפי הגבורה (שמות י״ט:כ״ד) והכהנים והעם אל יהרסו, ולפי שנתקרבו לפני ה' יותר מדאי לכך נגזרה עליהם מיתה, וזהו שכתוב.